בוקר טוב. "מי זה כותב לך ילדונת, גלי מי שולח...

בוקר טוב. "מי זה כותב לך ילדונת, גלי מי שולח...

זר פרחים סגול כשהאביב פורח
מי בתשיעי בכל נובמבר
בלי ברכה, בלי שם או רמז
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט."

יום סיגליות יפה לכולכן ולכולנו. ולדייויד ברוזה גם.

 

יוסי ר1

Active member
אבל אבל אבל

אתה הבאת סיגליות מבד, לא אמיתיות!
&nbsp
וחצמיזה, הבאת סיגלית אפריקאית. זו לא הסיגלית שאפשר להגיש ממנה זר.
כשיפרחו אצלי, אצלם לך את האמיתית...
 
ישבו פעם החבר'ה במועדון של השייטת והחליפו סיפורים

"פעם אחת אני צולל ערום באילת", מתחיל אחד לספר, "פתאום אני קולט שמתקיף אותי כריש. ישר אני מוציא סכין קומנדו מהכיס ותוקע לו בבטן."

"היי, הלו", קוטע אותו מישהו, "אמרת ערום, איך הוצאת סכין מהכיס?"

"טוב מה אתה רוצה", מתרגז הראשון, "צ'יזבט או ויכוח?"


 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
יש לסיפור גם סיומת ב'

&nbsp
&nbsp
"תגיד לי יא נבלה, אתה איתי או עם הכריש".
 

יוסי ר1

Active member
ואיך אפשר שלא להזכיר את הסרט הנהדר "אמיסטד",

בו אנטוני הופקינס מראה לעבד הכושי סיגלית אפריקאית שהוא מגדל בחממה עם פעמון זכוכית להגן מהקור.
העבד מיד מזהה את הצמח, מה שמשכנע את אנטוני הופקינס (שופט או נשי, אנלא זוכר מה שיחק שם) שאכן האיש הגיע מאפריקה.
 
ולי ישר אתה מזכיר את השושנה בפעמון הזכוכית של הנסיך הקטן

אבל מבחינת האישיות, הסיגלית לוקחת בהליכה.


 
שמו של השולח הוא "גלימי"

זה מה שחשבה הבת הקטנה (בינתיים כבר התחתנה...) של ידידה טובה שלי. הם זוכרים שזה מאוד הצחיק אותם אבל החשיבה היתה הגיונית.
 

יוסי ר1

Active member
פתחת פתח לעולם שלם, על הבנה אחרת של ילדים

זכורתני שבאיזו הופעה הקריין אמר שאת השיש שרה במקור הזמרת פלונית אלמונית.
הבן שלי , זאטוט בן כלום אז, הקשיב ברוב קשב, ובסוף אמר - אבל היא שרה בפה, לא במקור!
 
הבת שלי תמיד בכתה ב"דני גיבור" כשהיא שמעה

את המילים "אינני בוכה אף פעם" כי "הוא בוכה".
שאלנו אותה "מי בוכה?"
והיא ענתה "אינני!".
 

יוסי ר1

Active member
נהדר. כל החכמות הללו, בתום לב, מקסימות.

זוגתי שתח' יזמה פרוייקט מבורך, ועם השנים הבנו עד כמה הוא גאוני וחשוב.
"ספר האחוזה".
כמו שבעבר באחוזות ניהלו יומן רישום מתי הפרה הוזרעה ומתי השפחה ילדה, אנחנו רשמנו מאורעות שאירעו במשפחה, וחוכמות של הילדים.
"כשיהיו גדולים, יהיה להם מעניין לקרא", אמרה זוגתי.
איזה כשיהיו גדולים.
בגיל צעיר מאוד, כמה שנים אחרי "החוכמות", הם נתקלו בספר, ונשפכו לרצפה מצחוק עצמוני.
&nbsp
-------------------
היום זה כבר לא במחברת, בכתב יד. היום זה כבר במחשב, אבל באותה מתכונת...
 
גם אני מתעדת את הילדות. לא רק את החוכמות,

כל מיני אירועים שקורים להן בחיים, וגם חוכמות.
זה התחיל מהבכורה כשניהלתי "יומן הנקה" אחרי שהיא נולדה - שכלל מתי היא ינקה, מתי היא עשתה פיפי, מתי היא עשתה קקי, ואז נוספו דברים התפתחותיים וכו', ובינתיים לא הפסקתי (הבכורה בת 12 וחצי).
 
במשך עשר שנים כתבתי בספר את ה"חוכמות" והחוכמות של בתי

והספר הזה יקר לי יותר מכל שאר הספרים שלי. התחלתי אותו כשהשמיעה הצהרה מרשימה בגיל שנתיים וחצי.

למדתי ממנה שלא מספיק רק לדבר אל ילדים כאל מבוגרים, צריך גם להקשיב להם כך. בילדים יש הרבה פעמים חוכמה עמוקה שקל לנו לפספס. נכון, לא חסרות בו הברקות משעשעות, אבל גם דברים עמוקים. לפעמים לקח לי הרבה זמן להבין מה היא בעצם אמרה.

קראתי פעם משפט שאהבתי מאוד: ילדים הם מורים קטנים שנשלחו אלינו מהשמים.

 
נראה לי שילדים עוזרים להסתכל

על דברים בצורה חקרנית, ולא לקבל אותם כמובנים מאליהם - לחשוב יותר על למה הדברים הם כמו שהם, למה הם בנויים ככה, למה צריכים אותם, איך המבנה שלהם משרת את התפקוד שלהם, וכו' - גם לגבי חפצים שבני אדם בנו וגם לגבי הטבע.
 

יוסי ר1

Active member
נכון. ממש נכון. ובהקשר זה אביא דוגמא מתחום אחר למדי:

כשלמדתי פילוסופיה באוניברסיטה, קורס מבוא לפילוסופיה.
אודיטוריום של 300 סטודנטים.
והמרצה (פרופסור מרגליות) שאל שאלה כלשהי.
סטודנט הציע, קיבל רשות הדיבור.*
וענה תשובה מעוררת השתאות, עם ציטוטים מהפילוסוף ההוא, והפילוסוף הזה.
הפר' עיקם פיו. לא . לא תשובה טובה.
לא כי היא לא 'נכונה', אלא כי אנחנו כאן בקורס מבא לפילוסופיה.
אני רוצה לשמוע את החשיבה הראשונית שלכם, האינטואיציות הבסיסיות, לפני שניכנס למי אמר על זה מה.
לפני 'שהתקלקלתם'.
&nbsp
* את הסטודנט ההוא כולכם מכירים היום, כמנחה תוכניות טלוויזיות שכולם מכירים.
 

diday

Member
לא

אני לא מכיר תכניות טלוויזיה ישראליות, פרט מדי פעם למונולוג של שליין אם קיים בפייסבוק.
 
למעלה