מתי אתם יצאתם לראשונה לבד מן הבית?

מתי אתם יצאתם לראשונה לבד מן הבית?


נושא מעניין לדיון שראיתי - וצילום יפה שאהבתי... - בקבוצת חובבי היסטוריה בפייסבוק:

אני רואה היום בני עשר שהוריהם לא נותנים להם לצאת לבד החוצה.
כשאני היייתי ילדון הסתובבתי בחוץ לבד בגיל 5.
האם זה עניין של שינוי כללי בחברה הישראלית?
מתי אתם יצאתם לראשונה לבד מן הבית?

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=402817073445036&set=gm.488912121446427&type=3&theater


 

צליליתה

New member
סביבות כתה א

אני הבכורה, כך שהייתי שמורה בבית עם הקטנים. אבל ברגע שאני יצאתי, גם הם היו בחוץ. בארוחת שישי דיברנו על איך היינו משחקים על כביש, שגם אז, היה לגמרי כביש ראשי.

אבל הכל היה אחרת.
רוב ההורים עבדו. הבתים היו קטנטנים. לא היה מה לעשות בבית - היו מעט צעצועים, תוכנית רדיו אחת לילדים (מי זוכר את לאם ולילד?). הבית שימש לאוכל, רחצה ושינה.

החיים התקיימו בחוץ.
 

ruven7

Active member
גם חיינו בחוץ

היו צריכים לצעוק עלינו שניכנס לאכול
תופסת,סטנגה,מחבואים,גוגואים,גולות.
איפה זה...
הסדרות הראשונות שאני לפחות זוכר היו "ידידי הסוס",פליפר ומאוחר יותר מנהרת הזמן,חבורת בריידי וקצת סדרות מתח כולל 'משימה בלתי אפשרית'
 
הנה סיפור

בין גיל 5 לגיל 9 גרנו במושב (חרדי) והיה לנו עדר כבשים. אחי (גדול ממני בשנה) ואני עזרנו להורינו בהוצאת העדר למרעה ובהמשך הם נתנו לנו לעשות זאת בלעדיהם (לא זוכר מאיזה גיל אבל פחות מ 9).
יום אחד אימי ראתה פצצת מרגמה בשטח המרעה ולכן בערב היא הראתה לנו קטע עיתון על ילדים ששיחקו בפצצה וזו התפוצצה.
ילדים נשארים ילדים ואנחנו כמובן הבאנו למחרת את הפצצה הביתה.
כיוון שחששנו מההורים, זרקנו אותה לבית השימוש (מדובר בשירותי שדה מחוץ לבית. כך היה לכולם באותה תקופה שם) ואח"כ פחדנו ממנה ימים לא מעטים.
מצורפות תמונות מאותה תקופה.
אגב, מגיל 10 אני זוכר את עצמי נוסע לבד באוטובוסים כדי לבקר את סבי, כולל פעם אחת שירדתי בטעות (זה היה בלילה) כשני קילומטרים לפני התחנה והלכתי ברגל בצידי הכביש.
לא נעים אבל בהחלט הכין אותנו כראוי לחיים.

 
לזרוק פצצת מרגמה לשירותי שדה נשמע רעיון מעניין

הכימיקלים לא השפיעו על הפצצה?

המחשבה על פיצוץ במעמקי הבור כשמישהו יושב מעליו מעוררת פחד נורא ומצחיקה עד מוות בו זמנית...

ואהבתי שוב את התמונות האלה.

 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
אצלנו עשו את זה בפועל לאחד המ"כים

אמנם לא עם פצצת מרגמה אלא רק עם שני חזיזים. כשהוא נכנס לשרותים וסגר את הדלת מישהו שלשל את החזיזים בתא הסמוך.
&nbsp
כמה חודשים אח"כ כשהצטרפתי לסגל הפיקוד הסתבר לי שהמפקדים ידעו בדיוק מי עשה את זה אבל לא עשו כלום כי גם הם חשבו שהגיע לו.
 
על איזה כימקלים אתה מדבר?

לא היו שירותים בתוך הבית. היו חופרים בור ומניחים עליו מבנה עץ קטן (עם חור למטה). כשהתקרב להיות מלא - היו חופרים בור חדש ומעבירים אליו את מבנה העץ (ושופכים אדמה על הקודם. לפעמים, אם עברת בטעות על אדמה כזו, כשלא מזמן המקום סיים את פעילותו, הסתכנת בצורך לעבור שטיפה רצינית).
אה...וגם מקלחת לא היתה בבית. הפעם זה היה מבנה עץ (דומה בגודלו) שהיה צמוד לבית (כי לא צריך להחליף מקום) והמים היו מחוממים ע"י פרימוס מלמטה.
אני חושב שרק במעברות היה פחות נוח.
 
באמת מדהים לקרוא על תנאי חיים כאלה

אני לא יודע על מה שנעשה במעמקי בורות כאלה, אבל ודאי יש שם כל מיני אינטרקציות כימיות. חומצות ודאי שיש שם.

ובדיוק היום מצאתי את זה:

 

diday

Member
תנאי חיים כאלה היו בכל האזורים הכפריים

באירופה, ועדיין יש מקומות בלי מים זורמים, או בלי אמבטיה.
או אפילו יותר גרוע ומי שנזקק לשירותים פשוט הלך לרפת
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
תאור של מושב קלסי משנות החמישים

אצל הדוד שלי זה היה ככה עד סוף שנות השישים כולל סככה גדולה מפח בחזית הבית.
 

סופהו

New member
אאוץ.. אני חושבת שזה היה בסרט

אקסודוס.
שם טמנו פצצה בשירותים ומישהו מהבריטים שניסה להתרווח...כנראה שעלה בסערה השמימה.
מעניין, מי לקח ממי את הרעיון? ומה היה סופם של השירותים אצלכם??
 

ruven7

Active member
אם אתה מתכוון לבית ספר,לשחק וכו'

איך שעלינו ארצה,הייתי בן 7
בחו"ל לא ממש זוכר
 

prizman

New member
לגן הלכתי לבד, ז"א גיל 4-5.

לכיתה א' כבר נסעתי באוטובוס לבד.
לשחק בחוץ שיחקתי מאז שאני זוכר את עצמי רק שאני לא ממש זוכר את עצמי.
 
מאז שאני זוכרת את עצמי כבר הייתי מסתובבת בחוץ

יחפה משחקת בחול עם ילדות אחרות מהשכונה.
ליציאה בשבת עם חברות אני חושבת שהתחלתי כבר בגיל 8.
הזמנים היו אחרים. ההורים לא פחדו עלינו כמו היום.
 

ruven7

Active member
ולא התקשרו כל כמה דקות לבדוק שאנו בסדר

כי לא היה איך
זוכר את עצמי כילד הולך לבית הספר וחזרה עם אחי או חברים,לפעמים לבד,הולך למכולת ומשחק בחוץ ודי מהר נוסע באוטובוסים.
בלי חשש ודאגה שלנו ושל הורי.
 

Ron W

New member
נטיה לחמקנות ושוטטות


בערך בגיל 4-5 נשלחתי לקנות במכלת קרובה לבית
כנראה עם רשימה.
בגן יצא שברחתי ביום גשום עם ילד נוסף לביתו מעבר לדיזנגוף
בחזרה נשארנו בחוץ התישבנו בשלולית ליד הדלת הסגורה
הגננת החליפה לי לסוודר צהוב של הבת שלה, השפלה קשה.

הכי חמקן, פעם ראשונה אצל הספר - גם הוא בדיזנגוף
הביאו אותי והייתי אמור לחזור לבד. אחרי שסיפר חצי ראש
המראה בראי הפחיד אותי, קמתי ויצאתי חצי מסופר הביתה
בהמשך הוא למד לא להגזים וחזרתי אליו גם כשעברנו דירה.
 
חוויתי חופש לראשונה רק כשעברנו בהיותי בן 6 לנתניה

עד אז חיינו בשכונת מקור ברוך בירושלים והכי רחוק שהגעתי היה הרחובות שהקיפו את הבית. הרבה חברים לא יכולתי למצוא שם.

בנתניה היו פתאום הרחוב וילדים אחרים ודיונות מעבר לכביש וירידה במצוק לחוף הים ושדות הרי גרינטל והמגבלה היחידה שהיתה עלי היתה לחזור בזמן לארוחת ערב ב-7.

זו היתה תחושת חופש אדירה.

 
למעלה