תרשמו לפניכם

[אורי גפני]

תרשמו לפניכם

 

[קלייטון.ש]

מה שנשכח כנראה לא היה חשוב

אפילו הייתי אומר שצריך למדוד את חשיבותם של דברים לפי המידה בה זוכרים אותם.

 

[אורי גפני]

פעם אחת במשך קריירה שלמה שכחתי טיסה, והיה ברור לי

שאחרי הפעם הבאה כבר לא תהיה לי טיסה לשכוח.

לחזור מהסופר ולגלות בבית שאת המוצר שחסר לי ביותר שכחתי לקנות יכול להרגיז ביותר.

להיזכר במכונית שהשארת סיר על האש יכול להיות אירוע עוכר שלווה, בלשון עדינה. חבר שלי איבד כך את ביתו.

לשכוח את יום ההולדת של בתך יכול לגרום לה צער שכל התאוריות שבעולם לא יכולות לנחם.

 

[קלייטון.ש]

ההבדל בין חשיבות פרטית וחשיבות כללית

לך באופן פרטי, אישי, הטיסה לא היתה חשובה. היתה לה חשיבות כללית אולי למישהו אחר, או לקריירה באופן כללי. אבל לא לך אישית באותו זמן.

המוצר אולי חסר אבל חשוב בעיניך הוא כנראה לא. כשאני שוכח לקנות משהו שחשבתי שצריך, אני בודק אם אני יכול להסתדר בלעדיו. ככה ירדו להם מרשימת הקניות לתמיד דבש, לחם, שמן ועוד.

החבר כנראה לא החשיב את הסיר במיוחד ואולי גם לא את הבטיחות בבית. יש אנשים (אני בכללם) שלפני שיוצאים מהבית בודקים וחוזרים ובודקים את הגז, הדוד, שדלת המקרר סגורה, ושנעלו את החלונות ולבסוף את דלת הכניסה.

ולבסוף צודקת הבת שהיא עצובה כשאבא שוכח את יום ההולדת שלה, כי ברור שלפחות יום ההולדת עצמו לא חשוב בעיניו ויש לו כמה דברים שחשובים לו יותר ואותם זכר.
כשיום ההולדת שלי מגיע אני מקבל הודעות לטלפון ומיילים מכל מיני אנשים שלא דיברתי איתם שנים, וגם לא עניתי להם להודעות והמיילים בשנה שעברה. ברור לי שהם לא זכרו ולא מחשיבים את יום ההולדת שלי אלא הוא רשום להם ביומן הממוחשב בין עוד עשרות ואולי מאות ימי הולדת. מי שחשוב לו זוכר ומי שצריך לרשום כדי לזכור, לא חשוב לו.

 

[סופהו]

תיאוריה לא מדוייקת

שוכחים עניינים חשובים ביותר מסיבות שונות.
אורי נתן דוגמאות שונות ואני אוסיף את מה שבשנים האחרונות שומעים עליו יותר מדי (כי גם פעם אחת, היא יותר מדי) - שיכחת ילד ברכב!!

&nbsp

 

[קלייטון.ש]

לא תאוריה אלא יותר הגיג

שצריך להסתכל על מה ששכחנו לעומת מה שזכרנו, ולחשוב אולי מה ששכחנו לא חשוב לנו.

 

[סופהו]

הגיג או תיאוריה, לא זה מה שמשנה

משנה שאנשים עסוקים בכל מיני עיסוקים בעת ובעונה אחת וסדר העדיפויות שלהם קצת /הרבה השתבש.
ואני שוב חוזרת לעניין שיכחת ילדים, דווקא בגלל המשפט שלך: "אפילו הייתי אומר שצריך למדוד את חשיבותם של דברים לפי המידה בה זוכרים אותם".. כלומר, להגיגיך, מה חשיבותם של ילדים שנשכחים ברכב ע"י הוריהם?
&nbsp

 

[קלייטון.ש]

אני לא יודע איך אפשר לשכוח ילד במכונית

לא מבין איך הראש של ההורה ששכח את הילד עובד.
מילא שכחת את יום ההולדת שלו, לא שאלה של חיים ומוות. אבל פה הענין אחר לגמרי.
פעם חשבתי שאולי אלה מקרים של הורה שלא רגיל לקחת את הילד ולכן במסגרת ההתנהלות האוטומטית והרגילה שלו הילד לא אמור להיות במכונית, ולכן הוא נשכח.
אבל היית מצפה שהורה כזה יקדיש את כל תשומת ליבו למציאות החדשה שהוא נמצא בה, שהילד שלו במכונית.
לא יודע מה להגיד על חשיבות הילד שלו בעיניו.
אני בהחלט לא הורה טוב ואפילו כהורה אני ממש רע. אבל לא חושב שהייתי שוכח ילד שנמצא באחריותי במכונית או באיזה מקום, בין שהוא שלי ובין שזמנית אני אחראי עליו.

 

[צליליתה]

אף אחד לא מבין איך אפשר לשכוח ילד במכונית

כמו שאף אחד לא קם בבוקר ואומר לעצמו: המממממ...מה אני אעשה היום? אולי אני אשכח איזה ילד במכונית?

ומכיוון שכולנו אומרים: לי זה לא יקרה, זה כן קורה.

ובעניין הזה, כבר הציעו המון אביזרים ועזרים, כמו חיישן שמצפצף שסוגרים את דלתות הרכב ויש משקל על הכסא בטיחות. אני לא מבינה למה הורים לא מתקינים את הדברים האלה (אני כן יודעת: כי לי זה לא יקרה!)

 

[קלייטון.ש]

קושרים חוט בצד אחד לרגל של התינוק ובצד שני למרפק

 

[שיח סלימאן]

הפתרון המושלם הוא

להשאיר את הילד בבית.
&nbsp
אין מצב שתשכחו אותו ברכב !

 

[אורי גפני]

אם אתה מסייג את מה שאמרת ומגדיר כ'הגיג' ולא תאוריה, ובטח שלא

דרך חיים מעשית, אפשר להתדיין קצת סביב שאלת ה'אולי מה ששכחנו לא חשוב לנו', אבל הניחוש שלי הוא שלא התכוונת לעשות מזה הכללה אלא רק לבחון את המחשבה הזו. ברור שכתפיסת עולם היא לא תחזיק מים, כמאמר האמריקאים.

מאאסכים עד כאן?

 

[קלייטון.ש]

יכולה להיות דרך חיים מעשית

בוקר רביעי אחד לא זוכר לפני כמה זמן יצאתי לקניות וציינתי לעצמי שצריך לקנות דבש. בקופה בסיום החשבון הרגשתי שמשהו לא בסדר עם הסכום, ואחרי כמה שניות הבנתי ששכחתי את הדבש (שעולה עשרות שקלים ולכן מנטלית ציפיתי לסכום קניה גבוה).
במקום לחזור פנימה לחנות הלכתי הביתה והחלטתי שאם לא מספיק חשוב לי הדבש כדי לזכור לקנות אותו אז לא יהיה דבש.
אבל ברור שדרך חיים כזו שנראית לי מעשית לא תתאים לרוב האוכלוסיה באמריקה (וגם לא בישראל).

 

[צליליתה]

אחרי בילוי עם נמוכים אתמול

אולי יתאים, לפחות לי, ממ שאומר האם שכחתי את מה שהם עוד לא למדו?

 

[אורי גפני]

כעת אני חושש מהתשובה שקלייטון עלול לתת לשיכחה הזו

 

[שילה1]

כשפרשתי,בגיל די צעיר-יחסית,

החלטתי להפסיק לזכור פרטים לא חשובים.
היה לי אז ,טרום תקופת הפלאפון,כזה
מכשיר קטן וחכם,שזכר הכל עבורי.
מאז-הפלאפון והטבלט זוכרים.
קניות וסידורים-רק בפתקים-בפלא או על דף קטן.
על המקרר-קבוע דף נייר,עליו רושמת כל מה שנגמר ויש צורך לקנות.
בחדר העבודה שלי-בלוק קטן ובו מטלות לכל יום ויום.זהו.הזכרון שלי
חופשי ומשוחרר.

 

[Ron W]

לא החשיבות משפיעה אלא עוצמת הריגוש של הארוע וזה מדעי

ראשית נסייג שהכל ביד המקרה כבסיס אבולוציוני פילוסופי אין מחויבות
לשום תכונה להיות מנומקת אלא מקרית ובהסתברות שיש לה תועלת סבירה..
לכן יתכן לפלוני מבנה זכרון לא יעיל עד שיפטרו אותו אם לא ירשום ויגווע ברעב

פתקים הם זמניים אני מחזיק ספרון בגודל מחברת לרשימות שונות הכי חשובות
לא סומך על ענן סמרטפון או dok עדיף לדפדף ביומן ולקבל גם פרספקטיבה
ממה שרשמתי בעבר ואולי רלוונטי שוב.
חוזר לכותרת, אחת משיטות הבטוחות לזכור היא לקשר את המידע לחוויה
עוצמתית כך שגם אם המידע נוטה להשכח אפילו מהסתייגות והדחקה
החוויה הבלתי נשכחת מעלה אותו לפני השטח.

 

[נושיתי האחת]

עובדת לפי השעור השני כבר המון המון שנים.

רק משתכללת וכותבת תזכורות בטלפון.

 

[ruven7]

ואיך תזכור היכן הפתקים?