בוקר טוב. יום שלישי פעמיים כי טוב.

[נושיתי האחת]

בוקר טוב. יום שלישי פעמיים כי טוב.

אנחנו בפינת מה עשינו בשביל עצמנו השבוע. ביום שישי שיניו את המקום של קפה הבוקר שלנו. במקום לשבת בקפה הבית שלנו, הלכנו לפארק הרצליה. היה כיף. ישבנו שם בפינת הקפה שלא הייתה עמוסה ונהניננו מהתרגעות ואוויר טוב. מומלץ.

 

[נושיתי האחת]

צ״ל ביום שישי שינינו.

 

[יחפהבפארק11]

בוקר טוב נושיתי וכולם

אני הכרחתי את עצמי ללכת ביום ראשון אחר הצהריים להופעה של מיומנה יחד עם כל הכיתה שלי ובית הספר התיכון שלנו. ישבתי בשורה שלישית, ראיתי כל אגל זיעה על מצחם של הרקדנים. הופעה טובה. עוצמות הדציבלים היו קצת גבוהות עבורי, אבל שרדתי זאת והתרגלתי להם תוך זמן קצר.
ביום רביעי שעבר התחלנו את השנה השניה של הלימודים בתיכון.
למדתי ספרות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה והיסטוריה. למותר לציין כמה זה היה מעניין, מרתק, מאתגר וחזרתי הבייתה מאושרת שזכיתי ללמוד לעת זיקנה את כל הדברים שלא למדתי בצעירותי ותמיד רציתי ולא הזדמן לי או לא יכולתי או סתם התעצלתי.
מעבר ללימודים עצמם, שיתוף הפעולה עם המורים ועם התלמידים בכל אירועי בית הספר, פשוט אין לו מחיר. לפני ההופעה של מיומנה, ישבתי עם חברה ושתיתי קפה ב'קפית' ופתאום הנכד שלי מגיע מאחוריי ומדביק לי נשיקה. בתמורה הוא קיבל בסוף ההופעה 50 ש"ח לאכול גלידה עם חבריו לכיתה

תאמינו לי, אין לזה מחיר...

 

[אורי גפני]

קבלי ממני נשיקה אחת בחינם (בלאו הכי גלידה זה לא בתפריט שלי)

ספרות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה והיסטוריה. איזה מתנה.

 

[יחפהבפארק11]

תודה תודה הכל עובר אליך בחזרה

 

[צליליתה]

יש שיעורי בית ומבחנים?

ואיך היה בשיעור ספורט?

 

[יחפהבפארק11]

לא, אין לנו שיעורי בית ואין מבחנים

שיעור ספורט עדיין לא היה לנו. אני מאמינה שיהיה בהמשך מתישהו. היה לנו שיעור בפסיכולוגיה של הספורט.

 

[אורי גפני]

אפילו לא בוחן פתע? והמורה אף פעם לא מציץ לכם במחברות לראות

אם שמרתם על שוליים ואין יותר מדי מחיקות ולא קשקשתם וציירתם לבבות עם חץ והדבקתם פראסים? ואם אתם מדברים בכיתה הוא לא שולח אותכם לעמוד בפינה?

אני בכלל לא מבין איזה מין בצפר זה. ככה לא תגיעו לכלום בחיים, ככה אמרו לנו.

 

[יחפהבפארק11]

חחחח אין לנו בחינות ואין לנו שיעורי בית, רק עונג צרוף

 

[אורי גפני]

אז תלבושת אחידה, לכל הפחות, או פתק להביא את ההורים?

למה כי אי אפשר כזה הפקר פטרושקה.

 

[אורי גפני]

פעמיים כי טוב לכולם, ומה עשינו בשביל עצמנו השבוע

ביום שישי שעבר החלטתי סוף סוף ללכת לקנות אוכל ביתי טריפוליטאי במסעדה שהרבה משכני מהללים את שולחן המכירות שלהם בימי שישי בכל פה. ההזדמנות היתה שרציתי לאכול אוכל נורמלי (גם אם מופשר) במשך כל השבוע, ובדיוק היתה אצלי המנקה איתה אני נוהג לאכול ארוחת צהריים (והשווארמה למטה נסגרת בימי שישי...) ורציתי להביא משהו משלי לסעודת שבת אצל בתזוגי.

איך יצא? מבחינת האוכל - בסדר, לא פחות ולא יותר. היתה מוסקה נהדרת, שני סוגי קציצות לגמרי לא משהו, צ'ירשי (דלעת מבושלת ומרוסקת פיקנטית) טעים אבל חריף מדי, תבשיל שהם הגדירו כחמין, אולי רק כי התבשל כל הלילה, אבל בגדול כלל כנראה רק תרד ובקר, מרק שעועית מצ'עמם ועוד כמה סלטים קרים באיכויות משתנות, לפי המקרה.

מבחינת המחירים, קיבלתי אותם כאילו אמרו לי ''אתה נראה עוד לבנבן שנכנס לכאן חד פעמית, אז תשלם כבר גם על הפעם הבאה שכנראה לא תהיה''.

אני מקווה שהמעדניה הטריפוליטאית הקרובה יותר, זולה יותר ובעיקר טובה יותר תיפתח שוב וכל בעיותי בחיים תיפתרנה.

 

[צליליתה]

מי יתנני מקום טוב לקחת אוכל הביתה

אני כנראה סופר מפוקנת, כי גם מנות שאני מכירה ואוהבת הרבה יותר טעימות לי כשאני אוכלת אותן במסעדה, והרבה פחות טעימות כשאני מזמינה הביתה.

 

[צליליתה]

צהריים טובים יום שלישי פעמיים כי טוב

ראיתי סרט מרגש: שמנה, של הלית לוי
לוי היא יוצרת סרטים, עובדת בטלוויזיה ומדריכה בבית השנטי
היא אישה מרשימה מאוד, וגם שמנה, גם אחרי הניתוח היא שמנה.
את הסרט עשתה על עצמה ועניני השומן שלה.
נכחה בהקרנה ודיברה עם הקהל.
מכיוון שזו הפקה של קשת יש להניח שביום מן הימים זה גם יופיע על המרקע בכל סלון - שווה ביותר לעקוב ולצפות.

ואתמול פתאום נפרץ אצלי חסם אידיוטי - לא יודעת למה, אבל תמיד היה לי מאוד לא נוח להכנס לבד למסעדה. אתמול הייתי רעבה, הייתי בחוץ, המקרר היה רחוק, וגם למען גילוי נאות, לא ממש מלהיב בתכולתו. הייתי ליד פלפל משובח, ובעודי מחפשת מטבעות, חשבתי לעצמי שמגיע לי יותר טוב, ונכנסתי למסעדה שליד (מסעדה טובה מאוד). ומכיוון שזה היה ספונטני לא הייתי מצוידת בספר או עיתון או מחברת, לעשות את עצמי עובדת או עסוקה, פשוט ישבתי ונהניתי. מהמקום, מהמוסיקה המשובחת, מהשירות הטוב, ומהאוכל הנהדר. למרבה הצער, כשהגעתי לשלב הקינוח נאצלתי להפסיק, וזה באמת מצער, כי הקינוחים שם חביבים עלי ביותר.

וזה לא שאני לא אוהבת פלפל....כי אני כן. אבל נחמד להתפנק פתאום, סתם ככה באמצע השבוע.

 

[אורי גפני]

היה לי מורה למתמטיקה בתיכון שהיה כנראה אדם בודד וראיתי אותו

כמה פעמים יושב לבד במסעדה ביתית קטנה ואוכל ארוחת צהריים. המראה הזה התקבע בי חזק.

מאוחר יותר הביאו אותי החיים לאכול הרבה פעמים לבד במסעדות בחו"ל, מכורח הנסיבות. מצד אחד נהניתי תמיד מהמעמד היחודי, בעיני, ומצד שני הסתכלתי על עצמי מהצד וראיתי את המורה ההוא למתמטיקה והרגשתי כלפי עצמי איזה שהוא עצב או אפילו רחמים שייחסתי אותם לאנשים שרואים אותי אוכל לבד.

אבל כל זה היה רק בראש שלי. החוויה עצמה היתה תמיד נחמדה ובד"כ חגגתי על בקבוק יין, בעיקר בעונה שיוצא הבוז'ולה נובו.

=================================

יש ב'מוכת ירח' היפהפה של נורמן ג'ואיסון סצינה בה שני אמשים מקשישים סועדים כל אחד בגפו במסעדה איטלקית טובה והוא מציע שיצטרף אליה ונוצרת סצינה יפה ונוגעת אל הלב. זוכרת? האשה היא אולימפיה דוקקיס. מי שיחק את הגבר אני לא זוכר.

 

[אורי גפני]

אנשים מקשישים, לא אמשים

 

[צליליתה]

בימים אלה אני קוראת את הבשורה על פי יהודה, של עמוס עוז

גיבור הספר, שמואל אש, הוא איש בודד, ויש המון תיאורים של הארוחות הבודדות שלו במסעדה קבועה

כשאגב, בחו״ל, או בעיר אחרת, לא היתה לי בעיה לשבת לבד במסעדה, כי אם לא במסעדה, היכן אני אוכל? כנראה שבעיר שלי, לא הרחק מהמטבח הפרטי, זה פשוט היה נראה לי לא יעלה על הדעת. אבל לא עוד...

 

[עדנה4]

סתם סקרנות, איזו מסעדה?

 

[צליליתה]

כיף שיש קפה קבוע, וכיף למצוא קפה חדש

ותמיד כיף לשתות קפה, בחברה טובה

 

[יוסי יערי]

אתמול הייתי בכנס הצילום השנתי ("כנס הצילום של ישראל").

צילמתי מהיציע בהיכל התרבות (טוב שיש זום...).
התוכנית ורשימת המרצים - כאן: https://photox.co.il/

 

[אורי גפני]

איזה כיף לראות שרועי גליץ נעשה דמות מרכזית בעולם הצילום בארץ

אתה זוכר שהוא היה מעלה צילומים שלו בפורום נתניה בתקופה שלנו? סימפטנו אותו ואת העבודות שלו מאוד.