והיום ערב יום השואה אני מרגישה צורך לשתף גם אותכם

והיום ערב יום השואה אני מרגישה צורך לשתף גם אותכם

בדברים שכתבתי בסדנה לפני כמה שנים כשהתבקשנו לכתוב סיפור על השואה בחמש מאות מילים. כאז כן היום, לא מצאתי מילים שיכולות לספר על השואה. זה היה גדול עליי. לכן הסתפקתי רק בזיכרון בסיסי.
זיכרון בסיסי
אני כבר כמה שעות מנסה למצוא פרורי זכרון ואני לא מצליחה. מנסה לדלות מזכרוני פרטים קטנים מבית הספר, סיפורים ששמעתי בהיותי ילדה, וכאילו כל מאגר זכרוני נמחק כלא היה.
יד נעלמה עשתה דליט ומחקה לי את כל הקבצים.
אני זוכרת במעורפל איך ישבתי בכיתה א' ומנהל בית הספר בא לספר לנו על השואה. הוא פתח והקריא לנו קטע על אם אשר שמרה על ילדיה כאשר חיילים גרמניים נכנסו אל ביתה וקרעו את ילדיה ממנה ואת תינוקה השליכו מהחלון כדי לחסוך בכדורים...
מבחינתי זה הזכרון הכי צורב שחקוק בי ואת הסיפור הזה שמנהל בית הספר סיפר לנו, את זה כנראה שום כפתור לא יצליח למחוק.
שישים שנה אני נושאת איתי את סיפורי יום השואה. סיפורים על גבי סיפורים. שירים, הצגות, אנה פרנק, חנה סנש, מרדכי אנילביץ, הגטו, הפרטיזנים. שוב חוזר הניגון, משואות, יזכור, קדיש.
שנה ועוד שנה. טקסי בית הספר, מצעדי המוות, מצעדי החיים, פולין, אושוויץ, באבי יאר, טרבלינקה. ושוב הסרטים מהדהדים מתוך מקלטי הטלויזיה. הצעקות בגרמנית. היריות, שקשוק הרכבות.
ששים שנה שאני קוראת את הסיפורים ואת הזוועות. ששים שנה שאני שומעת את הקולות מהרדיו ומהטלויזיה. והנה אני רוצה לרגע אחד, לספר משהו שלא יעלה על 500 מילה ואני לא מצליחה.
והנה לרגע, הבזק פתאומי של ילדה יחפה עם שתי צמות, רצה בין הפחונים והצריפים, עומדת על קצות האצבעות מנסה להציץ מאחד החלונות ולראות את האיש הרזה עם קעקוע המספרים על הזרוע.
ושוב, התמונה נעלמת. אותו זכרון בסיסי הולך ודועך. מוזיקה חרישית, בחירתה של סופי, אנה פרנק. על מרצפות ברלין, פרנקפורט, שטוטגארט, הלכתי כמו על גחלים לוחשות. לא זוכרת כלום. מי מוחק לי הכל מהדיסק הקשיח?
לא זוכרת כלום מלבד אותו זכרון מעורפל של ילדה קטנה מהמעברה שיושבת בכיתה ומסתכלת על מנהל בית ספרה בחרדת קודש כמו היה האלוהים כשהוא עם שיער מאפיר ומדובלל קורא בקול חנוק ומספר את הסיפור על האם הצעירה ותינוקה.
לא אשכח!

היום הוא גם יום אזכרה לאבי המנוח
לכן אני מדליקה שני נרות זיכרון
 

שילה1

New member
ערב יום השואה ואני כבר סבתא לשניים.

ואולי השנים מעצימות את הכאב והחוסר בכל כך הרבה בני משפחה,שנשארו"שם".
בימיה האחרונים שת אימי ז"ל,בדקות שהיתה צלולה,השביעה אותי לחפש ללא לאות את אחיה,כי הרגישה שהוא הצליח לברוח מהתופת.למרות כל הבדיקות שערכה שנים,ניסיתי.
לצערי,הוא לא שרד.אבל במהלך החיפושים,להם הקדשתי אני ואחרים זמן לא מועט,גיליתי קרובת משפחה קשישה,ששרדה וחיה במקסיקו.
נחמה קטנה.
לזכר כל בני משפחת שדגובסקי מיינז'יוב,פולין,שלא שרדו.
 
מאגר המידע ההיסטורי באינטרנט – ילדים בשואה


עמי סלנט , צוות מיזם ילדים בשואה:

כרגע חצינו את קו 2000 העדויות והזיכרונות של ילדים ניצולי שואה במאגר המידע המקוון "ילדים בשואה".

מדובר על אלפי עדויות וזיכרונות של ילדים ניצולי שואה שנאספו מאז שנת 2014 על ידי עמי סלנט , מידען ומומחה לתיעוד היסטורי ששם לו למטרה לרכז במקום אחד נגיש באינטרנט את כל התיעוד ההיסטורי הקיים באינטרנט אודות ילדים בשואה. מדובר על מאגר מידע ייחודי לתיעוד תלאות ילדים בשואה בישראל , והוא ייחודי גם בעולם.

מאז שנת 2014 פועל צוות המיזם לאיתורם של אוטוביוגרפיות , זיכרונות , עדויות , ויומנים של ילדים ניצולי שואה.

עד כה קוטלגו במאגר המידע המקוון אלפי עדויות וזיכרונות של ילדים ניצולי שואה.

מדוע פותח המאגר ביוזמה עצמאית ?

מקורות המידע על ילדים בשואה מפוצלים ומפוזרים בין עשרות גופי הנצחה , ארכיונים וספריות בארץ ובעולם , ולכן הוחלט לבנות פורטל אינטגרטיבי באינטרנט של עדויות וזיכרונות על ילדים בשואה.

צוות המתנדבים להקמת האתר " ילדים בשואה ", ביניהם מומחי תקשוב ואינטרנט מובילים בישראל, שהם נכדים לניצולי שואה וגם קבוצת בני הדור השני לשואה ( הם התאגנו בקבוצה פעילה בפייסבוק בשם "כן , אני דור שני ( בשואה) ביוזמת ביוזמת אורית לוסטיג.

המאגר המקוון מאגד בצורה אינטגראטיבית ואחידה את כל תיאורי העדויות והזיכרונות של ילדים בשואה כפי שנאספו באתר יד ושם , ארכיון השואה בקיבוץ לוחמי הגיטאות , משואה בקיבוץ תל יצחק, מוזיאון השואה בוושינגטון, בית התפוצות , מאגר "לדורות" , הספרייה הלאומית, ומרכזים נוספים .
האיסוף כולל ספרים ועדויות שתועדו מאז 1945 בארץ ובעולם.

כתובת מאגר המידע "ילדים בשואה" :

http://www.children-holocaust2.co.il/

כתובת הבלוג של צוות המיזם

http://children-in-holocaust.blogspot.co.il/

בפולין , ביוון ובצרפת חיו כמיליון וחצי ילדים יהודים עד גיל 14 לפני מלחמת העולם השנייה. על פי האומדן, רק כ-28 אלף שרדו, ומתוכם כ-5,000 ילדים בלבד ניצלו על אדמת פולין, רובם בזהות נוצרית שאולה. הם הסתתרו במנזרים ובבתי משפחות נוצריות, בערים ובכפרים וביערות, נאלצו להפנים זהות חדשה ולהתכחש לעברם ולמשפחתם. בסוף המלחמה שבו לא פעם אל החברה היהודית ואל שרידי משפחתם תוך התנגדות גדולה.

 
בדקתי עדות אחת. של מייסד חברת ׳חיש שתיל׳.

גם לי קשה להתמודד עם חומר מהשואה. עושה את זה בקטנה.
נראה לי שהאייפד לא פתח את כל הקישור.
 
למעלה