איך אתם נהנים (כיום או בעבר) מהעבודה שלכם?

ברמת התחביב, איזה שימוש יצירתי יש לכישורים שלך כיום, בעידן

הדיגיטלי? אתה עוד מצלם? נשמח לדוגמיות...


 

ruven7

Active member
איבדתי עניין,מצלם בטיולים בחו"ל

אני ממש לא בעניין של להנציח הכל
יש לי מאז הילדות לדעתי מאות בודדות,אולי-של תמונות בהן אני מופיע כולל הארץ ובעולם,צילומים מבית הספר ומשפחה וזהו.
 

צליליתה

New member
כמה מידידי הטובים ביותר הם צלמים

איך שהוא יצא שבצעירותי הייתי מוקפת צלמים מקצועיים (גם הדוד האהוב ביותר היה, תקופה מסויימת, צלם חדשות). זכיתי, וקיץ אחד ביליתי במעבדת צבע.

טריפ לא נורמאלי

אבל לא ממש יצאתי מומחית.....
 

ruven7

Active member
גם הדוד שלי שהיה חי בקנדה

אהב צילום וחדר חושך.
יש בזה אמנות בהדפסת שחור לבן (יותר מורכב מצבע)
 

צליליתה

New member
איך בחרת לעבור להנהלת חשבונות?

אם מותר לשאול...

תמיד נורא מעניין אותי איך אנשים מוצאים את הדרך מנקודה א לנקודה ב
 

ruven7

Active member
לא בחרתי,זה היה אחד מצירופי המקרים המשוגעים

בחיים.
כשנאלצתי לעזוב את העבודה כצלם התחלתי לחפש עבודות מהבית-הדפסות,בניית מצגות וגרפים וסריקות.הגיעו כמה דרך פרסום בעיתון מקומי והיה לי אתר. בשלב מסויים הגיעו שני בעלי החברה (העוסקת בתיירות) לסרוק כמות אדירה של מסמכים ותמונות שאירגנתי בתיקיות ומצגות וצרבתי (אז עדיין צרבו דיסקים).נראה שהם התרשמו והחלו להעביר אלי עבודות ולהכניס אותי לעניין וזהו,בערך 13 שנה ועדיין בזה.
גם לצילום הגעתי במקריות דרך קרוב ותמיד היה לי איזה טאץ' לעניין.אבל הרמות שהגעתי אליהן היו מעבר לדמיון הפרוע ביותר שלי בצילום מדעי מדוייק בטכנולוגיות של שנות ה-80
 

Ron W

New member
חופש נחשב גם עבודה?

לא יודע אבל משתדל להנות בכל מצב
יש משהו אופטימי בצמדי המילים "ההצגה נגמרת" "הולכים הבייתה"
המבין יבין..

 

Shamy

New member
אני שונאת את העבודה שלי!

נשבעת שיש ימים שבא לי לקחת את המקלדת ולדפוק אותה במסך, להפיל כמה מדפסות ולזרוק את המחשב מהחלון ולהעיף כיסא על כמה אנשים מסוימים. יש ימים שבא לי לדפוק את הראש במקלדת ולבכות או לצרוח בחזרה על לקוחות שצועקים עליי ולהגיד להם דברים לא נעימים.(במיוחד כאלה שצועקים עליי כאילו שאני אשמה בזה שהמדיניות משרד בירוקרטית מדי) אבל אין לי ברירה, אני חייבת את הכסף, עד כדי כך שאני לא מעיזה לקחת ימי מחלה או חופש.והם משלמים בראשון לחודש והפרוקסי מאפשר לשמוע יוטיוב..אני מניחה שזה חצי נחמה. נסיבות החיים כרגע מאוד לא פשוטות כרגע, אין לי כוח ומטיבציה לחפש כרגע משהו אחר ואני ממש לא רוצה להכנס לזה. בעתיד אני מאמינה שכשאני אתחזק נפשית יותר אני אעבוד על חיפוש ברבאק. ממה שהבנתי רב המשרדים זה אותו דבר ועבודה פקידותית היא טמפלט בכל מקום אחר, אז בינתיים, חוץ מלנסות להבין פסיכולוגית איך מרגילים את עצמך לעבודה משרדית על כל קשייה הקיומיים ואחרי שאני אסיים עם התרגול אני ארגיש מוכנה לעבור מקום. אני יודעת שזה אכלו לי שתו לי, אני יודעת מה צריך לעשות, אני פשוט עוד לא שם...אז גם אין טעם לדחוף אותי בכוח למקום התמודדות שאני עוד לא מוכנה אליו. שאלת- עניתי. בינתיים מה שיש זה קוונסים, צבעים ולחשוב מחדש על קיקבוקס בניסיון לעזור עם הזעם המצטבר בעבודה הזאת.
 
גם מצב של חוסר החלטה הוא סוג של החלטה, לא?

נדמה לי שיולי-אוגוסט הם לא תקופה קלאסית לגיוס כוח ומטיבציה... אבל ספטמבר כבר מעבר לפינה.

ללהחליט לא להחליט יש לפעמים מחיר לא פשוט.

 
למעלה