בוקר טוב. יום שלישי פעמיים כי טוב.

[נושיתי האחת]

בוקר טוב. יום שלישי פעמיים כי טוב.

מה עשינו השבוע בשביל עצמנו? אז השבוע הלכתי למסעדה ששמעתי עליה הרבה שנים, ולא ניסיתי. מסעדת הדסון ברמת החייל. מי מכיר? המסעדה מגדירה את עצמה כמסעדת בשרים. זו מסעדה טובה ביותר וגם יקרה. מומלצת לציון ארועים מיוחדים. הבשר שהוגש לנו היה טעים, למרות שאני הייתי מבשלת אותו טיפה יותר. אהבתי גם את עיצוב הפנים של המסעדה. מסעדה שכיף לשבת בה.
ואחרי שאכלתי, ניצלתי את החופשה לצעידות בוקר כיפיות.
ומאתמול, חזרתי לעבודה.
איזה דברים אתם עשיתם לעצמכם השבוע?

 

[אורי גפני]

בשיעור המשחק ביום שלישי לפני שבועיים (אמרתי כבר שהדברים שאני

רוצה לספר כאן קורים תמיד ביום שלישי, מאוחר מדי לאותו שבוע?) עבדנו בפני הסדנה בזוגות על אימפרוביזציה. בשני הקטעים, ששניהם עסקו לפי בחירתנו בחוויות אישיות קשות שלנו מהעבר, לא הצלחתי להתחבר ולבטא את הרגשות הכרוכים ויצאתי מהשיעור בתסכול שליווה אותי כל השבוע.

בשיעור של יום שלישי האחרון שוב עבדנו על חוויות עבר. לשם שינוי בחרתי סיפור מרגש ושמח מילדותי, הפרטנר שלי הפעם שמח על ההזדמנות ושיתף פעולה ברצון ואני הגעתי לדמעות של שמחה והצלחתי לסחוף את כל הסדנה לעולמו של ילד בן 5 שחוזר מהגן ומוצא בבית הפתעה יפה.

עשיתי לעצמי הרבה טוב עם פריצת הדרך הקטנה הזו. כיף לעבור את המגבלות הפרטיות האלה.

 

[צליליתה]

מה היתה ההפתעה?

נורא מעניין, שלא הצלחת להתחבר לחוויות קשות, ולעומת זאת, לחוויה טובה לא רק שהתחברת, אלא גם חיברת את הקבוצה.

בטח יש כאן איזו פריצת דרך נוספת -(פסיכולוגיה חיובית? ) בדרך כלל אנשים מתחברים וזוכרים בקלות חוויות קשות, ונוטים להמעיט בערך הרגעים הקטנים מהעבר.

 

[אורי גפני]

ההפתעה היתה שכל הבית היה מלא בלונים צבעוניים, תלויים בכל

מקום, וזה בתקופת הצנע, כשבלונים היו דבר נדיר. דודי הביא אותם ממסיבה (אז קראו לזה 'נשף'...) שנערכה בלילה שלפני אצל איזה אמן ידוע.

חוויות קשות באמת נחרטות עמוק, אבל צריך מרחב מאוד בטוח כדי לבוא איתן במגע. בקטע השני שלנו הייתי צריך לגלם מבוגר שמכה ילד, וגם עם זה לא הצלחתי לבוא במגע, למרות שהסיפור לא היה שלי.

הבמאי שלנו באמת התייחס לעניין הרגעים הקטנים ואמר שלא חייבים להעלות דווקא רגעים גדולים ודרמטיים. נדמה לי שזה כבר יהיה שלב אחד קדימה, והערב - אם תהיה הזדמנות - אני רוצה להעלות קטע קטן ופשוט שקרה לי בשבוע שעבר ברחוב ליד הבית. זה יהיה כנראה יותר מאתגר מסיפור דרמטי ועמוס רגשות.

 

[צליליתה]

מדהים...לא פלא שנחרט לך

הזכרון שלי לא משהו לכתוב עליו הביתה, אבל נדמה לי שאני לא זוכרת בלונים מילדותי, אלא רק מהילדות של הילדים שלי.

אבל אולי אני טועה....

 

[אורי גפני]

אחד הדברים המרשימים מהזכרון ההוא היה שפע הצבעים בבית

אלה היו שנים של מעט מאוד צבעים. הרבה חום שחור לבן כחול כהה אפור, ופתאום הבלונים האלה מרחפים בחלל הבית ולשעה קלה השרו עליו עליצות.

 

[נושיתי האחת]

אני חושבת שזה טוב שזוכרים גם חוויות חיוביות.

וזה בטוח יותר נעים לעסוק בהן מאשר בחוויות השליליות, שלפעמים יש להן השפעה יותר חזקה מאשר לחוויות חיוביות.

 

[אורי גפני]

הענין הוא שחוויות שליליות יכולות להשפיע עלינו גם אחרי הרבה

שנים, בלי שנדע את זה בכלל. הן יכולות להפעיל אותנו - או לעצור אותנו - ולפעמים אין לנו מושג מדוע אנחנו מתנהגים כך או אחרת. אנשים מפתחים גם כל מיני תפיסות עולם, לפעמים תמוהות, שבאות להצדיק התנהגות לא רציונלית ובחירות שקשה להסביר.

בלי להתמודד עם החוויות הקשות של פעם קשה לפעמים מאוד לחולל שינוי בחיינו. תיאטרון לא נועד למטרה הזו, גם לא אימפרוביזציה, אבל לפעמים הוא יכול לשמש גם למטרות כאלה.

 

[צליליתה]

בוקר אור, יום שלישי פעמיים כי טוב

השבוע דיברנו על אי אחיזה, וכמו כל דבר בחיים, מזרן היוגה מאפשר לנו לתרגל את החיים.

במשך השנים היו לי כמה וכמה מורים מצוינים וגם מעולים ליוגה, שנאצלתי להפרד מהם. מורים ליוגה הם בדרך כלל אנשים צעירים, ואנשים צעירים נוטים להתיישב בגליל, לעזוב את הארץ, ללדת, וכאלה.

זה המצב בחצי שנה האחרונה - אני לא ממש מרוצה ממה שיש לי, ובשבוע האחרון אני משתדלת לקטר פחות ולעשות יותר: העזתי לחשוב מחוץ לקופסא ולחשוב על תרגולים אחרים. כמו שכבר כתבתי, התחלתי לתרגל צ׳י קונג על הים, וגם לא רק, איתרתי מורה חדשה ליוגה, שאולי, נראה, תהיה לי מורה לחיים, וגם, מה שתמיד טוב לעשות בכל מקרה של ספק: עסקתי ב retail therapy, הפעם ליוגה. סוף סוף קניתי מזרן חדש. מזרני יוגה נשחקים מהר, ומזרן שחוק הוא לא כייפי ולא בטיחותי. מזרן יוגה זה מסוג הדברים שאני דוחה ולא מחדשת מזמן, לא יודעת להסביר, יש גם דברים בבית שחייבים חידוש ופשוט אין לי אנרגיה, חשק, זמן, סבלנות.

ובהזדמנות זו - אני לא יכולה להבין את ידידי המתרגלים - שמשתמשים במזרנים של הסטודיו, שרק עזראין יודע מתי עברו כביסה בפעם האחרונה, ורובם נראים כאילו חודשו במיליניום הקודם

 

[אורי גפני]

retail therapy זה באמת פשוטו כמשמעו, תרפיה ע''י קניה?

עשית אולי משחק מילים עם ביטוי מקובל בין נשים, אבל לא כל כך מוכר לגברים?

אף פעם לא עלה על דעתי שיש למזרון יוגה גם אספקט בטיחותי. תמיד חשבתי שזה רק ענין של נוחות.

 

[צליליתה]

retail therapy

עד כמה שידוע לי, תמיד תרפיה עצמית, ללא התערבות איש מקצוע, אבל בהחלט כבר נחקר באקדמיה.

אני מניחה שגם גברים עושים את זה. מכונית חדשה? טלפון חדש?

ולגבי המזרן....מזרן יוגה אינו חובה, ועד כמה שאני יודעת זו המצאה של המערב המפונק. המזרן, או מזרן טוב, הוא sticky, כאילו דביק, ומונע החלקה. שיעור היוגה הראשון שלי היה במתנס השכונתי, על מזרנים קלילים ורכים כאלה, ואני לא מבינה איך אף אחד לא שבר שם רגל או משהו אחר.

 

[קלייטון.ש]

נעמה כרמי כתבה כמה פוסטים יפים על מזרן היוגה שלה

למשל (יש בו גם התייחסות לסכנת ההחלקה, ויש עוד פוסטים על המזרן):
https://naama-carmi.com/2015/10/30/לפרוש-את-המזרן/

 

[צליליתה]

כל כך מוכר....

 

[נושיתי האחת]

עכשיו אני מבינה למה הרבה אנשים מהחוג ליוגה

באים עם מזרן פרטי מהבית. ולגבי הלכלוך, איך שאני מסיימת את החוגים, אני רצה למקלחת.

 

[אורי גפני]

בדרך מהבריכה למקלחת אני עוצר בסאונה, להזיע החוצה מה שאפשר...

...ובבית נכנס שוב למקלחת הפרטית בבית. רק אז אני יכול להיכנס למיטה. קצת מוגזם, אבל לא יותר מדי.