הַמּוֹחַ צָף בִּי כְּמוֹ עַל מַיִם, שׁוֹשַׁנָּה לְבָנָה

[אורי גפני]

הַמּוֹחַ צָף בִּי כְּמוֹ עַל מַיִם, שׁוֹשַׁנָּה לְבָנָה

"ביקשנו מאנשים לבחור את שורת השיר האהובה עליהם ביותר, או המשמעותית ביותר בחייהם. קיבלנו 100 שורות, מנתן אלתרמן עד רדיוהד, מתהלים עד לאונרד כהן, מאבו אל־עלאא אל־מערי עד אריס סאן."

פרוייקט יפהפה ובלתי צפוי בעיתון 'כלכליסט'. מבטיח לכם למצוא באיזה שהוא מקום חוויה משלכם:

http://newmedia.calcalist.co.il/songs2017/index.html

 

[צליליתה]

פרויקט מקסים ביותר

פעם מאוד אהבתי את הפרויקטים הספרותיים בעיתונים לכבוד החג
היום....ממש נגמלתי מהמודפסים, וגם קצת חסרת סבלנות
יש משהו אינטימי וקרוב בספר שירה, או בכלל, בספר
אך כשהופך לרחב ,דאבל ספראד, לפחות עבורי-גם הופך לקשה לקריאה

היו המון שורות בפרויקט שהיו בקלות יכולות להיות שלי
ועוד המון שורות שיכולתי להביא, כשלי

בוחרת שורה אחת, מתאימה לי להיום בבוקר
You know, feelin' good was good enough for me

מה השורה שלך?

 

[שילה1]

"ולא נותר לי אלא לחבק את הצער".

שורה משירו של שלמה ארצי,שמזכירה לי תמיד כמה חיבוק עוזר.

 

[אורי גפני]

יפה בעיני הפירוש שנתת לשורה הזו. ובכלל, אני חושב ש

שלמה ארצי ראוי ליותר כבוד על הטקסטים המושרים שלו מכפי שהוא זוכה לו.

 

[שילה1]

אכן.סבורה כי ראוי ליותר כבוד.ויש על מה.

 

[אורי גפני]

לקחתי את השאלה שלך איתי לטיול הבוקר עם לונה בפארק

וניסיתי לא לחשוב עליו, כדי לראות מה יעלה בי.

באופן בלתי צפוי עלה המשפט מהאופרה 'טומי',

?Do you hear and see, or do I break the mirror

ודאי זה היה בעקבות מחשבה שחלפה בי מול הראי לפני שיצאנו, וחזרה אלי בדרך ברחוב.

רק עכשיו, בבית, עלה בדעתי שזה לא הניסוח המקורי של השיר:

Do you see or hear or
Do I smash the mirror?
Do you hear of fear or
Do I smash the mirror?

 

[יחפהבפארק]

השורה שלי

כי סערת עליי, לנצח אנגנך...

שורת אהבה אולטימטיבית, לאישה או למדינה או למוזיקה או לכל מה שתבחרו...

 

[אורי גפני]

בסופו של יום, שירים הם לפעמים ראי, או סוג של, ואנחנו

קוראים בהם את עצמנו...

עבורי השורה הזו מדברת על אהבה קשה שאי אפשר להתנער ממנה ולהמשיך הלאה. הסיפור הראשון שעלה בדעתי הוא של קשר מסובך, אפילו פלונטר, שמלווה אותי כבר הרבה שנים. גם את חשבת במובן הזה?

 

[יחפהבפארק]

בהחלט לזה התכוונתי

אהבה שגורמת לך לסערה כזאת שאתה מוכרח להתעסק איתה (לנגנה) לנצח.
אהבה לאישה שלא נותנת מנוח ואם אינך משיג אותה, אתה תחשוב עליה כל החיים,
אהבה למדינה שלך ולא משנה כמה אתה אוכל בה חצץ וקש, אתה תמשיך לאהוב אותה עד סוף ימיך וכמובן זאת יכולה להיות אהבה למוזיקה שאתה חייב לנגן אותה כל חייך, אהבה למשחק ולבמה, אהבה לציור ולפיסול וכן כל תחום אמנות, כולל ספרות,
כל תחום שגורם בך את הסערה הזאת שאתה מוכרח לנגן אותה לנצח...
זה לגבי המשפט שאני הבאתי.
אני רואה שהבאת משפט אחר שהוא קצת סתום עבורי למרות שהוא נשמע פשוט לגמרי.

 

[אורי גפני]

המחשבה הפרטית שעורר בי המשפט שהבאתי קשורה למתח בין

תקווה לאכזבה, בין חלום ליאוש, לקושי לבקש מה שאין ולקושי לקבל את המציאות.

אני חושב שאהבתי את הזרימה שלו יותר מהמשמעות ההגיונית שלו. בלאו הכי בודאי אפשר לתת לו הרבה יותר ממשמעות אחת.

 

[יחפהבפארק]

אכן הזרימה שלו טובה ומאוד קלה להבנה

היחס בין מה שאנחנו מבקשים ורוצים לבין מה שאנחנו יודעים שנקבל...