כיצד הפכו בני ה-50 וה־60 לדור הביניים שכולם נשענים עליו?

ruven7

Active member
בדומה לך מבטיח לעצמי ולא עושה

לא רוצה לחיות יום אחד באומללות או מצב סיעודי, ממילא אגיע לקבר כך או אחרת.
 

ruven7

Active member
מזדהה עם שכנתך מנסיון אישי קשה

לפני שנים כשמצבם של שני הורי הדרדר בפתאומיות ואישפוז רדף אישפוז כשאני באמצע.רץ לסידורים,אצלם לפחות פעמיים ביום וריצות נישנות לבית החולים.
חודשים קשים ומתישים פיזית ונפשית.
אמי עודנה בחיים ואנו מקווים שמצבה לא יידרדר לסיעודי.
בקיצור, עדיף מוות מהיר ללא ייסורים.
 

צליליתה

New member
במובן מסוים אני מתגעגעת לתקופה הזאת

כשההורים היו עדיין בחיים. כי ההורים עדיין היו בחיים.

זו תקופה קשה מאוד. אני לא הייתי בפניסה (גם עכשיו לא). עבדתי משרה מלאה וניסיתי כמיטב יכולתי להיות שם בשביל ההורים. היה להם ולי מזל גדול, היו להם די חסכונות כדי לכסות את העלויות המטורפות. לו הייתי צריכה לטפל בהם פיזית, לא הייתי עומדת בזה, פיזית, ולו הייתי צריכה לממן את הטיפול הסיעודי, לא הייתי עומדת בזה כלכלית.

אין לי מושג מה יקרה לכל מי שהיה ביטוח סיעודי קולקטיבי. אין לי מושג איך המדינה מתכוונת לדאוג לכל הזקנים העתידיים שאין להם ביטוח והפנסיות שלהם נשחקות ונעלמות. כנראה שבאותו האופן שבה המדינה דואגת לנכים. 2400 שח לחודש.

כמובן שאני לא יכולה לדעת מה ילד יום, אבל ניסיתי, וגם נראה לי שהצלחתי, להיות כמעט בטוחה שאני לא מתמוטטת על הילדים שלי.

איך היתה אומרת דודה של חברתי נ - שרק לא נצטרך שהילדים ידאגו לנו
 

Ron W

New member
מעשית זה מורכב הרבה יותר מהמקרה של אריק שרון

אין טעם במסמך הארכת חיים כשהאדם עצמו בהכרה ויוכל לבחור
עם איזה טיפול הוא מוכן להתמודד מניתוח עד תרופות.
כבר כיסינו חלק גדול מהמחלות הסופניות , מעבר למוות פתאומי,
נותר מצב של דמנציה חלקי/מלא או אובדן הכרה
במקרים כאלו יש תקווה לשיפור / התעוררות כשהבריאות הכללית טובה.
כפי שילדיו של אריק שרון לא החזיקו אותו בחיים משיקול אנוכי
אלא מתקווה לשיפור.
סה"כ יש תחום אפור נרחב בהגדרה מה נחשב הארכת חיים
באיזה מצב טיפול יגרום סבל או רמת הסבל כביכול שהחולה חש.
מי יכול להגדיר היום מה שירצה בתנאים כאלו במדוקדק
בבוא הזמן כשהוא מעורפל חלקית? שהרי מדובר בעליות וירידות בתודעה.
ועדיין לא דנו באמצעים הרפואיים שיעמדו לרשות הרפואה בעת היישום.
 

עגונה1

New member
בין הפטיש לסדן

את מצבם הקשה של הורינו אין באפשרותינו לשנות, אבל ישנו נושא טיפולי שברוב המקרים דורש שינוי. עומס העבודה נופל על אחד הבנים,ובדרך כלל על אחת הבנות .הדבר נגרם אם משום שאותה בת תמיד הייתה קרובה לאימה יותר משאר אחיה, אם משום שאחיה מתמודדים עם בעיות קשות כגון גירושים או ילד חולה, אם משום שהם אנוכיים, או משום שבילדותם חשו מקופחים ומופלים לרעה. מכול מקום כדאי לבן המטפל, או הבת, לכנס את אחיו ואחיותיו ולהסביר להם כי לא יוכל פיזית להחזיק מעמד, לאורך זמן,ועל כן ישנן שתי אפשרויות, האחת לקבוע תור לטיפול בהורה או לשלם למטפל/ת שכיר/ה.
 
למעלה