כמו החתולים שמתחילים להתייחם בעונתם, כמו דגי הסלמון שמתחילים
לשחות במעלה הנהר כי בא זמנם, כמו העצים שיודעים מתי להשיר עלים ומתי ללבלב מחדש, כמו הציפורים הנודדות שהתחילו במסען דרומה כי נאסף אלול, כך גם אני התחלתי להכין היום את מרק העוף הראשון של העונה. לא שהחלטתי ולא שמשמעתי את עצמי, פשוט קפצו לי הבוקר לעגלת הסופר קשואים ושורש סלרי וגזרים וכרעיים ושאר ירקות ובבית כבר התחלתי את המשחק המקדים של מרק העוף הטוב שלי. הנה כבר מסתיים השלב הראשון של הפור פליי.
ולא שלא רציתי מרק עוף מפעם לפעם במשך הקיץ, בעיקר כתירוץ לקניידלאך יקירי; ולא שלא עניתי בקול עורג 'מרק עוף!' בכל פעם שבת זוגי שאלה 'להביא לך משהו', כשהייתי בריא וכשהייתי חולה, אבל עצם המחשבה על קילוף קולרבי וגזר וטיפול בעוף הטילו עלי עצלות. והיום, פתאום... ממש מעצמו.
אולי זו היתה הרוח הצפונית של הסתיו שהתגעגעתי אליה כל הקיץ והגיעה סוף סוף, אולי זה ההרהור שחלף בי הלילה שדי להסתפק בסדין וכבר הגיע הזמן להתחיל להתכסות בציפת שמיכה, או אולי זה היה הרגע בו כיביתי בהפתעה את מאוורר התקרה. גם קצב קינוחי האף המתרבים וקרירות טיול הלילה של אתמול תרמו, כל תופעה במידתה, למרק שבדרך.
לונה עוקבת בענין רב אחרי מעשי: הם לא דומים לשום דבר שהתרחש במטבח מאז האביב האחרון, וגם האינסטינקטים שלה מבשרים לה על ארוחות שחיתות של בשר עוף (נטול עצמות!), סחוס ועור ועוד כל מיני מטעמים שאנשים לא יודעים להעריך.
סליחה, עלי לסיים. הריח מהמטבח מבשר שהתירס כבר התבשל והגיע הזמן להוציא אותו ולהכניס למים שנשארו את השלב הראשון של המרק. אסטה לה ויסטה.
לשחות במעלה הנהר כי בא זמנם, כמו העצים שיודעים מתי להשיר עלים ומתי ללבלב מחדש, כמו הציפורים הנודדות שהתחילו במסען דרומה כי נאסף אלול, כך גם אני התחלתי להכין היום את מרק העוף הראשון של העונה. לא שהחלטתי ולא שמשמעתי את עצמי, פשוט קפצו לי הבוקר לעגלת הסופר קשואים ושורש סלרי וגזרים וכרעיים ושאר ירקות ובבית כבר התחלתי את המשחק המקדים של מרק העוף הטוב שלי. הנה כבר מסתיים השלב הראשון של הפור פליי.
ולא שלא רציתי מרק עוף מפעם לפעם במשך הקיץ, בעיקר כתירוץ לקניידלאך יקירי; ולא שלא עניתי בקול עורג 'מרק עוף!' בכל פעם שבת זוגי שאלה 'להביא לך משהו', כשהייתי בריא וכשהייתי חולה, אבל עצם המחשבה על קילוף קולרבי וגזר וטיפול בעוף הטילו עלי עצלות. והיום, פתאום... ממש מעצמו.
אולי זו היתה הרוח הצפונית של הסתיו שהתגעגעתי אליה כל הקיץ והגיעה סוף סוף, אולי זה ההרהור שחלף בי הלילה שדי להסתפק בסדין וכבר הגיע הזמן להתחיל להתכסות בציפת שמיכה, או אולי זה היה הרגע בו כיביתי בהפתעה את מאוורר התקרה. גם קצב קינוחי האף המתרבים וקרירות טיול הלילה של אתמול תרמו, כל תופעה במידתה, למרק שבדרך.
לונה עוקבת בענין רב אחרי מעשי: הם לא דומים לשום דבר שהתרחש במטבח מאז האביב האחרון, וגם האינסטינקטים שלה מבשרים לה על ארוחות שחיתות של בשר עוף (נטול עצמות!), סחוס ועור ועוד כל מיני מטעמים שאנשים לא יודעים להעריך.
סליחה, עלי לסיים. הריח מהמטבח מבשר שהתירס כבר התבשל והגיע הזמן להוציא אותו ולהכניס למים שנשארו את השלב הראשון של המרק. אסטה לה ויסטה.