יום רבעי - גם לא רע

[צליליתה]

יום רבעי - גם לא רע

וגם קבלו המלצה: הלילה, 2230 בערוץ 2 הסרט את לי לילה
סרט מעולה, אבל קשה לצפיה
על נערה (דנה איבגי, פשוט מדהימה) מוגבלת, במצב לא פשוט
ועל אחותה , לירון בן שלוש, שהיא גם התסריטאית, שמנסה לטפל בה.

ואם אני זוכרת נכון את הרכילות, לירון בן שלוש היא בת הזוג של הבמאי, ויש לה בחיים האמיתיים אחות עם בעיות.

חג שמח!

 

[אורי גפני]

נראה לי שזו תהיה הבחירה להערב. דנה איבגי באמת שחקניות מדהימה

שמתמודדת עם תפקידים קשים ומורכבים.

ראיתי שמשחקת שם גם סופיה אוסטריצקי בתפקיד בעלת מעון היום, עוד שחקנית מצויינת ('לאהוב את סופיה', '30 שקל לשעה').

 

[אורי גפני]

בואו תספרו מהר איזה סרט ראיתם בערב החג לפני שאני אתחיל לספר

מה אני ראיתי.

 

[צליליתה]

בוקר טוב וחג שמח

אני ראיתי את פוקסטרוט

ואני אתחיל מהסוף (לא סוף הסרט, סוף הדברים שרציתי לומר, או אולי זו ההתחלה). יש בסרט כמה סצנות שאינן מפארות ומהללות את צהל ואת מדינת ישראל, אך זה נעשה בעדינות, ברגישות, כשאלות לדיון ולא כהשלכת רפש על אף אחד.

במלחמה, כמו במלחמה, קורים דברים רעים. הדבר הרע ביותר שקורה בסרט (מבחינת התדמית של מדינת ישראל) הוא שצהל מטייח על טעות מיותרת ומבישה. הדרישה של השרה, לטייח על כל מה ששגוי, מיותר ומביש במדינה הזאת, בעייתי בעיני עוד יותר.

כל כך הרבה נכתב ונאמר על הסרט הזה. אני אצטרף למשבחים ולמהללים את ההיבטים הויזואלים והקולנועיים. הסרט הזה מומן עי גורמים רבים, לא רק ממשלת ישראל, והיה לו, בניגוד לרוב אחיו, תקציב ממש ראוי, והתקציב הזה לא בוזבז, רואים את התקציב. במובן הטוב ביותר של הראיה.

וליאור אשכנזי. וואוו....ממש וואוו...

הרבה מאוד נאמר על הסרט. לכאן ולכאן. והדברים מענינים, במיוחד אחרי שצופים בסרט.

הנה הגענו להמלצה שלי- הסרט מאוד קשה לצפיה. מאוד. (בגלל העיסוק בשכול, לא בגלל הביקורת על צהל). אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה עברתי טלטלה רגשית כל כך עמוקה בסרט. אבל לטעמי שווה צפיה, הרבה מעבר לאפשרות להשתתף בדיון על הסרט, כמי שבאמת ראה אותו.

האם הסרט יזכה באוסקר?
אז מי יודע, אולי.בהחלט יש לו סיכוי
והרבה מאוד בגלל יחסי הציבור המצויינים והחינמים של כבוד שרת התרבות.

מה אתה ראית?

 

[prizman]

הפחדת אותי.

למרות שאני מעריך שזה סרט טוב לא אצפה בו כנראה.

 

[אורי גפני]

חבל שהסרט נעשה מעורב בעל כורחו בפוליטיקה זעירה, אבל חבל

שזה נכנס גם לפוסט היפה שלך. אני מבין שהסרט ראוי לדיון בפני עצמו, אבל מבקש לא להתייחס בהמשך לסערת השרה.

ומה אני? קודם ראיתי - בפעם השלישית או הרביעית - את 'כיכר החלומות' (במקור: "כיכר המיואשים") של בני תורתי. הסרט הזה רק משתבח מצפיה לצפיה, לא כי יש בו רבדים עמוקים כל כך כמו בגלל התסריט המדויק כל כך, בלי אף מילה חסרה או מיותרת, ובגלל האהבה הגדולה לקולנוע ההודי ולאוהביו. לא רק השחקנים המקצועיים שלו נפלאים - והלב נשבר למראה שרון רג'יניאנו המקסים, שזרק קריירת משחק יפה ונשבה באוהלה של תורה, ויוסף שילוח שלא זכה למקום הכבוד הראוי לו בקולנוע הישראלי - אלא גם הרבה שחקני משנה ואפילו סטטיסטים שובי לב, ויש לי הרגשה שחלקם לא השמיעו רפליקה אחת בפני מצלמה לפני כן.

בתחילת השבוע ראיתי את 'בלדה לאביב הבוכה', הסרט השני בטרילוגיה הזו של בני תורתי, ואני משתוקק כבר לצאת החלק השלישי לאקרנים.

את 'את לי לילה' ראיתי אחר כך. הפליא אותי הביטוי שהשתמשת בו, 'קשה לצפיה', שפגשתי גם בביקורות אחרות: החוויה שלי עוד בהתגבשות וקשה לי לתמלל אותה, אבל הסרט - ובראש ובראשונה התסריט הנהדר - עוסק בנושא קורע לב בלי אף מניפולציה רגשית, בלי לשקוע ברחמים עצמיים וגם לא בעליבות. כתוצאה, הסרט היה בעיני על התמודדות עם מצב קשה מאוד ואפילו על נצחון, במובן של אי-כניעה לנסיבות. הסיטואציה שמכניסה את השלושה לגור יחד מטופלת בהמון חוכמה ואנושיות. התסריט נראה גולמי וחסר ליטוש, וזה בדיוק מה שמקנה לו אותנטיות ודיוק. אלה החיים עצמם.

אבל אני סתם מתפלסף. אני חייב לפחות עוד צפיה אחת רק כדי להפנים את המשחק של דאנה איבגי, שעוד אין לי מילים לתאר. הדמות של חלי (לירון בן-שלוש) נשארה קצת בלתי מובנת בעיני, אולי כי היא אוטוביוגרפית, כדבריך, והעובדה שהיא חושפת את עצמה מבחינה גופנית יותר מאשר רגשית מקנה לה מימד עומק סמוי מן העין. לפחות שלי, ולפחות נכון לעכשיו.

תודה תודה שהמלצת לנו לצפות בסרט הזה, וכעת גם אני מצטרף להמלצה.

 

[צליליתה]

קשה לצפיה - כי הסיפור נורא קשה

אתה צודק, ״קשה לצפיה״ כנראה לא הביטוי הנכון.
גם על פוקסטרוט אמרתי ״קשה לצפיה״ , וזה לא, ממש לא, הצפיה היא תענוג אמיתי, אולי אפילו קצת יותר מדי eyecandy, אבל הסיפור של השכול , וגם עוד חוטי סיפור אחרים שמשתלבים, מרסקים, ולי היה קשה להכיל.

 

[אורי גפני]

הפיתוי לבמאי - ולתסריטאי לפניו - להפוך סיפור כזה לסוחט דמעות

הוא כנראה גדול. להציג אותו בלי מניפולציות ולתת למידת החסד את המקום הראוי לה - זה מה שאני אוהב בכל האמנויות, ובעיקר המילוליות. רואים את זה לפעמים בסרטים על בתי כלא, בתי משוגעים, מוסדות גריאטריים וכו'. לא פעם אני רואה סרט 'קשה לצפיה' ומתחנן בלבי שיהיה חסד בסופו.

גם כאן, הסצינה של ביקור בעלת מעון היום עם 'ילדיה' - שוב, אין לי ביטוי אחר - היא לא רק פתרון תסריטאי מבריק לתעלומת ההריון אלא גם סצינה אנושית מרגשת ויפהפיה בפני עצמה.

 

[צליליתה]

גם אני חושבת שהתסריט משובח

לירון בן שלוש, שמשחקת את חלי, היא התסריטאית.
חיטטתי קצת, ואני רואה שהיא ממשיכה לשחק, אך לא לכתוב.
חבל
ואולי היה לה רק סיפור אחד לספר - הסיפור האישי שלה.

 

[דיליה1]

נכון באמת יש לה אחות עם צרכים מיחדים

וזה לא רכילות היא סיפרה על זה באיזה תוכנית וגם סיפרה שדאנה איבגי בילתה הרבה זמן בחברת הנערה כדי ללמוד את התפקיד. אני לא הצלחתי לראות, היה לי מאוד קשה.

 

[אורי גפני]

ברוכה הבאה, דיליה

מה שהניע אותי רגשית יותר מצער היה ההתרגשות מהאהבה של חלי לגבי. זה היה ענק בעיני. אני מקווה לא לשכוח אף פעם את הסצינה הבלתי נשכחת של שתיהן באמבטיה.

 

[דיליה1]

תודה. ברוכים הנמצאים. התחלתי לראות ולא הצלחתי אז עזבתי.

 

[אורי גפני]

הסרט הראשון שראתה בתי היה 'מלך האריות'. באמצע הסרט

היא ביקשה שנלך הביתה, כי הסרט עצוב מדי.

בעל הקולנוע, ששמע מדוע יצאנו, נתן לה זוג כרטיסים והזמין אותה לבוא כשתרגיש מוכנה. אחרי כמה ימים חזרנו לשם והפעם נהנינו ביחד עד הסוף.

לפעמים סרט צריך את הזמן שלו.

 

[דיליה1]

אהבתי!! גם שהילדה מצאה את זמנה להתמודד עם העצב

וכל הכבוד לבעל הקולנוע. זה מזכיר את היחסים האישיים בסרט "סינמה פרדיסו"

 

[אורי גפני]

לגמרי. מאז זה נעשה הקולנוע 'שלנו'

 

[צליליתה]

זו בעיני סצינת מפתח בסרט הזה

יפהפיה מבחינה ויזואלית, ונעה בין ה״נעים״ וה״אסור״, שנוכח לכל אורך הסרט.

האחות של התסריטאית נפטרה בינתיים. ואם אני זוכרת נכון, עוד לפני שיצא הסרט. סיפור עצוב עם סוף לא שמח.

 

[אורי גפני]

זה מצער לשמוע. הסרט הצליח לקרב את הצופה אל האחות המוגבלת

ואפילו ליצור הזדהות איתה, בפרט בסוף הסרט, כשנחשפה הזוגיות שלה עם טום.

בכל פעם שאני חושב על התסריט אני מתמלא בחום.

 

[יחפהבפארק]

התחלתי לראות את הסרט ועזבתי באמצע

היה לי כבד מדי ומעיק מדי

לעומת זאת ראינו סרט מרגש מאוד,
'סארו השיבה הביתה'
על ילד הודי בן חמש אשר הולך לאיבוד, התלאות שהוא עובר
האימוץ ע"י משפחה אוסטרלית והניסיון שלו אחרי עשרים שנה למצוא את אימו ומשפחתו. מרגש ומדמיע. סרט כל כך חזק שעד היום אני לא מצליחה להשתחרר
ממנו.
סרט מומלץ מאוד. אני לא מספרת הרבה כדי לא לפגוע בחוויית הצפיה של מי שרוצה לראות אותו.

 

[אורי גפני]

גם אני ראיתי ואהבתי (אבל...)

מעניין שצופים רבים חוו חוויה רגשית קשה דווקא ב'את לי לילה' החשוף ונטול המניפולציות, אבל אהב את המניפולציות הגלויות ב'סארו'...

 

[צליליתה]

ועוד המלצה - בערבון מוגבל

סרטה של ג׳ולי שלז, מרוששות, הלילה ב 2300, בערוץ 1.

ראיתי את הסרט כשיצא, לפני כמה שנים, לדוקו אביב. היה לי מאוד קשה. היה לי קשה כי הסרט מדבר על 4 נשים, באמצע החיים, שלא מצליחות להתיישר כלכלית אחרי משבר.

גם אני חוויתי משבים מורכבים, בגיל הזה, ואיך שהוא הרמתי ראש אחרכך. לא בגלל שאני כל כך מוצלחת או חכמה או מוכשרת או (מה שאתם רוצים), אלא בגלל שהיה לי הרבה מזל. הסרט עורר אצלי חרדות קיומיות שגם בתקופה כשהיו מותאמות, לא חוויתי אותן באותה עוצמה. יצא לי לראות את הסרט שוב, לפני כמה ימים, הפעם הצלחתי לנשום, לאורך כל השעה. הפעם הסרט שלח אותי להרכין ראש ולהגיד תודה על מה שיש.

אין לי מושג מה קורה עם ג׳ולי שלז היום. במאית ותיקה, שעשתה הרבה דברים מענינם (עפולה אקספרס, מחוברות, ועוד הרבה). אולי היא מדברת גם על עצמה בסרט הזה.