אני התאהבתי השבוע בבת של זוגתי.
כמובן שלא באמת התאהבתי, רק זו הפעם הראשונה שהצלחנו לשוחח.
היא בת 19 וקצת, התחילה ללמוד באוניברסיטה. וסוף סוף יודעת לדבר קצת אנגלית.
אני כמובן יודע לדבר קצת תאי אז בת הזוג החליטה להשאיר את הנערה איתי במשך שבוע או קצת יותר
כשהיא הלכה לעבוד. העבודה שלי היא רק מול המחשב.
אז אכן היינו בחדרים נפרדים, לי יש את חדר העבודה שלי ואני קם מוקדם, הנערה
קמה מאוחר וצופה בטלוויזיה כך שלא באמת נפגשנו, אבל מחדר העבודה שלי
כן יכולתי לראות אותה והחדר עם הטלווזיה שהוא בעצם חדר האורחים בבית
צמוד למטבח כך שחלפתי על פניה כמה פעמים ביום ותמיד טרחתי לשאול אותה איך היא מרגישה.
היא אכן לא הבת הביולגית שלי אבל היא כן הבת של זוגתי כך שאכפת לי ממנה.
אתמול היא טסה חזרה כי הלימודים מתחדשים, זה מרחק של 800 ק"מ.
נראה שדי נקשרתי אליה, אבל גם את הבן של ידידתי הישראלית אני מחבב
למדי.
מאוד שמחתי כשהוא רצה להיות אצלנו ולא במלון המפואר שאימא שלו סידרה לו.
זה די מוזר. למרות שאני לא מעוניין בילדים משל עצמי אני מסתדר טוב למדי
עם מרבית הילדים של בנות הזוג שלי בעבר.
לא עם כולם אבל לפחות עם רובם.