מישהו נתקל בשיטה של ג'ו דיספנזה?

[רננה אורן]

מישהו נתקל בשיטה של ג'ו דיספנזה?

הוא עלה על זה בדרך מדעית שדרך המדיטציה, יש שלב שאתה יכול ליצור את המציאות שלך, אם תחזור על כך יום יום. לא מצליחה להבין באיזה שלב במדיטציה הוא מרגיש שהוא כבר לא הוא, אלא יכול ליצור ממקום לא מודע.

 

[neophile]

עצם המדיטציה היא מימוש של מציאות

את צריכה את כל העזרה שאת יכולה לגייס פנימית וחיצונית כדי להשיג את זה בלי שנשאר מהעזרה הזאת עודף לדברים אחרים , זה מה שנקרא dedicate to meditate
&nbsp
&nbsp

 

[neophile]

מצפייה קלה ביוטיוב

אני רואה שהוא ממליץ להשתמש בסג'סטיה עצמית כדי ליצור תוואים חדשים לניורונים כדי לצאת מהמסלולים הרגילים והלופים שאנחנו נמצאים בהם.
&nbsp
תחשבי על זה ככה , הסג'סטיות האלה מגיעות מהמחשבה אבל ייתכן וסג'סטיות מועילות יגיעו גם מהתת מודע אם תקשיבי לעצמך טוב טוב ותתחילי לפענח את השפה של הגוף וההרגשה.
&nbsp
אחרי שתפענחי מספיק מהשפה הזאת תוכלי לעבוד על התקשורת הפנימית שלך , יש כאלה שיקראו לזה עבודה עם הילד הפנימי אבל זה באותה מידה גם יכול להיות עבודה עם הגבריות והנשיות הפנימיים יש לזה כל מני שמות .. מה שחשוב זה שמתרחש איזה שהוא משא ומתן פנימי מודע שבו משתתפים כל החלקים - המחשבה, הגוף וההרגשה שבו הצרכים של כל החלקים נידונים בצורה פתוחה וחופשית בלי שיפוט.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

עיינתי קצת עכשיו בעקבות שאלתך.

זה נשמע מוכר מאוד ובסיסי מאוד: התבוננות על המוח כעל מורכב משלושה חלקים, כאשר כל אחד מהם הוא ה"מנהיג" ברובד אחר.
&nbsp
מהזווית הזאת - של רשתות נוירונים שכל זרם חדש בהם יכול או להיחלש או להתחזק (אך לא להישאר כמו שהוא) - אפשר לבחור לשתף את כל הצדדים בדבר חדש ועל-ידי כך לחולל זרם שהולך ומתחזק ושומר על עצמו. במלים אחרות - הופכים לאדם חדש (לפחות טיפה, במשהו אחד), שזה אומר בעצם שנכנסים למציאות חדשה (לפחות טיפה, במשהו אחד).

 

[סינבד]

לא ראיתי, לא שמעתי

אבל אומר לך ברשותך כמה דברים על המציאות ועל המדע.
ראשית כדאי לזכור שה"מדע" הוא רק דרך אמת מני רבות להתבונן במציאות, לדעתי אפילו לא הדרך הטובה ביותר, מכיוון שהמדע כמו מפה טופוגראפית מנסה ליצור מודל "אובייקטיבי" שיתאר את המציאות. אלא שהתיאור הזה הוא רק תיאור של המציאות ולא המציאות עצמה.
&nbsp
את המציאות אנחנו יוצרים בעצמנו. כל אחד מאיתנו יוצר לו את המציאות של עצמו (כך שדיבור על מציאות "אובייקטיבית" הוא קצת מופרך).
אנחנו אוספים את כל הקלט החושי הזמין לנו וכאילו היו פיסות הקלט החושי חרוזים, אנחנו מנסים להשחיל על חוט שיקשר את כל פיסות המידע החושי לכלל תמונה שיש לה סיפור קוהרנטי. זהו "הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו".
&nbsp
כאשר את מודטת מספיק עמוק, את יכולה (אולי) לראות איך את טווה את סיפור המציאות שלך מפיסות הקלט החושי ביחד עם הדמיון וכל מה שאת "יודעת" על העולם הזה.
אם וכאשר את רואה את זה, את יכולה להשתעשע בטווית סיפורים אחרים לגמרי שישנו את "המציאות" שלך מן הקצה אל הקצה.

 

[בן טל-שחר]

 

[GM1988]

וזה לא באמת עובד