כיצד הפכו בני ה-50 וה־60 לדור הביניים שכולם נשענים עליו?

כיצד הפכו בני ה-50 וה־60 לדור הביניים שכולם נשענים עליו?


"העלייה בתוחלת החיים והזמן הממושך שבו אנשים נמצאים בתקופת הזקנה המאוחרת שלהם לא הביאה איתה רק אושר, אלא גם תקופה ארוכה של חולי. המטפלים העיקריים, שהם בעצמם לעתים כבר מבוגרים, צריכים לטפל בבני המשפחה שלהם. אותם אנשים שיצאו לפנסיה וחשבו שיש להם הזדמנות לחיות את חייהם במצב כלכלי סביר ובאחריות מופחתת - פתאום מוצאים את עצמם בסיטואציה שבה הם צריכים לטפל בהוריהם, וזה יוצר לחץ פסיכולוגי לא פשוט".

כתבה במעריב המעוררת מחשבה וגם אי נוחות: מדובר במציאות שרבים חיים בתוכה מחוסר ברירה.

http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-607384

"כשטיפלתי באמי המבוגרת חשבתי על הבן הקטן שלי, שהוא רק בן 20, וכשהייתי עם הבן שלי חשבתי על הנכדים ואיך אני לא רואה אותם מספיק, ובתוך כל הדאגה הזו לא מצאתי מקום לעצמי. לא האמנתי שכך יהיה בעשור השישי של חיי. הייתי בטוחה שכשאצא לפנסיה אוכל סוף־סוף לנוח, וזה לא כך".

מי מאיתנו חי בתוך סיטואציה כזו? איך מתפקדים בתוכה?

 

שילה1

New member
ממש לא קל.עוברתאת הסיפור שוב.

מכינים רשימת מטלות לכל יום,לוקחים בחשבון שינויים.
וברשימה-סדר עדיפויות.
לפעמים מגיע מצב אשני נאבקת ומקצצת בביקור קשישה או נכדים,כדי ליצור קצת זמן לעצמי לבדי.
ולפעמים-מרגישה שלא עושה מספיק.
עם כל הספקות והדאגות-שלמה ושמחה במה שיש לי.וזה לא מעט-יחסית לאחרים.
 
אני לא יכולה להעיד על כך

כי הוריי נפטרו מזמן. אמי נפטרה לפני קצת יותר מארבעים שנה ואבי נפטר לפני עשרים שנה, אבל אני רואה את שכנתי, בת גילי אשר נאלצת לטפל באימא שלה
לאחר שהאב נפטר לפני שנה בגיל 90 וכך היא הביאה את אימא שלה אליה, אישה קשישה בת 89. זה לא קל, מה גם שהיא עצמה לקתה במחלה קשה ובמקום ליהנות מהפנסיה וליהנות מהנכדים, היא צריכה לטפל באימא הקשישה שלה דבר שגורם ללא מעט מריבות.
יש לי עוד מכרה עם סיפור דומה והיא ממש מיואשת מכך.
 

דיליה1

New member
אני אמרתי לבנות שלי שכשאגיע לזה ידרכו לי על הצינור

של החמצן כמובן


 

צליליתה

New member
לבקש זה לא מספיק

צריך לחתום על מסמך מתאים מסוג צוואה בחיים.

אני מבטיחה לעצמי לעשות זאת, ומשום מה, דוחה את הביצוע.
האם זה אומר עלי משהו, מעבר לכך שאני דחיינית חסרת תקנה?
 

סופהו

New member
בדיוק אותו המצב, רק שאצלי

אני מטפלת בעניין עבור אדם חולה...
כמובן שמיד חשבתי על עצמי.
הטפסים (לא יאומן- מטעם משרד הבריאות) של 'חוק החולה הנוטה למות.. הנחיות רפואיות מקדימות' ( הימנעות מטיפולים רפואיים הנהוגים בישראל או קבלת טיפולים רפואיים להארכת חיים, גם בניגוד להמלצת הרופא ) מונחים על המדף.
קראתי, עשה לי נאחס ומאז, דבר לא התקדם.

רק בריאות
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
אלה טפסים שדי להוריד מהרשת ולחתום עליהם, או שצריך פרוצדורה

נוספת כלשהי?

כי גם לי לא בא להישאר כאן רגע אחד יותר מדי.

 

יוסי ר1

Active member
כמדומני שאפשר להוריד ולחתום בפני עו"ד.

אבל הבעייה האמיתית היא לא רק בחתימה.
הבעייה האמיתית מתחילה כשהאדם מגיע חלילה למצב הנ"ל, ועכשיו הוא תלוי ביקיריו.
כי בכלל בכלל בכלל לא בטוח שיקיריו יעשו את שהוא רצה וביקש.
ואתן שתי דוגמאות.
האחת - כולכם מכירים. שחקן כדורגל שמת באמצע משחק לפני כמה שנים. רצונו היה שאיבריו ייתרמו ויושתלו במקרה שימות, רצון שתיעד באמצעות כרטיס אדי.
משפחתו דווקא רצתה, אבל אז צץ קרוב מדרגה נחותה, ושכנע אותם שזה לא בסדר.
ואיבריו לא הושתלו...
&nbsp
דוגמא שניה - קרוב רחוק שלי היה פרופסור למשפטים ורב קהילה בארה"ב.
הכיר על בוריו את החוק, ואת ההלכה.
ניסח מסמך שמבטא את רצונו לא להאריך את חייו במקרה ש.
הגיע היום, והוא הפך לדמנטי, תלותי, עם המון סבל.
התכנסו צאצאיו, להחליט.
האחד, אמר - אבא ביקש שלא נאריך את חייו בכח.
שלושת האחרים, שניים מהם רופאים ואחד עורך דין, אמרו, אבל לא זה המקרה שאבא התכוון.
התווכחו . שנים. האם זה המקרה או לא?
ובינתיים האבא סובל, ואינו יכול להגיד - די!!!!!
עד שהקדוש ברוך הוא ברחמיו אסף אותו.
 
את המקרה הראשון אני זוכר היטב, וגם את הכעס שהתעורר בי בגללו

אין סליחה לילדים שמעוללים דבר כזה לאביהם, כשהוא נתון בידיהם חסר אונים לחלוטין. צריך להחיל על מקרים כאלה התעללות בחסר ישע.

 

יוסי ר1

Active member
כן. גם אותי זה הכעיס מאוד. ובמיוחד שאני דתי,

הכעיס אותי שאיזה שמענדריק לא משודרג החליט שהוא יודע מה האלוהים רוצה, יותר טוב מאלוהים.
המשפחה כמובן בטלטלת רגשות, נוחה להשפעה.
מקרה בו כולם יוצאים נפסדים.
 

יוסי ר1

Active member
המוות אינו הוגן.

אני עמדתי בערך שם, לפני חמש שנים, כשאבי ז"ל גסס את ימיו האחרונים.
ועמדה בפנינו האפשרות לבקש להאריך את חייו בהתערבות פולשנית, קרי הזנה בצינורות והנשמה מלאכותית, או להניח לו.
&nbsp
כשאתה בן אוהב, זה הזמן בו אתה אמור לחשוב עליו ולא רק עליך.
מה טוב בשבילו, לא מה אתה רוצה.
זו בחירה קשה מאוד מאוד.
אבל כמו שאמרתי, חוסר ההגינות היא של המוות המגיע בגסות, ולא של השאלה לצאצא שאולי צריך להחליט - באיזו רעה אתה בוחר.
 

יוסי ר1

Active member
אגב, לגבי אותו פרופסור, אולי לא הסברתי מספיק

מה היתה הסיטואציה.
זה לא שהאבא ביקש מהם להחליט מה המקרה.
האבא רשם מפורשות באילו מקרים הוא מבקש שלא יאריכו חייו.
אבל חלק ילדיו, בחר להרחיב את אפשרויות ההבנה, ולקבוע שבמקרה הנ"ל מה שכתב לא תקף.
וכפי שכתבתי, חלק אחר מהילדים כן חשב שזה רצונו של האבא, לעצור כאן.
הבעייה לא בניסוח עמום (פרופסור למשפטים ורב קהילה) אלא בקריאה הדקדקנית של הילדים (רופאים ועורכי דין)
&nbsp
 
נכון - כל עוד המטלה מוטלת עליהם, אבל כשאדם מביע את רצונו

המפורש מראש בכתב, אין לאיש לא מטלה לעמוד בה ולא זכות לערער על המבוקש.

 
אני רואה שמדובר בקצת יותר מסתם לקרוא ולחתום. יש צורך

במילוי סעיפים מסויימים בכתב ידו של רופא מומחה לגבי מצבו הספציפי של המבקש, ולמי שעוד לא יכול לנחש מה תהיה בעייתו המרכזית אין טעם להתיל כבר עכשיון למלא את הטופס.

 

diday

Member
איני יכול להסכים אתך

גם אם ברור שזה רצונו ואין שום ויכוח על זה, עדיין המטלה כבדה מאד, ולכן לא הוגן להטיל אותה על הילדים.
ברור לי שאין אלטרנטיבה אחרת.
 

מיכל203

New member
ויש עוד בעיה
כשאדם נמצא במצב בו הוא יכול להתכונן ולתת הנחיות, אז יש לו שליטה מסויימת במצב.

אבל מה אם קרה משהו במפתיע - למשל תאונת דרכים או פיגוע, לא עלינו - והוא במצב קשה או קריטי? כזה שלו היו שואלים אותו הוא היה מעדיף שלא יבצעו בו פעולות החייאה?
גם אם הוא חתם על טפסים מראש והמשפחה שלו מסכימה לדעתו - מה זה עוזר באותו רגע שבו כוחות ההצלה פועלים בשטח להצלת חיים, ואני מניחה שלא מתחילים לבדוק האם הוא רצה שיצילו אותו או לא?
 
אני קיבלתי הנחיות מהרופאה מה לעשות בשביל לתקף את

הטפסים האלה. בינתיים הם עדיין אצלי ולא המשכתי את התהליך. מקווה לעשות זאת בקרוב.
 
למעלה