לא, את לא במקום הנכון
אישית, אני בוגרת הפקולטה לרפואה של גוגל, אבל אין לי רשיון לעסוק ברפואה בארץ. אין לי מושג לגבי האחרים, אבל אני חושדת שהרוב הגדול אינם מומחים בתחומי גוף ונפש.
אז אחרי ההסתייגות הזאת - בקשת לא להציע ללכת לטיפול, והודעת שתרופות לא מועילות. האם לדעתך את סובלת מדכאון? מחקרים מהשנים האחרונות מראים שתרופות לא מועילות או מועילות רק לעיתים רחוקות בהתמודדות עם דכאון קל עד בינוני, ומומלץ לעשות שינוי תזונתי משמעותי ולעסוק בפעילות גופנית. אני מכירה מישהי שויתרה על סוכר (ויתרה - כלומר - לא נוגעת) והדכאון ממנו סבלה נעלם, ועוד מישהי שכשהחלה לקחת אומגה 3 מצבה השתפר מאוד.
גם את לימודי התזונה השלמתי בגוגל, כך שאני מייעצת לך להתיעץ עם איש מקצוע (ובמקרים שסיפרתי עליהם, איש המקצוע לא היה דיאטן, או תזונאי מערבי, אלא רופאה סינית, ולא בטוחה לגבי המקרה השני)
אני עדיין לא בפנסיה, אבל כשאני מסתכלת על חברים סביב, אני לא תמיד אוהבת את מה שאני רואה, כלומר, לא רוצה שהחיים שלי יראו כך. הפנסיונרים נורא עסוקים, אבל העיסוקים הם בעיקר עיסוקים שורפי זמן. אני מאוד מקווה לארגן לי את הפרישה כך שיהיו לי עיסוקים מאתגרים ומלהיבים, שיגרמו לי להתעורר בבוקר בהתרגשות ובציפה ליום החדש. אני רוצה להרגיש שמה שאני עושה הוא משמעותי. אולי את צריכה לבחון את העיסוקים שלך, ולבדוק האם הם משמעותיים עבורך, גורמים לך סיפוק , מעבר לסתם.
שורה תחתונה - הזמן באמת אוזל. את זה אי אפשר לשנות, אבל אפשר להנות מכל רגע שנשאר.
