"עצוב לי מכל העצב והדמעות סביבי אבל נעים לי מהאהבה"...

"עצוב לי מכל העצב והדמעות סביבי אבל נעים לי מהאהבה"...

פוסט מהבוקר בבלוג של כלבתי לונה:

https://www.facebook.com/אני-לא-הכלבה-שלו-116065451888239/

כשכלבים מחשבים את קיצם לאחור

רק שלשום אושפזתי בבית חולים וטרינרי וכבר אתמול חזרתי הביתה, אחרי בדיקה אחת בלבד. הם ויתרו על כל היתר: אין יותר מדי אפשרויות כשכלבה בת 13 עוברת פתאום שלושה אירועי פרכוס תוך יום אחד. עוד קיווינו, הוא ואני, שאלה היו התקפים אפילפטיים, אבל בביה"ח בבית ברל ידעו עוד לפני ה-MRI שהסיכוי לגידול מוחי גדול מכל דבר אחר.

זה בלתי נתפס, כמעט: ביום שני בבוקר עוד הייתי הכלבה העליזה שכולם מכירים ורקדתי בשמחה כשהוא התחיל ללבוש מכנסיים – סימן מובהק שטיול הבוקר בדרך (חוץ מפעם אחת שהוא שכח, אבל עוד מוקדם לספר...) – ופתאום אני מוצאת את עצמי על הרצפה בפינת האוכל, רועדת אחרי התקף ומותשת לגמרי ורטובה מעצמי, ויודעת מיד שהחל מהרגע שום דבר כבר לא יהיה מה שהיה.

ב'חוות דעת' היו מסורים ואנושיים כמו שרק וטרינרים יודעים להיות, אבל גם מפוכחים; שם לא המקום לשגות באשליות. מה הצפי לגבי? שבועות, אולי חודשים. כן, כבר היו נסים: כלבים במצבי חיו עוד שנה, אבל כבר עכשיו זה מתחיל להיות קשה מנשוא וגם התרופות לא עושות את זה יותר קל: התרופה, אתם יודעים, גרועה לפעמים יותר מהמחלה, ואני לוקחת כבר עכשיו שלוש תרופות ויש לי רק מחלה אחת.

אז זו תמונת המצב, פחות או יותר. עצוב לי מכל העצב והדמעות סביבי אבל נעים לי מהאהבה. לא שזו חסרה לי גם קודם, אבל כעת היא חיונית בזמן התקפי כאב, ביחוד על הספה החדשה מ'איקאה'. יש גם צד חיובי מבחינתו (גם עכשיו אני רק כלבה וגם עכשיו אני לא הכלבה שלו, שלא יחשוב): תמיד הוא היה מוטרד מהרזון החתיכי שלי, בטח מרוב קנאה, וכעת נותנים לי הכדורים תאבון של זאב וכל פעם שהאני בוכה מכאבים הוא חושב שאולי אני מייללת מרעב ומהר מגיש לי מטעמים ומפנק אותי, רק שאפסיק לבכות. ולפעמים זה באמת עוזר.

ומילה אחרונה (להיום, להיום, אל תיבהלו) – נשארו לי המון פוסטים מוכנים ותמונות וציורים שעד היום התעצלתי להביא לכאן, אבל הנה הגיע זמן ה'אם לא עכשיו אימתי' שלי ואני אשתדל להספיק להביא כמה שיותר כי ככה אני רוצה שיזכרו אותי, קלפטע ושטותניקית, כמו פעם.

 
לונה, מאחלת לך כמה שפחות סבל וכמה שיותר

שמחת חיים בסוף דרכך. את באמת שטותניקית לא קטנה עם כשרון כתיבה חזק.
 
התמונה המשגעת שבפוסט

מראה שלונה מלכה אמיתית. אולי כדאי לה להגיע לאנגליה. שם המלכות מאריכות ימים...
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
למה אידיוט, כי העז לעשות מה שהוא רוצה ולא מה שהיא רצתה ?

&nbsp
חוץ מזה ממש לא ברור לי למה מלך/מלכת אנגליה צריכים להיות חכמים.
&nbsp
נראה לי שההחלטות הכי הרות גורל שהמלכה צריכה לקבל זה עם איזה כובע להופיע בRoyal Ascot.
 
החלטות הרות גורל זה לא הכל. אני מסתכל על נשיאי ישראל ורואה

כמה משמעותיים ההבדלים האישיים ביניהם - ואיזה משמעות יש להם על המורל הלאומי, לטוב ולרע.

אני חושב שמהבחינה הזו, יש הרבה דמיון בין הנשיא למלכה.

(וגם הביטלס, אם כבר מדברים)


(סתאאם, בא לי לשים סטריפ שלהם).

 

קלייטון.ש

Well-known member
אני מבין ומשתתף בצערו של האדם שחי עם לונה

אבל חושב שלונה בעצמה לא באמת יודעת שיש צפי, לא חושבת על ימיה האחרונים כאחרונים, אלא חיה כרגיל מרגע לרגע ומיום ליום, מתייחסת לכאבים רק כשהם באים ושוכחת אותם כשעוברים, ושמחה כרגיל על מה שעוד טוב.
לא יודע אם יש בכך נחמה מסויימת לאדם.
 

צליליתה

New member
שאלה מענינת. האם בעלי חיים יודעים שקיצם קרב

יכול להיות שכן, כי בניגוד לבני אדם, הם חיים בגוף ולא בראש. ומענין מה המשמעות של הפרידה עבורם.

הרבה אני חושבת על הדרך בה אנחנו עוזרים לבעלי חיים אהובים לסיים את חייהם בכבוד, לפני שהסבל בלתי נסבל, ועל הדרך בה אנחנו לא מסוגלים (ואסור, על פי חוק) לעזור לבני אדם אהובים.
 

שילה1

New member
אני מניחה שכלב מרגיש.

הוא בוכה,מתנהג מוזר ובעיקר-נדבק מאוד לבעליו.
כמה עתוב...ומזכיר לי נשכחות.
 
בעלי חיים מרגישים שקיצם קרב ובדרך כלל מחפשים להתרחק ולהתבודד

בסוף דרכם, אבל אנחנו מתקשים עם זה. אני למשל הפסקתי לשחרר את לונה. אני זוכר מה שכתב גבי ניצן על פרידתה של כלבתה בואי ממנו, איך איפשר לה ללכת לבדה ולא לחזור. אני לא מסוגל לזה.

 

קלייטון.ש

Well-known member
אני חושב שחיים ומוות הם מושגים מופשטים

ואינם מובנים לבעלי חיים. בעל חיים יודע כמובן שהוא חולה כי הוא מרגיש רע, אבל אני לא מאמין שהוא חושב על "החיים" כעומדים להסתיים.
גם אני חושב על סיום החיים בלי לחכות לסופם הטבעי המוחלט. הבעיה עם בני אדם היא לא רק שהחוק לא מאפשר לסיים אותם בבחירה, אלא שהרפואה המודרנית דווקא מוצאת דרכים להאריך אותם עוד ועוד, גם כשבלעדיה היו מסתיימים מזמן, ויש לחץ להשתמש בשירותי הארכת החיים שלה.
פעם ליוויתי ידיד שהכלב שלו היה חולה במחלה סופנית ורצה עזרה של וטרינר לסיים את חיי הכלב. הלכנו לוטרינר אחד, והוא שאל מה יש לכלב. שמע והודיע שבמצבו יש לכלב כך וכך סיכויים להמשיך לחיות, שאפשר כך וכך להקל על סבלו, ולכן הוא מסרב.
הלכנו לוטרינר אחר והוא בלי שאלות הזריק לכלב משהו ותוך שניות הכל נגמר.
כך שנראה שהתפיסה - השגויה לדעתי - שקיימת לגבי בני אדם מחלחלת גם לגבי כלבים.
 

אספרסו2

New member
מי שההחלטה לא מתאימה לו

מחפש ליישם את רצונו במקום אחר.
כמו שקיימת אפשרות לחפש וטרינר שידו קלה על מזרק הרעל כך אפשר למצוא מדינות שהחקיקה בהן מאפשרת את אותו הדבר אצל האדם.
 

סופהו

New member
למזלנו, לגבי בני אדם,

יש איזו התקדמות קלה.. המתה פסיבית מתקבלת גם בישראל.
לגבי האקטיבית, אם אדם חסך ויש לו מספיק כסף, יוכל לממש את החלטתו באי אילו מדינות.

רק בריאות...
 
הוטרינר שידו קלה על מזרק הרעל שהזכרת מה זה שריר וקיים


אני מוכרח להודות שהתבאסתי כשוטרינרית אחת, ודווקא אשת מקצוע מומחית וטובה ואנושית ומה לא, אמרה לי שבשבילה, כלב שמפסיק ללכת או לאכול הגיע לסוף חייו ומגיעה לו המתת חסד, כדבריה.

הנה התשובה שצילמתי לפני כמה שנים ברחוב, מראה שאני לא יכול לשכוח, ובהצטרפות מקרים יפה קניתי לפני שעה בדיוק עגלה כזו (אבל החלטתי עליה עוד לפני שהתגלה שלונה חולה):

 

דיליה1

New member
כאשר יודעים בוודאות שעד הסוף זה רק כאבים וסבל

אני בעד לעזור גם לבני אדם וגם לבעלי חיים לגמור בכבוד. אבי ז"ל היה אדם גדול פיזית חכם וגאה מאוד עד שקיבל זעזוע מוח שפגע לו בדיבור ובתנועה. פתאם היה רזה קטן עם חיתולים ואפילו שלא דיבר ראו לו בעיניים הסבל ההשפלה הפגיעה בכבודו.כאשר הודיעו לי שנפטר היתי עצובה כי מאוד אהבתי והערצתי אותו ומצד שני הרגשתי הקלה, אבן נגולה מעל לבי.הוא כבר לא סובל.למי שלא קרא את הספר "ללכת בדרכך" ממליצה בחום. בדיוק על הנושא הזה.
יחד עם זאת מאחלת ללונה ולכם בריאות.
דרך אגב גם לי יש עגלה כזאת למטרה אחרת לגמרי.
 
גם אני באותה דיעה לגבי המתת חסד; השאלה היא רק לגבי הגדרת

המצב המתיר,או המחייב פעולה כזו.

וטרינרית אחת אמרה לי השבוע שמבחינתה, כלב שלא יכול ללכת צריך לגאול מיסוריו, ואני ממש נחרדתי. לכן התמונה הזו משמעותית כל כך מבחינתי.

וטרינר אחר אמר לי השבוע פשוט, 'אתה כבר תדע', והתכוון למצב שבו היסורים נעשו בלתי נסבלים.

ואגב, ממש היום קניתי עגלה כזו. שכנה השאילה לי את שלה לפני כמה שבועות להעביר שקיות קניות מהמכונית הביתה, ומיד החלטתי שגם אני רוצה. יש לי לזה יותר משימוש אחד.

 

קלייטון.ש

Well-known member
אני בעד לאפשר המתת חסד או סיוע להתאבדות לכל מי שרוצה למות

מי שלא יכול לבטא את רצונו, בן אדם או בעל חיים, רצונו יבוטא ע"י הקרובים לו ביותר. אמנם מי שבאמת רוצה למות ימות גם בלי סיוע, אבל דעתי היא שהחברה צריכה להפסיק לקחת בעלות על חיי הזולת ולהכיר בבעלות המוחלטת שיש לכל אדם על חייו, כולל זכותו לסיים אותם בכל עת.
 
האם אין סתירה בין 'רצונו יבוטא ע"י הקרובים לו ביותר' ל'בעלות

המוחלטת שיש לכל אדם על חייו'? אני רק שואל, לא מציג דעה מנוגדת: הסוגיה הזו מורכבת כי אין לדעת מה מרגיש אדם בדקה ה-90. האם לא מתעורר אצל חלק מהאנשים אינסטינקט ההישרדות, בכל זאת ולמרות הכל? אני יודע בבירור שבתנאים מסויימים גם אני לא ארצה להמשיך לחיות בשום פנים ואופן, אבל זו החלטה שכלית ותאורטית נכון לעכשיו, ואולי ברגע האחרון ארגיש אחרת וארצה להתחרט?

איך מבדילים בין אלה שנתקפו ברגע האחרון בפחד, כמו אנשים שנרתעים ברגע האחרון מהתאבדות, לאלה שדווקא במצב אין אונים רוצים בזה יותר מכל?

אני לא בטוח שאני יודע את התשובה.

 
למעלה