אני צודק!
מצד אחד, זה טבעי שנרגיש צודקים.
הרי אנחנו מכילים את הידע הכי טוב שהצלחנו להשיג נכון לרגע זה.
זוהי דעתנו הנוכחית (הכי טובה שהגענו אליה בינתיים), זה הידע הנוכחי (הכי טוב שהגענו אליו בינתיים), אלה ההתנסויות שלנו עד כה, זאת הפרשנות שלנו לגביהם (הכי טובה שמצאנו עד עכשיו) וכו'.
מצד שני, זה ברור שאנחנו לא צודקים ולא יכולים להיות צודקים.
לא יותר מאנשים אחרים, בכל אופן.
מה, כולם צודקים יותר מהאחרים? איך בדיוק זה אפשרי, הגיונית?!
אז הדת שלי הכי נכונה, הדרך שלי הכי נכונה, הדעות שלי הכי נכונות וכו'? וכל יתר העולם פשוט טועים? טיפה, טיפה, חשוד העניין הזה.
חלקנו מכירים את ההרגשה הנפלאה הזאת של לשחרר חלק מה"צוֹדקוּת" שלנו. ללכת בנתיב הטוב והבהיר שפרוש בפנינו ברגע הזה, שבעי רצון ממנו לחלוטין, באמונה שלמה, אך מבלי להאמין שכל יתר האנשים טועים בהכרח.
הכל כל-כך מסתורי, אינסופי, אשלייתי, whatever - קצת צניעות!
לא?
מצד אחד, זה טבעי שנרגיש צודקים.
הרי אנחנו מכילים את הידע הכי טוב שהצלחנו להשיג נכון לרגע זה.
זוהי דעתנו הנוכחית (הכי טובה שהגענו אליה בינתיים), זה הידע הנוכחי (הכי טוב שהגענו אליו בינתיים), אלה ההתנסויות שלנו עד כה, זאת הפרשנות שלנו לגביהם (הכי טובה שמצאנו עד עכשיו) וכו'.
מצד שני, זה ברור שאנחנו לא צודקים ולא יכולים להיות צודקים.
לא יותר מאנשים אחרים, בכל אופן.
מה, כולם צודקים יותר מהאחרים? איך בדיוק זה אפשרי, הגיונית?!
אז הדת שלי הכי נכונה, הדרך שלי הכי נכונה, הדעות שלי הכי נכונות וכו'? וכל יתר העולם פשוט טועים? טיפה, טיפה, חשוד העניין הזה.
חלקנו מכירים את ההרגשה הנפלאה הזאת של לשחרר חלק מה"צוֹדקוּת" שלנו. ללכת בנתיב הטוב והבהיר שפרוש בפנינו ברגע הזה, שבעי רצון ממנו לחלוטין, באמונה שלמה, אך מבלי להאמין שכל יתר האנשים טועים בהכרח.
הכל כל-כך מסתורי, אינסופי, אשלייתי, whatever - קצת צניעות!
לא?