קצת חפירות על זקנה

צליליתה

New member
קצת חפירות על זקנה

(מה לעשות, מזה אי אפשר לברוח)

כל הזמן אני שומעת שהסבתות היום הן לא הסבתות של פעם, וכמה הסבתות היום (אני! אני! אני! ) נראות טוב. אז הלכתי להסתכל בראי, וגם הוצאתי תמונות של אמא, דודות, סבתות, ואפילו סבתא רבא. לגבי סבתא רבא, אין לי מושג בת כמה היא היתה בתמונה, אבל היא נראתה יפה מאוד, וגם אהבתי את השמלה הנהדרת.

סבתא שלי חוותה מלחמות, ועוני, ומחלות, ועדיין, בתמונת שהיא בערך בגילי היא נראית ממש לא רע, ועד יום מותה בשיבה די טובה היתה מלאה חיוניות ופעילות.

אמא שלי, והדודות, נראות מצוין, (בצילומים) וגם לובשות בגדים נהדרים שאם היה לי שכל הייתי מנכסת אז, ומתדהדרת בהם היום. אבא שלי, גם עשר שנים אחרי גיל פנסיה, היה בעמדה בכירה מאוד בחברה חשובה. תמיד היה לבוש היטב, זקוף, עם בטן שטוחה. כשמדובר עליו, בהחלט, הסבתא הזאת של היום היא לא מה שהוא היה פעם, הוא היה רץ בעליות והירידות של הכרמל. אני הולכת. ולא הכי מהר.


מה שברור, זה שגמלים זקנים לא רואים את הדבשת.

כמו למשל חברה שישבתי איתה בבית קפה, היא הזמינה הפוך גדול, אני הזמנתי אספרסו ארוך, בלי חלב, והיא מסבירה לי איך כשמזדקנים אנשים לא מבינים שצריך לשנות את התזונה, למשל היא, בהמלצת הרופא גסטרו, הפסיקה לשתות חלב, ורק שמה כמה טיפות בקפה של הבוקר. (יכול להיות שכשחלב הופך לקצף, הוא מפסיק להיות חלב)

אז זקנה, ככה אני מבינה, מתחלקת ל 2 חלקים:

החלק הפיזי, ואין מה להתווכח, הגוף לא מה שהיה פעם, ואי אפשר לעצור את התהליך, אבל בהחלט אפשר לנסות לשמור על איכות חיים טובה. (תזונה, פעילות גופנית, יו נו...)

החלק השני הוא החלק המנטלי, וכאן, הרבה מאלה שהכי טוענים שהם לא זקנים, בניגוד לכל העולם סביבם, די נשמעים זקנים. כל הזמן אני שומעת סביבי: אני כבר לא יכולה, בגילינו זה כבר לא מתאים, אני כבר לא מה שהייתי פעם, ועוד כל מיני.

אז זה ההמנון החדש שלי (פתוחה להצעות לגבי שיר מתאים לאחרי 1 בספט)

 
הפוסטים שלך תמיד מרגשים אותי


לא יודעת למה...
אבל מה אני יכולה להגיד על זיקנה?
מבחינתי זה תלוי אך ורק במצב הרוח. יש ימים שאני חולפת וממהרת לעבור דרך המראה כדי שלא אראה בטעות איך אני נראית. ויש ימים שאני יושבת ליד המראה
ונהנית ממה שאני רואה. הכל שאלה של מצב רוח באותו היום או אפילו באותה השעה. תכלס, אני לרגע לא מרגישה זקנה, אבל לא פעם אני מנחמת את עצמי ואומרת לעצמי, תרגעי. זה אופייני לגיל שלך
אז כן, אני מנצלת את הגיל לצרכיי האישיים. כשנוח לי, אני מציינת שאני מבוגרת וכאשר נוח לי אני מציינת כמה אני צעירה עדיין ועוד כל החיים לפניי. ככה שכל נושא הזיקנה אצלי הוא תלוי מצב רוח.
 
אני עדיין לא מרגישה זקנה. אבל אני כן מודעת לכך שאני לא

כמו פעם. מרגישה את זה בעיקר באוכל. לזה אני רגישה ולזה יש לי אי סבילות. מבחינת רצון ותוכניות לעשות דברים יש לי די הרבה. ואהבתי את הפוסט.
 

צליליתה

New member
אני חושבת שהאוכל באמת סמן רציני

אצלי זה פחות ענין של רגישיות, אלא יותר של כמות.
פעם אכלתי כמה שרציתי, מתי שרציתי
היום, אם אני אוכלת גרגר אורז אחד יותר מדי, כבר זה מתחיל להעיק.
 
בתחילת השבוע זרקתי שלוש צנצנות סחוג, אריסה ומנגו חריף הודי

מתוך הבנה שהסתיימו לתמיד ימי האוכל החריף שלי.

המפתיע היה שלא הרגשתי שום צער, למרות שעד לפני חודש-חודשיים הייתי מכור לחריפים האלה בכל ארוחה. במידה מסויימת אני מרגיש רווחה, כמו שחרור מהתמכרות.

 
קראתי כמה פעמים את הפוסט הזה וכעת גם את אלה שאחריו, וקצת

לא ידעתי מאיפה להתחיל להגיב. עם כמה שהוא ממוקד וברור, הוא העלה בי הרבה מחשבות שונות.

בעיקר אני חושב על זקנים שמקפידים יותר על טיפוח הגוף ועל כאלה שמטפחים יותר את המחשבה והדמיון ומה חשוב יותר ואיך שיניתי לגמרי את דעתי בנושא, על כך שבחודשים האחרונים אני מזהה בי העדפה הולכת וגוברת לצמחונות ואכן גם צורך ליותר בקרה על כמויות אוכל נכונות, ועל התחושה הלא נוחה שלי כשבןת גילי מכריזים כמה הם צעירים, ועל כמה מטריד אותי השיר Forever Young, ועל כמה אני נהנה להכריז שאני זקן ואז לנמק מדוע, ועל כמה מטרידה אותי המחשבה על כך שב-1 בספטמבר שהזכרת אהיה בן 70.


מה שברור זה שגמלים זקנים לא רואים את הדבשת. אמת דיברת. הייתי מקעקע את זה לעצמי לכל רוחב החזה.

 

צליליתה

New member
too old to rock and roll

למרות שהמשורר לא התייחס לגיל, אלא לסגנון מוסיקלי, 2 השורות האחרונות, האופטימיות, בהחלט מתקשרות לנושא הדיון


And he was too old to Rock'n'Roll but he was too young to die.
No, you're never too old to Rock'n'Roll if you're too young to die.

 
הסתקרנתי והלכתי לקרוא את כל המילים - ואהבתי מה שקראתי

זו הפתעה בהתחשב שג'טרו טול אף פעם לא היתה מהלהקות החביבות עלי.

אשב אח''כ לשמוע את השיר הספציפי הזה ואשמח אם הוא יתאים לי ךתכנית. הודעתי כעת לתחנה שאני חוזר לשדר בחמישי הבא.

 

צליליתה

New member
ברוך רופא חולים

מחכה בכליון עיניים למוסיקה הטובה שלך

ג׳טרו טול אף פעם לא היתה בראש רשימת הלהקות האהובות עלי, אבל יש כמה שירים שלהם שמשמעותיים בפס קול של חיי, וכשאבחר את המוסיקה לסרט עלי (מי ישחק אותי?) השיר הזה בהחלט בפנים.

אני לא זוכרת מתי ואיך שמעתי את השיר פעם ראשונה.
הייתי צעירה, והשיר היה לי ישר בוקס בבטן. אחרכך הבנתי שאני לא מבינה. כמה טוב להתבגר, אבל השיר עדיין עושה לי את זה.
 
האופן בו נעשים שירים למשמעותיים בפס הקול של חיינו מתמיה

אותי תמיד. לפעמים מתגנב לשם שיר שכל כך לא מובן מה הוא עושה שם אם לא יודעים מה היה ברגע הנכון, מי עוד היה שם ואיפה כל זה היה. כמה מטובי חברי תמהו לא פעם מדוע אני אוהב כל כך את ניל דיאמונד, למשל, ומה הוא עושה על אותו פסקול עם הסטונז, לד זפלין והקלאש. סיפרתי להם שוב ושוב על אותה בחורה אנגליה אהובה ובלתי מושגת שאהבה אותו במקום אותי, אבל הם לא השתכנעו.

ומנגד, עד היום אני תמה על כל השנים בהן לא אהבתי את הנדריקס ויכול רק לנחש שזה קרה ברגע שבו חבר אחד עף על עצמו ואמר שכולם אומרים לו שהוא דומה לג'ימי, וזה עוד כשכל מה שהכרתי ממנו היה ההופעה בוודסטוק (של ג'ימי הנדריקס, לא של החבר), ובאותו רגע נוצר בי אנטי שנפטרתי ממנו רק שנים אחרי שנפטר (ג'ימי הנדריקס, לא החבר).

ותודה לברכה, תבורך המברכת.


 

סופהו

New member
האמת?

מזמן לא נפגשנו.
אני חוששת שאם אעבור לידך, לא אזהה..אולי הגיע הזמן להיפגש ואז אחליט מי המתאימה ביותר לשחק את צליליתה בסיפור חייה? (הערב, לילה לבן בתל-אביב, תבואי?
)
ג'טרו טול בסך הכל די מיוחדים. מי עוד מחלל ונוחר ביצירה שהוא מנגן?
אני שמחה ש..
א. השמיעה המוסיקלית שלי "דפוקה",כי האוזן שלי פתוחה לשמוע מגוון סוגים.
ב. להרבה יוצרים/מבצעים יש מדי פעם הפתעות..להחליט לא להקשיב למישהו כי לפי כמה שנים היה לו תקליט ממש דפוק? חבל..
ובעצם, אסור להינעל בפני ועל משהו לתמיד, בשום מקרה.
&nbsp
&nbsp
 

צליליתה

New member
הלילה הלבן בלגן לי מדי...

(מה התוכניות שלך?)

אבל בהחלט, הגיע הזמן לפגישה
 

סופהו

New member
יש כמה אפשרויות

אירוע גראפיטי (ציירים בעבודה) באיזור נחלת בנימין.. וגם הרכבים מוסיקליים שונים.
ערב שירה בככר האופרה (התאכזבתי שהפעם לא אופרה, אוותר).
במתחם התחנה המרכזית הישנה עשו איזשהו מהפך.. מעניין לראות.
יש ויש ויש..
עכשיו צריך לעשות אנ דנ די נו. (או לוותר.. העייפות, העייפות).
באמת בלאגן.
מאז שאני לא תושבת תל אביב וצריכה לשלם חניה כאחד האדם, ויתרתי על הגעה ברכב פרטי.
אז קחי רכבת.. קחי אוירון
עלי על אוטובוס או מונית..
הלילה ארוך.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

סופהו

New member
סוף מעשה...

העייפות, העייפות...
נרדמתי, התעוררתי, שמתי לב לשעה ו....

להתראות בלילה הלבן הבא.
בקר אור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

סופהו

New member
כן, יש בעיה...

הכתיב החסר הזה...
מה יהיה?
&nbsp
&nbsp
ומה יהיה עם הבקר הלבן הזה...או אחר..

 
ההמצאה המקורית של ניקוד נראית כמו החטא הקדמון

איך שייקספיר הסתדר עם רק חמש אותיות תנועה, את זה האקדמיה אף פעם לא תבין.

וגם המורים, אם כבר מדברים.

 
למעלה