אז איפה אתם בכיפור? כלומר, מה יום כיפור בשבילכם ואיך אתם
נוהגים בו?
אני לא מתעייף מלחזור ולומר שזה היום האהוב עלי ביותר בשנה, ומצידי הייתי שמח ליום כיפור אחד כל חודש. לא בעניין הצום - אני לא צם ולא מחכה לדקה התשעים לבקש סליחה כשאני יודע שצריך - אלא בעניין השקט והנקיון של היום.
בשורה התחתונה זה יום אקולוגי לכולנו, כל אחד בדרכו.
בכל שנה מחזירות אותי כל הכתבות ליום כיפור ההוא. לא נלחמתי פיזית ולא יריתי על אף אחד, אבל הייתי ברמת הגולן עם גדוד ההנדסה שלי והסורים הביעו חוסר חיבה לדחפורים שלנו שבנו תעלות מכשול ורמפות לטנקים, בצורת טילים שירו בשפע עליהם ועל אנשי הקשר שרבצו קרוב אליהם, למקרה של פגיעה ישירה. הרבה שנים אחרי המלחמה ההיא לא יכולתי לבקר ברמה.
לפעמים אני עושה סיבוב בכמה בתי כנסת בשכונה - תמיד נמשכתי לאווירת יום כיפור בבית הכנסת, למראה החילונים כמוני שזה ביקורם השנתי במקום, לקול הזמירות ולמראה התמוה של הנשים הכנועות שנראו לי תמיד כמו אסירות בעזרת הנשים ולא פוצות פה.
נוהגים בו?
אני לא מתעייף מלחזור ולומר שזה היום האהוב עלי ביותר בשנה, ומצידי הייתי שמח ליום כיפור אחד כל חודש. לא בעניין הצום - אני לא צם ולא מחכה לדקה התשעים לבקש סליחה כשאני יודע שצריך - אלא בעניין השקט והנקיון של היום.
בשורה התחתונה זה יום אקולוגי לכולנו, כל אחד בדרכו.
בכל שנה מחזירות אותי כל הכתבות ליום כיפור ההוא. לא נלחמתי פיזית ולא יריתי על אף אחד, אבל הייתי ברמת הגולן עם גדוד ההנדסה שלי והסורים הביעו חוסר חיבה לדחפורים שלנו שבנו תעלות מכשול ורמפות לטנקים, בצורת טילים שירו בשפע עליהם ועל אנשי הקשר שרבצו קרוב אליהם, למקרה של פגיעה ישירה. הרבה שנים אחרי המלחמה ההיא לא יכולתי לבקר ברמה.
לפעמים אני עושה סיבוב בכמה בתי כנסת בשכונה - תמיד נמשכתי לאווירת יום כיפור בבית הכנסת, למראה החילונים כמוני שזה ביקורם השנתי במקום, לקול הזמירות ולמראה התמוה של הנשים הכנועות שנראו לי תמיד כמו אסירות בעזרת הנשים ולא פוצות פה.