זו השעה החביבה עלי ביותר ביום חמישי, השעה שבה אני מרגיש
למה התכוונה שלישיית שריד כששרה "באה מנוחה ליגע, ומרגוע לעמל": סיימתי כעת את הכנת הפלייליסט לתכנית הערב (20:00-22:00, רדיו קול החיות
http://anivoice.co.il/
למי שירצה לשמוע בשידור חי; מחר אביא קישור להקלטה).
נשאר לי להוסיף הבוקר רק 3-4 שירים - אני שונא להשאיר הרבה מדי עבודה ליום האחרון, זה סתם מלחיץ אותי וזה מורגש אח''כ בתכנית, והכנתי עוד קצת טקסט.
החלטתי היום להקריא פוסט מהבלוג של לונה כלבתי וממש לא מצאתי לאן להכניס אותו, וזה סימן מצוין: סימן שהפלייליסט תפור הדוק וכל שיר מתחבר מלפנים ומאחור בעזרת הטקסט ואין מקומות רופפים, מה שמראה שיש בפלייליסט זרימה, כמו בסיפור.
לפעמים - כמו בשבוע שעבר - אני יוצא מהתכנית עף על עצמי ואומר איזה אחלה תכנית היתה אבל זה רק האדרנלין מדבר, וכשאני מגיע הביתה ומקשיב להקלטה נהיה לי חושך באוזניים ובא לי לבעוט לעצמי בתחת.
המדד הכי טוב הוא אחרי שאני מקשיב בבית בשקט עד הסוף (ושוב, בשבוע שעבר כיביתי את ההקלטה אחרי חצי תוכנית מרוב שלא יכולתי לסבול את הפטפטנות שלי בעצמי). כעת אני בוחן איזה משקל יש להתלהבות שלי מהפלייליסט עצמו, עוד לפני השידור. כבר קרה שויתרתי על שיר באמצע השידור או אפילו הפסקתי שיר באמצע (בפייד אאוט מנומס, ראבקום, אני לא כזה חוליגן...) כי דברים ששומעים משם לא שומעים מכאן, לפעמים. לא כל מה שנשמע בבית כמו מיליון דולר שווה גרוש בזמן אמת.
כעת אני הולך להשתרע במיטה בנחת ולתפוס שינה מתוקה וליסוע בערב לאולפן חרמן מרוב שבא לי כבר להתחיל לשדר. ככה אני מרגיש אחרי שהכנתי את כל שיעורי הבית כמו שצריך.
למה התכוונה שלישיית שריד כששרה "באה מנוחה ליגע, ומרגוע לעמל": סיימתי כעת את הכנת הפלייליסט לתכנית הערב (20:00-22:00, רדיו קול החיות
http://anivoice.co.il/
למי שירצה לשמוע בשידור חי; מחר אביא קישור להקלטה).
נשאר לי להוסיף הבוקר רק 3-4 שירים - אני שונא להשאיר הרבה מדי עבודה ליום האחרון, זה סתם מלחיץ אותי וזה מורגש אח''כ בתכנית, והכנתי עוד קצת טקסט.
החלטתי היום להקריא פוסט מהבלוג של לונה כלבתי וממש לא מצאתי לאן להכניס אותו, וזה סימן מצוין: סימן שהפלייליסט תפור הדוק וכל שיר מתחבר מלפנים ומאחור בעזרת הטקסט ואין מקומות רופפים, מה שמראה שיש בפלייליסט זרימה, כמו בסיפור.
לפעמים - כמו בשבוע שעבר - אני יוצא מהתכנית עף על עצמי ואומר איזה אחלה תכנית היתה אבל זה רק האדרנלין מדבר, וכשאני מגיע הביתה ומקשיב להקלטה נהיה לי חושך באוזניים ובא לי לבעוט לעצמי בתחת.
המדד הכי טוב הוא אחרי שאני מקשיב בבית בשקט עד הסוף (ושוב, בשבוע שעבר כיביתי את ההקלטה אחרי חצי תוכנית מרוב שלא יכולתי לסבול את הפטפטנות שלי בעצמי). כעת אני בוחן איזה משקל יש להתלהבות שלי מהפלייליסט עצמו, עוד לפני השידור. כבר קרה שויתרתי על שיר באמצע השידור או אפילו הפסקתי שיר באמצע (בפייד אאוט מנומס, ראבקום, אני לא כזה חוליגן...) כי דברים ששומעים משם לא שומעים מכאן, לפעמים. לא כל מה שנשמע בבית כמו מיליון דולר שווה גרוש בזמן אמת.
כעת אני הולך להשתרע במיטה בנחת ולתפוס שינה מתוקה וליסוע בערב לאולפן חרמן מרוב שבא לי כבר להתחיל לשדר. ככה אני מרגיש אחרי שהכנתי את כל שיעורי הבית כמו שצריך.
