זו תמיד שמחה מיוחדת לקרוא מבקר קפדן מהלל סרט ישראלי חדש

[אורי גפני]

זו תמיד שמחה מיוחדת לקרוא מבקר קפדן מהלל סרט ישראלי חדש

שמוליק דובדבני, מהמבקרים החביבים עלי, לא ידוע כפזרן מחמאות גדול מדי וכיף לראות אותו יוצא מגידרו:

ביקורת סרט: "פיגומים" - משובח ויוצא דופן

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5040740,00.html

איזכור היחסים בין האב לבן מזכיר לי בן כיתה של בתי בביה"ס היסודי, גם הוא בהרצליה, לאביו הקשה ומטיל האימה. שם הגיע הבן למצב הרבה יותר נורא.

הסרט הזה מושך אותי. אם מישהו כבר ראה ורוצה לשתף, אשמח לשמוע.

 

[יחפהבפארק11]

גם אני שמעתי היום ברדיו ביקורות מהללות את הסרט הזה

 

[אורי גפני]

היתה גם כתבה (לא ביקורת) מפרגנת ב'הארץ'

https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-MAGAZINE-1.4586357

 

[צליליתה]

גם אותי משמח לשמוע על סרטים ישראליים טובים

אני לא רק מפרגנת, אני גם אוהבת קולנוע ישראלי
מאוד שמחה שיש ביקורות מפרגנות, כי אחרי הפסטיבל, שמעתי ממישהו שאני מכבדת מאוד את דעתו, שהסרט אינו ראוי לצפיה. עכשיו אני לא אפספס אותו ואחליט בשביל עצמי.

 

[ruven7]

גם ב"ישראל היום"

 

[אורי גפני]

ראיתי אתמול את 'אבינו' (מני יעיש), סרט פשע ישראלי

שמחתי בעיקר לראות בו את רותם זיסמן-כהן, שחקנית שהתאהבתי בה מרגע שראיתי אותה לראשונה (ב'המילים הטובות' של שמי זרחין) והתרשמתי מאוד גם ממוריס כהן בתפקיד הראשי, בעלה בסרט וגם בחיים.

 

[צליליתה]

אכן, 2 שחקנים מעולים

אני עשיתי לי מיני פסטיבל פרנסואה אוזון בסופש, וראיתי את פרנצ, ואת מאהב כפול.

פרנצ - סרט עדין מאוד ורגיש, על אחרי מלחמת העולם הראשונה. נהניתי וגם שמחה להמליץ.

לעומת זאת, מאהב כפול, שאלתי את עצמי יותר מפעם מה זה צריך להביע, ואין לי תשובה אחרת אלא שאוזון השתעשע, ובא לו להסתלבט עלינו עם סרט תמוה , אבל ברמה הגבוהה ביותר של עשיה קולנועית, סרט יפהפה, בפריס היפיפיה ועם השחקנית היפהפיה מארין וכט וברובו מצולם בדירות יפהפיות. הסרט עמוס מאוד, ולא תמיד הדברים מתחברים. הסרט מאוד מיני. אין לי בעיה עם מיניות פרוורטית, מבחינתי, שכל אחד יעשה מה שמתאים לו, ואם הוא צריך להראות את זה על המסך הגדול, בסדר, אני אשרוד, אבל אני מתקשה מאוד להתמודד עם סקס אלים, כשמישהו אמור להנות מהאלימות הזאת. הלכתי לראות, כי זה אוזון, ונשארתי, כי אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך, אבל אין סיכוי שאני ארצה לראות שוב.

 

[אורי גפני]

סרט תמוה , אבל ברמה הגבוהה ביותר של עשיה קולנועית

ואנני אומר, הצגה תמוהה, אבל ברמה הגבוהה ביותר של עשיה תיאטרונית. ארז ואני עשינו בשיעור הקודם אימפרוביזציה על בן שבא לבקר אצל אביו הנוטה למות במחלקה סיעודית בבית אבות וכצפוי זלגו הרבה דמעות, על הבמה ובקהל.

דור הבמאי ביקש ממני להעלות את הסצינה בכתב - הוא חושב על העלאת ערב מורכב מהחומרים שעלו בשלב הזה - וארז קפץ על ההזדמנות ובא לפה כבר פעמיים כדי לפתח את הסצינה ולראות לאן עוד אפשר לסחוב אותה. הגענו היום לכך שאמצע הסצינה מטורף ומצחיק לגמרי ואז חוזרים בסוף לדיאלוג הקודר ושובר הלב ואנחנו איבדנו לגמרי שליטה על מה שאנחנו עושים. סצינה של 8-10 דקות נהייתה רכבה הרים רגשית.

עכשיו נראה מה יהיה ביום שלישי. בטח יאהבו וישנאו אותנו בו זמנית, כמו הסצינה שלנו. כוס אוחתו, לא אמרנו אימפרוביזציה? אז בבקשה!

 

[צליליתה]

מחלקה סיעודית בבית אבות

אכן שילוב של בכי וצחוקים

מהמקומות שאשמח מאוד לא לדרוך בהם יותר לעולם
אם כי, מבחינת גילי, יתכן והאלטרנטיבה פחות מוצלחת

 

[אורי גפני]

אכן שילוב של בכי וצחוקים? בדיוק כשקיוינו שאנחנו סתם חוליגנים

עם דמיון מפותח?

 

[שילה1]

כמי ששם פעמים בשבוע(לפחות),באחד המוסדות הטובים

הקיימים בעירנו,לצערי כי רב-הבכי רב מהצחוק.
אין יוםשל איוצאת משם עם דמעות בעיניים.בגללה ובגלל כל השאר.
ובכל זאת-ממשיכה להגיע ולעשות את המוטל עלי מבחינה מוסרית ולא רק.