מה היתה המדיטציה הראשונה שלכם ומתי?

מה היתה המדיטציה הראשונה שלכם ומתי?

אתם זוכרים מתי עשיתם את המדיטציה הראשונה שלכם?
ואיזו היא היתה?
ואיך היה לכם איתה?
מסקרן...!
 

lightflake

New member
בישיבה נוחה, ספירת נשימות עד 10 וחוזר חלילה

&nbsp
לאחר התמדה עקשנית, היה מעולה ומאיר עינים מהרבה בחינות.
&nbsp
&nbsp

 
מגניב
(שם לב לראשונה לאמוטיקון הזה)

ממשיך להסתקרן לי בכיף (וואו, הפרטים האלה ממש מסקרנים אותי):

כבר על הפעם הראשונה הפגנת נחישות כזאת? כלומר, התיאור הזה הוא של הסשן הראשון נטו?

מסקרן אותי גם: כמה זמן זה נמשך בערך?

וגם: באיזו מסגרת זה קרה? כלומר, זה היה ספונטני או שבאת לשיעור או שקראת בספר או...?
 

lightflake

New member
חיפשתי אייקון אחר... עם החיוך הטפשי

נעלם
&nbsp
זה היה מתוך ספר אבל עכשיו אתה מזכיר לי שהייתי עוד לפני זה במפגש בת-א עם טיוהר ןהייתה שם מדיטציה (לשבת בשקט עם עיניים עצומות) לא זוכר בדיוק איזו...
&nbsp
לגבי השאלה הנוספת, זה לקח איזה חודש של דבקות במשימה עד שחוויתי חוויה מאוד ברורה שאמרתי לעצמי: וואו! זה אמיתי! עכשיו אני יודע מה המטרה של החיים שלי... |חיוך-רחב| ?
&nbsp
 

lightflake

New member


פשוט נעלם ועכשיו חזר
אני מניח שזה מקרה של סוגסטיה ספונטאנית, שמסיבה כלשהי לא הצלחתי למצוא אותו כמה שלא חיפשתי ועכשיו אחרי שראיתי אותו בזכותך הסוגסטיה התבטלה...
הצלת נפש בישראל...

&nbsp
&nbsp
 
וואי, אני מנסה להיזכר (לא סתם השאלה סקרנה אותי):

אני לא יכול להיות בטוח ב-100% שלא ניסיתי איזה משהו לפני כן, אבל כרגע לפי זכרוני, אני חושב שהמדיטציה הראשונה שלי שגם ממש נקראה ככה, "מדיטציה", התרחשה בגיל 13 וקצת, בהדרכת המורה שלי, בשיעור קונג-פו.

אני חושב שהתבקשנו שם (בישיבה בעיניים עצומות) "לנסות להרגיש את הכוח שבתוכנו, מבלי לעשות איתו כלום - רק לחוש בו" או משהו כזה, אבל יכול להיות שאני טועה, זה היה מזמן... ויכול להיות שזאת היתה מדיטציה אחרת לגמרי בכלל.

אפשרות אחרת היא שהתבקשנו "לנסות לחמם את כפות הידיים שלנו". בכוח המחשבה והדמיון. כלומר, לא נאמר לנו איך, רק שישבנו בעיניים עצומות וניסינו לחמם את כפות הידיים.

וואי, משום מה, בעודי כותב את המלים האלה עכשיו, הגוף שלי מתלהט ממש... וזיעה מופיעה. מבלי שעשיתי כלום. מעניין.

כן, יש מצב, שזה היה נסיון לחמם את כפות הידיים, בתור המדיטציה הראשונה. אני זוכר שמאוד רציתי להתאמן על זה בבית אבל זכרתי את האזהרה של המורה שלי, לתרגל את זה רק בהשגחה. עברו כנראה עוד כמה חודשים עד שהתברר לי שלא הבנתי אותו נכון - ושבשלב הזה, את המדיטציות האלה, כל עוד אני לא מפריז וגם מעדכן אחר-כך איך הולך, אני יכול גם לתרגל לבד עם עצמי.

תרגילים פנימיים אחרים, שלמדתי מספרים, יצא לי לתרגל עוד לפני כן, מבלי לקרוא להם "מדיטציה". לדוגמה, הרפיה של כל הגוף, סוגים כאלה ואחרים של דמיון מודרך ועוד.

למדיטציה במובן של "התעוררות התודעה" התחלתי להיחשף רק בהמשך. המדיטציות הראשונות בכלל למדו אותי להתרכז, להישמע לעצמי, להישאר מחובר ומאוזן וכו'.
 
לקח לי שנים לגלות ש...

המטרה העיקרית של המדיטציות האלה, לא היתה מה שהן לכאורה עסקו בו בו-ברגע (זאת היתה המטרה השולית שלהן, מעין צ'ופר), אלא להתחיל לחשוף בפני בהדרגה, את העדרי.
 
כן, זה אכן נעים לי - לזה אתה מתכוון? אתה בעצם שואל אם זוהי

"היצמדות מדגם נוסטלגי", בהתייחסך להתכתבות הזאת בשרשור + להנאה ממנה? זה בערך מה שהבנתי שאתה שואל... הבנתי נכון?

אני חושב גם שהתכוונת בנוסף שאתה מנסה להימנע מ"היצמדויות" כפי שאתה מבין את המושג הזה ושאתה תוהה אם ההתנהגות בשרשור הזה היא אותו הדבר שאתה מנסה להימנע ממנו?
 

Asa Wolfson

New member
הפעם הראשונה ה"רשמית"


פחות או יותר, הייתה בגיל 11 כנראה. בשיעור קראטה. המורה שלי דאז מוני, שעד היום אני מרגיש הכרת תודה מאוד גדולה כלפיו כל פעם שאני נזכר בו, היה מושיב אותנו על הברכיים בסוף שיעור, מנחה אותנו לעצום עיניים ולהקשיב למה שהוא אומר. זה היה קסם. זה היה עמוק. וזה שבה את ליבי. רק שנים אחר כך התחלתי להבין את המשמעות של הדבר הזה שהוא עשה שם עבורנו הטיפוס המופלא הזה.
 

Asa Wolfson

New member
לגמרי...

היה לו נוסח פחות או יותר קבוע שעסק בקראטה כאמנות שנועדה להגנה והתפתחות, לא לאלימות. אבל עוד אז ידעתי שהשקט העוצמתי שמילא את החדר בזמן שהוא דיבר היה חשוב לא פחות ואולי יותר מהמלים שהוא אומר.
 
למעלה