בוקר אור, יום שלישי פעמיים כי טוב
הכי שוס, לא מה עשיתי בשביל עצמי, אלא מה היקום עשה עבורי.
היה לי סידור קטנטן במקום נטול חניה בעליל, שדחיתי מיום ליום. עכשיו עברתי שם עם המכונית, ותפסתי מקום חניה גדול ומרווח, בול בפתח, ועוד בצל.
אני עשיתי לעצמי בתחום התרבות. סיימתי לקרוא את סוס אחד נכנס לבר, של גרוסמן. יש לי קצת בעיה עם גרוסמן - מתחילה לקרוא, מתייאשת מהחפירות, זורקת את הספר, מתחילה שוב, וכו. הספר הזה הוא קצר, קולע ובוקס בבטן. וגם שונה מספרים אחרים שקראתי, לא רק של גרוסמן. נראה שלא סתם קיבל השנה את המאן בוקר.
ראיתי הרבה סרטים. נהוג לומר שבאוגוסט עונת המלפפונים, אבל עכשיו אצלנו בסינימטק אנחנו מקבלים שאריות מפסיטביל ירושלים, ובהחלט, יש מה לראות. ראיתי את חיים חדשים של הצרפתיה קאטל קילוורה, את הבת של אפריל, של מייקל פראנקו, עם אמה סוארז הנהדרת, ומאוד התרשמתי מהסרט של פרנסיס לי הבריטי, ארץ אלהים. (אזהרה או הבטחה: המון סקס הומוסקוסואלי ). ראיתי גם את תברח, של ג׳ורדן פיל, לא מהפסטיבל, שלדעתי מוקרן עכשיו בבתי קולנוע מסחריים. לו הייתי יודעת עד כמה הסרט אלים, הייתי מוותרת, ואני שמחה שלא ידעתי, כי אם מדברים על קולנוע, זה סרט מרתק. סרט ביכורים לבמאי, שלא פחד ללכת עד הסוף, משלב ג׳אנרים, מצטט ממלא סרטים (בטח פיספתי המון), ויש גם שחקנים מענינים וצילום מעניין. הסרט מדבר על שחורים ולבנים באמריקה (הסרט נעשה בימי אובמה, אבל היום, לאור הטראמפ, מקבל עומק נוסף). גם אם האמירה החברתית טיפי בעיתית, יש עוד הרבה רבדים ואמריות על דברים אחרים, למשל, על ראיה ועל צילום, בקיצור, סרט שונה מסרטים אחרים שראיתי, ובהחלט שווה צפיה למי שמסוגל להתמודד עם האלימות.
יום נהדר לכולם
