שבוע המדיטציה - החל מיום ראשון 21.10.2018

[בן טל-שחר]

שבוע המדיטציה - החל מיום ראשון 21.10.2018

אני מכריז בזאת על שבוע המדיטציה, שבו כל מי שרוצה להשתתף יוכל לשרשר להודעה הזאת כאן את השתתפותו (ההתכוונות מתחילה כאן ועכשיו).

הכוונה היא לעשות שלוש מדיטציות מדי יום, בנות דקה אחת ומעלה. מי מאיתנו שרוצה יותר - מוזמן כמובן.

נשתף במדיטציות שלנו, בחקירה שלנו ובהתקדמות שלנו מדי יום... ונרגיש חופשיים גם להגיב לאחרים.

 

[בן טל-שחר]

טוב, הנה, אני נרשם ראשון!

ובכוונתי אכן להזרים מנקודה זו עבודה מדיטטיבית יומיומית נהדרת!

אראה לכולם מאיפה משתין הדג כשהוא עושה מדיטציה!

 

[בן טל-שחר]

מתחיל להיערך...

עכשיו יום שבת בבוקר.
מחר בבוקר, יום ראשון, שבוע המדיטציה מתחיל.
אני חושב עליו בהתרגשות מסויימת.
בא לי להשתמש בו באופן מופלא, כהרגלי ומעבר לו.
אני מאפשר לעצמי להתחיל לצקת התכוונות מפוארת למדיטציות הקצרות שתעטרנה את הימים שלי במהלך השבוע הזה.

 

[בן טל-שחר]

הבחירה שלי לשבוע המדיטציה שלי

חשבתי לי לפני מספר רגעים, שהמדיטציה/הנחיה שאלך עליה לעצמי בשבוע המדיטציה, היא פשוט - ליהנות מלהיות עצמי.

זה אומר, אם כן, שבסשנים המובחנים של שבוע המדיטציה, אתרווח ופשוט אהנה מלהיות עצמי, בעודי מאפשר בעצם לאיכות זו (שהיתה קיימת גם מלפני הסשן) להעמיק (ולהימשך ביתר עמקות וחדווה גם אחרי הסשן).

הרעיון הזה מוצא חן בעיני.

הוא מאפשר לי לטפח את המדיטציה שלי 24 שעות ביממה, בהכירי בה. הוא הופך את הסשנים במקום למשהו מלאכותי, לרגעים של העצמת מה שכבר קיים, הבחנה בו, הכרה בו והרשאה לו להעמיק ולפרוח.

 

[בן טל-שחר]

בן טל-שחר - שבוע המדיטציה - יום ראשון

לכאן אשרשר את שלושת (או יותר, אם יתחשק לי) דיווחי/שיתופי המדיטציה של יום ראשון.

 

[בן טל-שחר]

הפעם הראשונה

ובכן, השעון מראה עכשיו 4:44. מספר יפה.

קמתי להנאתי בסביבות 4:00, מפני שאני מלמד מוקדם היום ומתחשק לי עוד לעשות דברים לפני השיעור.

רגע, אתעד את מה שעלה בי לפני כמה רגעים... הנה, תיעדתי. זוהי הנחיה לעצמי לכל שבוע המדיטציה, למעשה.

אז עכשיו, כשאני יודע מה אני רוצה לעשות וכיצד, אגש למדוט...
כבר חוזר...
השעה עכשיו 4:54...

...

...חזרתי. השעה עכשיו 4:59.
כלומר, זה היה סשן של כ-5 דקות.

אז מה עשיתי בו, בעצם?
כלום.
זה בדיוק העניין.

הסשנים האלה, מסתבר, אינם עשיה כלשהי, אלא הפסקת עשיות למשך מספר דקות (או כמה שמתחשק לי).

לשם מטרה ספציפית:
לשים לב יותר, להנאה הקיימת, מלהיות עצמי.

בפעם הבאה אני רוצה להפסיק יותר בזהירות את מעשיי. שזה יהיה פחות מלאכותי. יותר בתשומת לב. כן: להפסיק את מעשיי, ביותר תשומת לב.

וכרגע, בעודי מקליד מלים אלה, אני מודע להנאה שלי מלהיות עצמי, שזאת בעצם האיכות שביקשתי לטפח. תודה

 

[בן טל-שחר]

הפעם השניה

אוקיי...
אז התיישבתי לי בנחת...
הרפיתי... התבוננתי...

ונולדה לה מעין עצירה מודעת
שלוותה במודעות אל איכויות שונות ושוות ברגע הזה
(כגון היטענות, מנוחה, הנאה מעצמי, הנאה מהרגע וכו')
ביחד עם רצון להמשיך לטפח אותן
גם מחוץ להשהייה הזמנית הזאת מהפעילות החיצונית.

ארבע דקות של העמקת איכויות שכזאת (או בראשי תיבות ה"א חחחחח).

 

[בן טל-שחר]

הפעם השלישית

כעשר דקות של חיפוש.
בישיבה, בעיניים עצומות.
כבר בעצם החיפוש, התממש הדבר שאחריו חיפשתי (זהו פרדוקס).

 

[בן טל-שחר]

בן טל-שחר - שבוע המדיטציה - יום שני

האם היום השני שלי בשבוע המדיטציה יתגלה כנסיקת המשך ליום הראשון או להיפך, כחלק מתנועה יורדת? נגלה, נגלה...

 

[בן טל-שחר]

הפעם הראשונה (יום 2)

כשלוש דקות משמעותיות.
מדהים כמה הקטנים האלה משמעותיים.

בדקה הראשונה, התמסרתי ופגשתי דפוס נפשי מעניין, של לחץ ושל חוסר.
המודעות גברה והודות לכך זכיתי גם, בין היתר, לכך שהוא לא יפעיל אותי עכשיו (קודם, לפני הסשן, הוא החל להפעיל אותי מעט, באיזושהו רובד של פעילותי הנמרצת).

בתום המודעות הבוהקת הזאת, עלה בי איזשהו קול, איזושהי אנרגיה, שאפשר לסכם כ"טוב, יאללה, מעולה, מספיק להפעם - נמשיך בפעולות היומיום".

חה, אני מכיר את הקול הזה... זה הצחיק אותי.
אז המשכתי.
כבר לבדו הוא מהווה סיבה טובה להמשיך את הסשן באותו רגע.

בדקותיים הנוספות הרפיתי, העמקתי, נרגעתי, התחברתי... אופן הפעולה שלי ברגעים אלה ממש (בעודי מקליד בנחת ההודעה), מרגיש לי אחר לגמרי (!) מאופן הפעולה שלי לפני מספר דקות, טרם הסשן.

 

[בן טל-שחר]

יום 2, סשן 2 - שתי הדקות המדהימות

הן פשוט הדהימו אותי, שוב.
הדהים אותי שוב, כמה משמעותי, לעצור לשתי דקות (!).

חיצונית, העצירה התבטאה בישיבה על הספה בעיניים עצומות.
היה נעים, גופנית.

פנימית, פשוט הפסקתי את הפעילויות החיצוניות... מתוך כוונה שלא לחדשן בטרם המצב ישתפר משמעותית.

תוך כדקה להערכתי הוא אכן השתפר משמעותית.
המשכתי לשבת ולחכות שהוא ישתפר אפילו עוד יותר - וכך אכן קרה.

 

[בן טל-שחר]

יום 2, סשן 3 - שבע הדקות של ההתמסרות לתחושות

הפעם בשכיבה, במשך כשבע דקות, פשוט התמסרתי למכלול התחושות הנתון. זה היה מדהים וחשוב.

מעניין השימוש הזה במלה "מדהים", אה? אחרי אלפי (?) פעמים שעשיתי את ה"תרגיל" הזה של התמסרות לתחושות, זה עדיין, בכל פעם חדש (!).

אז כן, זה "חדש" - אך "מפתיע" אני לא יכול להגיד שזה, כי אני לא מופתע. אני כן מתפעם, בכל פעם מחדש.

אני חש את זה במידה מסויימת גם עכשיו ובזמנים אחרים, תוך כדי פעילויות שונות, אולם כמדומני שכאשר אני מפסיק ומתמסר רק לזה, באפשרותי לרוב להגיע לעומקים שונים.

 

[בן טל-שחר]

בן טל-שחר - שבוע המדיטציה - יום שלישי

בינתיים, בשני הימים הראשונים, חוויתי ספירלה עולה כלשהי.
מי ייתן והיום השלישי יהווה המשך ושדרוג של תנועה עולה זו.

 

[בן טל-שחר]

יום 3, סשן 1 - חמש הדקות המנחיתות

כחמש דקות של ישיבה נינוחה בעיניים עצומות, שבחלקן הראשון עסקתי במדיטציית הגות:

הגיתי בשתי תובנות מופלאות ומשנות חיים, האחת הגיעה אלי לפני שנרדמתי הלילה והשניה רגע לפני שקמתי בבוקר.

הפעולה הראשונה שלי אחרי הקימה היתה המדיטציה הזאת.

בחלקה השני של המדיטציה, התעוררתי יותר מבחינה פנימית, נעשיתי יותר עצמי, במודע, בעודי אחד עם כל השתלשלותי הבו-זמנית, ממקורי הנצחי ועד לגופי הזמני, מקבץ שיקופים פלאי.

 

[בן טל-שחר]

יום 3, סשן 2 - דקה של העמקה

ההנאה מלהיות עצמי, הופיעה היום יותר מאשר ביומיים הקודמים.
אז הקדשתי את הדקה הזאת, לזה.
השתרעתי על הספה, עצמתי את עיני ושמתי לב להנאה הזאת.
בכוונתי להמשיך לשים לב אליה תוך כדי הפעולות השונות, עכשיו...

 

[בן טל-שחר]

יום 3, סשן 3 - שלוש דקות של הפסקה משדרגת כל כך

וואו, אכן משדרגת.

הפעם, בהתיישבותי על הספה, הלכתי על כשתי דקות בעיניים עצומות ודקה שלישית בעיניים פקוחות, בכדי לשלב את ההמשך טוב יותר, בהמשך הערב שלי.

בעיקר פשוט שאלתי את עצמי "מה?..." כשהכוונה היא "מה יותר חשוב - העולם הזה או האנרגיה הזאת?" בהתכווני לכך לתחושות האלה, לאנרגיה הזאת, שאני חש ברקע.

השאלה בעצם מביאה אותי מיידית להבחין בחשיבות של חישת הרובד העמוק הזה... שביסוד הכל... ופותחת לו מיד מקום ראוי בתפישה הנתונה שלי. אז השאלה לא נועדה לקבלת תשובה, אלא לקבלת הכל.

ההבדל עכשיו, לאחר הסשן, משמעותי מאוד.

 

[בן טל-שחר]

בן טל-שחר - שבוע המדיטציה - יום רביעי

הנה, הנה, זה מגיע...

 

[בן טל-שחר]

יום 4, סשן 1 - דקה של היזכרות בעצמי

אז התיישבתי על הספה... ונזכרתי... בי, כאן, שלא רוצה להיות בלוּע... וככה דקה אחת, מחוללת שינוי עצום...

 

[בן טל-שחר]

יום 4, סשן 2 - דקה של התבוננות על הבליעות

יו, זה היה נפלא.
ועדיין.
להתבונן, על הבליעות שלי, על הבליעות הזאת, בדברים.
מעורר מאוד.
נעים, גם.

ברור לי שרבים אחרים, מתוך הכשרה אחרת, לא היו נהנים מזה בכלל... אך בעצם, הם לא היו עושים בדיוק את אותו הדבר... ועבורם, המשמעות של זה היתה שונה.

 

[בן טל-שחר]

יום 4, סשן 3 - דקה של בחירה להיות מחובר, בלתי בלוע

כל היום כולו הייתי תחת הרושם של המדיטציה הזאת.
אמשיך בכך עד לשינה... ואולי גם מעבר לה.