ברגע הראשון חשכו אוזני וחשבתי רק על איך אני בורח מהמסעדה הזו
הרעש היה כל כך מהמם - המוזיקה היוונית ברקע, הדים של כל רעשי המסעדה מהקיר מאחורינו, קשקוש הכלים מהמטבח לידנו, קריאות המלצרים וטריקות דלתות השירותים ממש לידנו. כשנכנסנו כיוונה אותנו המארחת 'עד הסוף' ושמחנו שנהיה רחוקים ממרכז הרעש... איזו מסעדה מושיבה שולחן יום הולדת של 12 איש במקום הרועש והכי פחות נוח שלה?
אבל ב'גרקו' לא נתקעים על פרינציפים. לא טוב? בלי שהיות ובאמצע כל הצפיפות הם הצליחו לחבר שלושה שולחנות ואחרי כמה דקות התחלפה הבהלה ברווחה.
קודם כל זאת היתה המוזיקה: אותנטית, מרביתה של טברנות ומגוונת מאוד, כמעט ללא מוזיקה ממוסחרת ובמבחר מעולה. טברנה אמיתית. גם המקום נראה נהדר, אותנטי ומוקפד ממדף בקבוקי אוזו ארוך שלא היו עליו שני בקבוקים מאותו סוג ועד צלחות יפות - אבל מפח, סגולה נגד אורחים שעלולים להתחיל להטיח צלחות ברצפה כטוב לבם באוזו. לא זה המקום.
ואז התחיל להגיע האוכל... הרי היה ברור שהמשחק מכור, שבמסעדה מושקעת ומוקפדת כל כך יהיה גם האוכל מצוין, אבל עדיין הגיעו לשולחן כמה מנות עוצרות נשימה. תהרגו אותי אם אני זוכר את השם, אבל היה איזה ממרח עשוי שום ושקדים שהרטיט את לבבותינו. ודאי שהמוסקה שלי היתה אחרת לגמרי וטובה מכל מה שטעמתי עד היום, ושלושה עלי כרוב ממולא ברמה מעוררת השתאות, ומין פיתות נפלאות, אפויות בשמן זית ותבלינים, וסלט של כמה מיני סלק - שורש ועלים - ועוד פרי שבשום אופן לא זיהינו ובצל שטעם הסלק הפך אותו לפנינה אמיתית...
...ואם התאפקתי וויתרתי על מנה אחרונה (הוזמנו כמה מנות מאותה הבחירה - גלידה עטופה ביוגורט עיזים עם ריבה ביתית - והכפיות שנשלחו מכל עבר הסתייפו בנחת בקעריות המגרות והיפות האלה...), כנראה שאני מברזל.
המחירים סבירים לגמרי, השירות נעים וזריז הרבה יותר מהצפוי - המסעדה הזו מנוהלת ביד אמן.
'גרקו', איזורי חן, אורי צבי גרינברג 25, תל אביב.
הרעש היה כל כך מהמם - המוזיקה היוונית ברקע, הדים של כל רעשי המסעדה מהקיר מאחורינו, קשקוש הכלים מהמטבח לידנו, קריאות המלצרים וטריקות דלתות השירותים ממש לידנו. כשנכנסנו כיוונה אותנו המארחת 'עד הסוף' ושמחנו שנהיה רחוקים ממרכז הרעש... איזו מסעדה מושיבה שולחן יום הולדת של 12 איש במקום הרועש והכי פחות נוח שלה?
אבל ב'גרקו' לא נתקעים על פרינציפים. לא טוב? בלי שהיות ובאמצע כל הצפיפות הם הצליחו לחבר שלושה שולחנות ואחרי כמה דקות התחלפה הבהלה ברווחה.
קודם כל זאת היתה המוזיקה: אותנטית, מרביתה של טברנות ומגוונת מאוד, כמעט ללא מוזיקה ממוסחרת ובמבחר מעולה. טברנה אמיתית. גם המקום נראה נהדר, אותנטי ומוקפד ממדף בקבוקי אוזו ארוך שלא היו עליו שני בקבוקים מאותו סוג ועד צלחות יפות - אבל מפח, סגולה נגד אורחים שעלולים להתחיל להטיח צלחות ברצפה כטוב לבם באוזו. לא זה המקום.
ואז התחיל להגיע האוכל... הרי היה ברור שהמשחק מכור, שבמסעדה מושקעת ומוקפדת כל כך יהיה גם האוכל מצוין, אבל עדיין הגיעו לשולחן כמה מנות עוצרות נשימה. תהרגו אותי אם אני זוכר את השם, אבל היה איזה ממרח עשוי שום ושקדים שהרטיט את לבבותינו. ודאי שהמוסקה שלי היתה אחרת לגמרי וטובה מכל מה שטעמתי עד היום, ושלושה עלי כרוב ממולא ברמה מעוררת השתאות, ומין פיתות נפלאות, אפויות בשמן זית ותבלינים, וסלט של כמה מיני סלק - שורש ועלים - ועוד פרי שבשום אופן לא זיהינו ובצל שטעם הסלק הפך אותו לפנינה אמיתית...
...ואם התאפקתי וויתרתי על מנה אחרונה (הוזמנו כמה מנות מאותה הבחירה - גלידה עטופה ביוגורט עיזים עם ריבה ביתית - והכפיות שנשלחו מכל עבר הסתייפו בנחת בקעריות המגרות והיפות האלה...), כנראה שאני מברזל.
המחירים סבירים לגמרי, השירות נעים וזריז הרבה יותר מהצפוי - המסעדה הזו מנוהלת ביד אמן.
'גרקו', איזורי חן, אורי צבי גרינברג 25, תל אביב.
