איזה אנשים מעוררי השראה אתם מכירים באופן אישי? משפחה, חברים,

איזה אנשים מעוררי השראה אתם מכירים באופן אישי? משפחה, חברים,

שכנים, בעבודה...

יש לי שני זוגות שכנים שאני ממש אוהב לפגוש ולשאול מה נשמע ולהקשיב מה הם עונים. זוג אחד קצת צעירים ממני, בסוף שנות ה-60, שנראים ומתנהגים כמו זוג גימנזיסטים מאוהבים. לעין זרה הם רחוקים מלהיות חתיכים, אבל בולט לעין שהם רואים זה את זו (וההיפך!) בעין יפה והאמת, תמיד יש לי הרגשה שיש שם הרבה משיכה רומנטית. הבחור גילה בערוב ימיו אהבה חדשה-ישנה - הקלטת שירה, והוא מקליט את עצמו שר באולפן הקלטות שירים שהוא אוהב, עם עיבוד וליווי מקצועיים, ומשתף בזה רק משפחה וחברים, ובעיקר את אשתו, המעריצה מס' 1 שלו - אין לו אפשרות להעביר את זה לשידור בגלל זכויות יוצרים וזה גם לא מעסיק אותו במיוחד. הוא עושה את זה רק בשביל הכיף.

כעת נמצא הזוג החמוד בהפלגה בים התיכון, ואני כבר משתוקק לשמוע מהם חוויות.

הזוג השני הוא השכנים שלי ממש מעבר לקיר, זוג דתי (כיפה סרוגה, שביס) עם שלושה ילדים, וכל החמישה מקסימים ונאורים ופתוחים ונדיבים ואף פעם, אף פעם לא מדברים איתי ב'אם ירצה השם' וכל הג'אז הזה אלא אחד על אחד, פנים אל פנים, בלי להתבדל ובלי להתנשא. אני אוהב מאוד את החינוך שהם נותנים לילדיהם - הגדולה תמיד מסתקרנת ושואלת אותי שאלות לגבי אורח החיים שלי וההורים מאפשרים לה לשאול ולי לענות ומקבלים את השיחות הקטנות האלה ברצון. אני מאוד זהיר בשיחות עם ילדים ובמיוחד דתיים, אבל כאן אני מתפעל מהפתיחות של ההורים.

כל יום - שיעור קטן נוסף.

אני חושב שלעתים קרובות אנחנו מפספסים את המורים החשובים של החיים, רק משום שהם סתם אנשים, כמונו. איך אצלכם? מי מרשים אותכם במיוחד בסביבה היומיומית שלכם, מי מעורר בכם השראה, ממי אתם לומדים בכל פעם משהו חדש?

 

שילה1

New member
אז ככה.הראשון-הם בעצם שניים.

שניהם כבר הלכו לעולמם,לצערי הרב.
אבי ואחיו התאום הזהה.
מאבי למדתי אהבת אדם וקבלה.(עבד איתו בחור גיי.בזמנו-נורא.אבי קיבל אותו באהבה.עד היום-פוגש אותי בחיבוקים ונישוקים.האריך ימים.)וכן גם הכלה.
סבלנות וסובלנות,אהבת ספר ומילה כתובה.
משניהם-חוש צדק ויושר,מה שגרם לי לבחירה מקצועית משמעותית בחיי,בעקבותיהם.
השניה-סבתי ז"ל.שנשאה לסבי למרות הכל( לא בשידוך והיתה מבוגרת ממנו ב 7 שנים,ברחו כדי להנשא).לבד מבישול ואפייה,היא היתה חכמה ודעתנית ואוליי קצת פמיניסטית שהקדימה את זמנה.
ממנה למדתי לסמוך על תחושות הבטן שלי ולשמוח תמיד במה שיש.והחשוב ביותר-לעולם לא להפסיק לחלום ולהגשים.
והאחרון-שיחיה עד 120.מורי לגאו"ג ומחנכי בתיכון.שהאמין וראה אותי מבפנים,למרות שטויותיי הרבות.
שלימד אותי אהבת הארץ(השמועה אמרה שהיה בין הבודדים שחזרו מהסלע האדום.מעולם לא הודה ולא הכחיש) ושגעון הטיולים בעולם,כולל סקרנות לתרבויות אחרות.שהבין שלעשן זה לא נורא.העיקר להיות בן אדם.
פגשתי אותו במקרה במלטה לפני שנתיים.היה מרגש מאוד.
ועוד אחד.גיסי לשעבר.שהבין שלכל אחד אופי משלו ויש לקבלו ככזה.שאהב את השונות שהיתה בי ועודד אותה.
 
סיקרנת אותי. איך קראו למחנך שלך? בהיותי ילד שיננתי את שמות

כל אלה שהלכו לפטרה וחזרו ובפרט אלה שלא. בשנות ה-50 הם היו מושא הערצה בקיבוצים, ומשם זה חילחל אלי דרך אחי.

 

קלייטון.ש

Well-known member
יש זוג מבוגר שאני פוגש בדרך כלל ביער

כמו הזוג שאתה מתאר (גם בגיל), נראים מאוהבים כאילו הם בירח דבש אינסופי. כמעט תמיד הם ביחד, הולכים כל בוקר כמה קילומטרים, גם בשבילים קשים יחסית. פעם באתי וראיתי אותם הולכים מרחוק, ופתאום עצרו והתחבקו ככה באמצע השביל. בגשמים הראשונים האשה תמיד מחפשת פטריות ואז הם נכנסים לסבך וממלאים שקית.
 
בטח לא תיגש לשאול, אבל מסקרן לדעת מה הסיפור מאחורי אהבה כזו

המחשבה הראשונה שעלתה בדעתי היא שהם התאחדו רק אחרי זמן המתנה ממושך, קשיים רבים ופרידות קשות.

(תיכף נתחיל לחבר פה ביחד רומן רומנטי...)


 

קלייטון.ש

Well-known member
להבנתי הם נשואים מאז ומתמיד

פעם פגשתי את האשה הולכת לבד ביער. בדאגה שאלתי איפה הבעל, והסבירה שנסע לאשדוד לבקר את הבת. כך שיש להם ילדים גדולים.
יש אנשים שאוהבים אחרי 50 שנה כמו בימים הראשונים. אם ועד כמה שאני מסוגל לקנא במישהו, באלה אני מקנא (במובן הטוב של הקנאה).

אבל אני רוצה להוסיף שאמנם אני מאד מעריך את האהבה שיש ביניהם, אבל גם את ההתמדה שלהם בטיולים היומיומיים הארוכים. מדובר בפעילות גופנית לא קלה, והם אנשים מבוגרים.
 
נכון, יש... יחידי סגולה. אני מנחש שלא די באהבה, צריך גם

להשקיע ביחסים. פעם האמנתי שהאהבה תענה על הכל והשאר יבוא מעצמו... כמה טעיתי.

ועשה לי טוב שפנית אל האשה ושאלת אם הכל בסדר איתם. זה העולם שאני רוצה לחיות בו.

 

קלייטון.ש

Well-known member
הם התעניינו גם בשלומי

צריך להבין שמדובר בזוג שאני נתקל בו כבר שנים, אבל מעולם לא התפתחה שיחה מעבר לדקה שתיים, ולא יודע איך קוראים להם ואיפה בדיוק הם גרים בסביבה.
הפגישות שלנו נדירות למרות שכולנו יוצאים כמעט כל יום לסיבוב, בגלל הבדלי המסלולים והשעות. ככה יצא שכמה חודשים לא ראיתי אותם כלל. בוקר אחד הם קלטו אותי מרחוק, והגבר נופף לי לבוא אליהם. באתי והוא שואל אם הכל בסדר אצלי, מה שלומי, למה אני לא הולך ביער. אמרתי תודה רבה על הדאגה והבטחתי שהכל בסדר ואני הולך כל יום, רק יוצא בשעה מוקדמת ולכן אנחנו לא נפגשים.
אני בטוח שמישהו יותר חברותי ממני מזמן היה מתחבר אליהם וכבר היו מוחלפות הזמנות הדדיות לביקורים בבתים.
 
אני מחזיק מעצמי אדם חברותי כיום וגם אני אוהב שיחות אקראיות

קצרות כאלה ולא מעבר לזה. אפילו בבנין שלי לא הייתי אצל יותר מ-3-4 שכנים בדירה ב-12 השנים שאנחנו גרים כאן, ועדיין היחסים בין מרביתנו טובים ונהוגה עזרה הדדית בשעת הצורך.

 

שילה1

New member
סבי וסבתיז"ל,נהגו אפילו אחרי יותר מ 50 שנות נישואין

לאכול מאותה צלחת.הסבירו לי כי התרגלו בימים שהיתה להם רק צלחת אחת! וזכיתי לראות אותם מתחבקים ומחזיקים ידיים.הלוואי עליי אהבה שכזו,עם 5 בנים ובת שנפטרה בצעירותה.
 

יוסי ר1

Active member
סיפורים יפים עולים כאן. באמת.

ובעניין משיב גרושתו, יש את הסיפור של יוכבד ועמרם, ההורים של משה.
 
עצם המילים 'משיב גרושתו' מעוררות בי חמלה כל כך עמוקה...

תמיד יהיה בזה סיפור בתוך סיפור.

אבל מה הסיפור של יוכבד ועמרם? אף אחד אף פעם לא מספר לי שום דבר.

 
על פי התלמוד...

"יוכבד היא שפרה, אחת משתי המיילדות העבריות, שסירבו להרוג את תינוקות בני ישראל על אף דרישתו של מלך מצרים, ונקראה כך על שם שמשפרת את הולד. עוד אומר התלמוד[4], שבעלה עמרם גירש אותה לאחר שפרעה גזר מיתה על התינוקות הזכרים של בני ישראל. מרים שכנעה אותו לשאת אותה מחדש כשהיא טוענת כלפיו: "פרעה גזר רק על הזכרים ואתה גוזר בין על הזכרים ובין על הנקבות". הוא נשא אותה מחדש ויוכבד הולידה את משה."
https://he.wikipedia.org/wiki/יוכבד
 
למעלה