"עצוב לי מכל העצב והדמעות סביבי אבל נעים לי מהאהבה"...

[קלייטון.ש]

אני מסכים לגמרי שהסוגיה מורכבת

ואף שיש הליך שלם עד שמגיעים לקבל את סם המוות ויש הרבה זמן לחשוב, יכול להיות שבאמת אנשים יכולים להתחרט בשניות אחרי שנטלו את הסם. אבל אני חושב שמי שעבר את ההליך, קיבל לידיו כוסית שהוא יודע שאם ישתה אותה ימות, ושתה, גם אם באותה שניה מרגיש חרטה, היא זמנית ואינסטינקטיבית, והוא באמת לא רוצה לחיות.

 

[סופהו]

לפחות בחלק מהמקרים, לגבי בני אדם

יש אפשרות למלא טפסים של מתן הנחיות רפואיות מקדימות וייפוי כוח.
בהנחיות, יש לפרט את רצון האדם לגבי טיפול רפואי עתידי בו, אם יהיה חולה נוטה למות שאינו בעל כשרות (למשל עקב חוסר הכרה), בדבר הימנעות מטיפולים רפואיים או בדבר קבלת טיפולים רפואיים חריגים להארכת חיים.
בטפסים של ייפוי הכוח, יש מספר אפשרויות –
"מיופה הכוח יוכל לקבל כל החלטה בדבר טיפול או אי-טיפול בנותן ההנחיות, כמפורט בטופס. בחירה בחלופה זו פוטרת את נותן ההנחיות מצורך בקבלת הסבר מרופא/אחות מוסמכת על המונחים הרפואיים.
חלופה ב' – סמכותו של מיופה כוח מוגבלת רק להסכמה לקבלת טיפול מאריך חיים.
חלופה ג' – מאפשרת לבחור באופן מפורט מאיזה טיפולים רפואיים להימנע או לא להימנע."
יש הנחיות, יש טפסים, (לא קל למלא אותם) ויש להפקידם במשרד הבריאות. האם הדברים מבוצעים בזמן אמת?? אין לי ניסיון, מקווה שכן.

אתה צודק. מי שרוצה למות, ימות גם בלי סיוע.

(צריך לזכור לא!! להעביר לבית חולים!!!! ולקוות שהרופא של טיפולי הבית יהיה קשוב ואמפטי).
וכנראה שלא נזכה לראות למי יהיה האומץ לחוקק חוק שאומר שהחברה צריכה להפסיק לקחת בעלות חיי הזולת וכו..

 

[קלייטון.ש]

שמעתי סיפורים על רופאים בישראל שבאשפוז ביתי עזרו לחולה למות

למשל ע"י הזרקת מנת מורפין גדולה יחסית.
המעשה כמובן לא חוקי אבל להבנתי המשטרה (בכל מקרה מוות בבית מעורבת המשטרה) כשהיא רואה חולה סופני שנפטר, בדרך כלל לא שואלת שאלות קשות.
ומצאתי עכשיו אפילו כתבה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4889450,00.html

 

[סופהו]

לא שמעתי..

ראיתי וחוויתי הוספיס בית.
הרופאים של טיפולי בית כנראה קורצו מחומר מיוחד.
הם מגששים ומוודאים את המצב.
מה היה החולה אומר, מה דעת המשפחה בעניין, האם להעביר לבית החולים (לא!!!!) ומעבר לכך, לא שואלים יותר מדי שאלות.
בודקים האם לחולה יש תנאים להישאר בבית.
דואגים שלא יתייבש (אינפוזיה) ושלא יסבול מכאבים.(לא שואלים רופא אם מנת המורפין מוגדלת..)
והמשטרה? תודה לה.. אכן לא שואלת יותר מדי שאלות.
&nbsp
מאידך, חולה שאינו סופני, אינו יכול לתפקד בעצמו, בכל שנה מתמלא גיליון החולה שלו בעוד ועוד קטסטרופות ומייחל לסופו... כולי תקווה כשכישגיע הרגע, כל הטפסים יועילו לו.

&nbsp

 

[אורי גפני]

הכתבה מרתקת ומאירת עינים (וכנראה אני מכיר את הכותב - היה אתי

משתתף בשם זה בסדנת התיאטרון, עו''ד מנתניה).

המשפט שתפס אותי יותר מכל היה ''האם התועלת ממתן המורפיום עולה על הסיכון?''.

הניחוש שלי הוא שבבתי חולים חרדיים (לניאדו, מעייני מרפא, משגב לדך וכו') תהיה הרבה פחות מוכנות לצעד ההומניטרי הגואל הזה, כך שכתושב נתניה אני עלול להיות בבוא היום בבעיה, ר"ל...

 

[דיליה1]

בשביל זה קניתי את העגלה. היא מקופלת במושב האחורי

וכשמגיעה הביתה מעמיסה כל הקניה אפילו בלי השקיות הרב פעמיות שנשארות בבגז' לפעם הבא כי אם לא נשכחות בבית.אפילו אפשר להיכנס לסופר איתה כי היא שקופה ולא אטומה.

 

[אורי גפני]

האדומה הקטנה חמודה וקומפקטית. אני קניתי את הגדולה מבין השלוש

ולהערכתי אפשר להעמיס בה שתי שישיות מים מינרלים + שניים או שלושה סלי קניות גדולים.

עולה כעת על דעתי שכשחונים רחוק מהסופר (או בחניה תת קרקעית), עגלה כזו חוסכת את ההליכה הלוך ושוב כדי להחזיר את עגלת הסופר. אני רוצה לבדוק אם אפשר לתלות את המתקפלת על עגלת הסופר בזמן הקניות, ואז הנוחיות גדלה משמעותית.

 

[אורי גפני]

זה נכון, קלייטון, ושנינו - בעצם כולנו, כולל בתי ובת זוגי -

- חוגגים את הכאן והעכשיו ומתפנקים על כל ליטוף וכל טיול. זה לא להגיד שלא מתכוננים לבאות, גם באופן מעשי, אבל כעת שמחים על כל רגע ביחד. לונה מאוד שקועה בעולמה, אבל גם היא נהנית, בדרכה שלה.

 

[יוסי ר1]

אוי. עכשיו ראיתי. עצוב, עצוב. הלוואי שתעברו את זה יחד

הכי פחות קשה שאפשר.
כמה עצוב לאבד מי שקשורים אליו ואוהבים אותו.

 

[אורי גפני]

תודה, יקירי. בינתיים השתפרו פה העניינים לאין ערוך - יותר

מהבחינה פיזית מאשר מהבחינה הקוגניטיבית - ואני מצפה לביקורת כדי להבין עד כמה השיפור הזה יכול להמשיך.

 

[אורי גפני]

פתאום עולות בדעתי המילים "בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙

וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ", שיכולות לתאר את האינטנסיביות של הקשר שלנו - הרי בהיותי 'יושב ביתך' אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן ביחד, גם כשאני יושב ליד המחשב וגם כשאני יוצא איתה להליכות וכשאנחנו הולכים לישון, מי על המיטה ומי מתחתיה, ומי באה בבוקר להתחנף לליטוף וארוחת בוקר...