עד כמה מעידה שפופרת משחת השיניים שלנו על מי אנחנו באמת?

בנוגע לנוסטלגיה ושפופרות משחת שיניים...

זוכר כתלמיד בביה"ס, בשיעורי מלאכה (כמדומני), יוצרים תבליטים יפים על גבי משטחי המתכת (לאחר פתיחתן וניקויים). אוניות מפרשים, דמויות ועוד...
חבל שאין יותר. יכולה היתה להיות הפעלה נהדרת עם הנכדים.
 
תודעת המיחזור מתוך הצורך בחיסכון תמיד היתה נפלאה בעיני

אני, כמובן, נזכר בניירות העטיפה של הגבינה השמנה של תנודה, שהורינו היו שוטפים ומדביקים על קיר החרסינה במטבח ליבוש ואורזים בו אח"כ את הסנדויצ'ים לביה''ס, לבל יתייבשו עד הפסקת עשר.

יריעות נחושת דקות לריקוע לא נמכרות בחנויות עשה זאת בעצמך וכו'?
 
לגבי "יריעות לריקוע לא נמכרות בחנויות עשה זאת בעצמך"

מדובר על לפני למעלה מ 50 שנים...בעיירת פיתוח בשלבי הקמה...(ערד). למי יש תקציב להגיע לעיר הגדולה ולרכוש דברים כאלה?
 
היו לך נכדים לפני למעלה מ-50 שנים? הנה עוד דבר שיש לי ללמוד

ממך...


 

צליליתה

New member
רגע של נוסטלגיה...

גמני זוכרת
עבודות של האחים שלי
אבל לא שלי, וחבל, דווקא נשמע מגניב
אני באותה שעה הייתי עסוקה בתפירה עמוקה, על פי מיני ומגדרי
 

סופהו

New member
הא? לי דווקא יש זכרונות כמו ליוסי, למרות מיני ומגדרי.

ריקוע ברדיד נחושת מאי-פעם בבית הספר היסודי (נמצא בבוידעם בבית ילדותי).

לא שלא למדנו רקימה, תפירה ,סריגה ושאר עבודות "של בנות". בעצם גם ניסור במסורית קשת.
אישית לא היתה לי שום בעיה עם זה ולמזלי, לימים רכשתי גם מיומנויות הקשורות במלאכות "של בנים" (ניסור, הברגה, קדיחה וכו).
חבל שאת הבנים לא לימדו כמה פעולות תפירה בסיסיות..
(מנהלת בית הספר של ילדי, התגאתה בזה שאין שיעורי תפירה/רקימה בבית הספר, כי אפשר להסתדר. תמיד יש את אמא... על הקטע של המיומנויות הנלמדות דרך הפעולות האלו, היא לא השכילה לחשוב, אבל זה לא היה ה"פאק" היחידי שלה
).

 
"למרות מיני ומגדרי"...

אני ידעתי לסרוג, לתפור, להחליף כפתורים, לתקן חורים בגרביים ועוד.
הכל מהאמא. כנראה שיש גם יתרונות לגדול בבית עני.
את המיומנויות הלכאורה "גבריות" (הנדי-מן) רכשתי מהמשחקים שהיו בבית סבא (מכנו, רכבת חשמלית וכד').
 

סופהו

New member
איני בטוחה שיש לזה קשר

לבית עני.
זה מה שאתה רואה בבית.
לא גדלתי בבית עני (גם לא בבית עשיר) וחונכתי שאפשר לתקן, אפשר ליצור לבד, אפשר למחזר.
&nbsp
ממש תיקנת חורים בגרבים? על הפטריה?

&nbsp
 

צליליתה

New member
תקופה אחרת, תרבות אחרת

אנחנו היום חיים בתקופת הקנה וזרוק
בעבר, גם לבעלי ממון, היה כבוד לחפצים שרכשו, ולא מיהרו כל כך להשליך. תיקנו מה שאפשר היה לתקן, ובמקרים יותר מורכבים, מסרו לתיקון אצל בעלי מקצוע, שהתפרנסו יפה מעבודתם. (מתי פעם אחרונה ביקרתם אצל הסנדלר?)

יש היום טרנד מבורך אצל מעצבים וצרכנים מודעים - להעדיף מוצרים שניתנים לתיקון, ושאפשר להאריך את אורך החיים שלהם. לא זהה, אבל דומה לרעיון של מעריסה לעריסה c2c, כלומר, כשמוצר מסיים את חייו, יש דרך להפוך אותו למשהו אחר.
 

קלייטון.ש

Well-known member
אני בדיוק קורא את מנספילד פארק של גיין אוסטן

ושם כל הנשים יושבות ותופרות כל הזמן. הגברים הולכים לצוד (בתור ספורט) והנשים כל הזמן תופרות.
(כמובן האסוציאציה מייד מזכירה את השורה "הים לא יחדל מלנהום")
 

קלייטון.ש

Well-known member
אתה יודע שמשרד הבריאות מזהיר נגד שימוש במשחה הזו

אני כמוך משתדל לסחוט מהקצה לניצול מירבי.
אבל לא חותך את האריזה בסוף כדי לנצל את מה שעוד נשאר דבוק בפנים.
 

קלייטון.ש

Well-known member
מזכיר לי פעם כשגרתי בפתח תקווה

בבוקר שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, עשיתי קפה, ויצאתי לעבודה.
בדרך בחדשות אומרים שמשרד הבריאות מזהיר את התושבים בפתח תקווה לא להשתמש במים עד להודעה חדשה. לא להשתמש בכלל, גם לא עם הרתחה. משהו עם חומר זר שנכנס למערכת.
מיד התחיל לשרוף לי הפה, הבטן לכאוב, הראש להסתחרר. כמובן בגלל האזהרה ולא המים.
 
אזהרות, הערות ונזיפות גורמות לפעמים יותר טירדה מהדבר עצמו

יש לי אוסף נאה של תשובות גועליות לאנשים שמוצאים לנכון להאיר את עיני הזולת.

 
למעלה