מהרהורי הנפש החופשית

מהרהורי הנפש החופשית

ראשית- כשהשקט מתפשט התודעה קיימת?
ממש מובן מאליו שלא. הרי תודעה היא עוד חשיבה. היא רעש.
אז מה זה שקט? שקט זה מוות.
האם אתה מוכן למוות הזה?
ברור שלא. ולא תהיה אף פעם מוכן. הרי אינך אלא רעש שמנסה לשמר את עצמו.
שנית- השקט שאתה מחפש יהרוג אותך?
ברור שלא אתה לא יכול למצוא אותו ולכן הוא לא יהרוג אותך. זה מגוחך להניח שאתה יכול "למצוא" שקט. אם אתה לא יכול למצוא אותו הוא לא יכול להרוג אותך.
השקט הזה הוא תוצאה ולא סיבה. הוא תוצאה של המוות.
וכשמתת חילחל השקט לכל האורגניזם הזה והאיר אותו.
לכששבת לחיים, בגלל שהאורגניזם הזה בנוי למוות קליני, זכרת את הנתיב אל האור הזה.
שלישית- האם השקט הזה פועל בתוכך?
לא. השקט חלף. נשאר האור של המוות, חזק כמו 500 שמשות ומאיר כמו החיים. המוות חלף זה מכבר אבל האור נשאר והוא מוות רק מבחינת הסיפור שאתה מספר לעצמך על החיים.
 

סינבד

New member
הטכניקה שלך היא טכניקה של מטיף דתי

כלומר לקבוע עובדות ללא כל ביסוס (ובלי קשר אם הן נכונות או לא) ולהתייחס אליהן כאילו הן אמיתות מוחלטות.
&nbsp
הרשה לי לאתגר אותך בשאלות על העובדות שקבעת. השאלה הראשונה שאשאל היא: מה קיים? איך אנחנו יודעים שזה קיים? ואיך אנחנו יכולים לדעת שהדבר הזה שאנחנו חושבים שהוא דבר מה מסויים, הוא באמת מה שאנחנו חושבים שהוא?
&nbsp
אתה כותב שתודעה היא רעש. ואני שואל האם תודעה היא רק רעש? אני חושב על מפעל כל שהוא שפולט המון גזי חממה לאטמוספירה. האם זה כל מה שהמפעל מייצר? תלוי מאיזו זווית מסתכלים

&nbsp
על השקט והאור והמוות לא אדבר כי אין לי שום מושג ירוק בנושאים האלו. אני רק זוכר שכשלמדתי טאואיזם וזן בודהיזם אצל יואל הופמן אמרתי לו שמה שהוא מתאר כבן אדם מואר נשמע לי תיאור של בן אדם מת.
הוא ענה לי שזה אולי נשמע כך אבל בפועל זה הכי הפוך ממת שיכול להיות. נסיון חיי מלמד שהוא צודק

&nbsp
Have a nice one.
 
להשערתי

אדם מואר הוא מי שנכנס כל הזמן למוות קליני ובמצב הזה אור שוטף את כל הוויתו.
להרבה אנשים זה קרה פעם אחת ויש גם לא מעט שלא יודעים שזה קרה להם.
זה יכול להגיע תוך כדי שנת הלילה ובחוסר מודעות.
אמנם, דרגה מסויימת של התעוררות תמיד מקדימה את זה, אבל היא יכולה להיות מינימלית לגמרי.
ולכן אני לא שותף לכל השאיפות הפופולאריות האלו של אנשים "להתעורר".
מעבר לכך אין קשר סיבתי בין התעוררות ומוות. אפשר לאדם להתעורר ולא למות.
יש הרבה סמים שמעוררים ויש אפילו טכניקות שלפעמים עובדות ומעוררות אבל אף אחד מהדברים האלו לא מביא למוות אלא מרחיב את האגו, או ליתר דיוק מביא לחשיבה תכנים שלא היו בה קודם אך שאינה יכולה לטםל בהם בשל מיעוט האור שבה באופן יחסי.
האור מגיע מהמוות ופה נעוצה הבעיה כי לשחק עם המוות זה לא רעיון טוב.
אז חכמי החלם חושבים שהם יכולים להשיג את האור על ידי התעוררות.
אבל לא כך הדבר. רק מי שעבר מוות מכיל איזושהי כמות של אור.
ורק מי שעובר מוות קליני כל הזמן יכול להיחשב כמואר.
אגב, אני לא משתמש בשום טכניקה דתית ובכלל לא מאמין באף דת או טכניקה. איןמלי שום דבר להטיף אליו. אני מנסה להסביר את ההתנסויות שלי בלי להשתמש בשום עקרונות דתיים או מטאפיסיים ובטח שלא מיסטיים.
אני סבור שיש אפשרות להסביר את הדברים הללו באמצעות הפיסיולוגיה האנושית
אני לא חושב שאפשר לשחזר את הדברים האלו. אין לאן לשאוף ואין מטרה או טכניקה או דרך פשוט מכיוון שכרגע אין הבנה של הפיסיולוגיה האנושית ברמה כזאת שיהיב אפשר לייצר הארה.
 

neophile

New member
גם לי היו כל מני ריאקציות כאלו

זה חלק מהתהליך.
&nbsp
מסתבר שיש בנו אניים שממש לוקחים קשה את כל העניין של ההתעוררות , זה לא מתאים להם , הם רגילים לפעול כאילו הם המלך בהזדהות מוחלטת.
&nbsp
זה תהליך שכדאי מאוד להתבונן בו , מלמד המון גם מהנקודת מבט של האני המתמרד אבל גם מנקודת המבט הלא מזדהה.
&nbsp
&nbsp
 
תראה, אתה מפרש את זה באופן פסיכולוגי

ואני רק מייצר דיאלוג פיקטיבי ביני לביני במדיטציה.
אני מנסה להגיד שמבחינתי השאלות והתשובות הן מציאות יותר ממשית מה"ישויות" שנמצאות מאחוריהן.
אני לא מחלק את עצמי בכלל. לא בגלל שאני טוען שיש לי "אני אחד" אלא בגלל שאין שום דרך לקבוע בוודאות גבולות בין האני לאני.
זה כמו לנסות לשרטט גבולות במים. אתה מעביר את האצבע במים ומשאיר שובל, והוא מתרחב ומגיע לכל מקום, ומתישהו נעלם.
וכך גם הניסיונות הפסיכולוגיים לקבוע גבולות פנימיים שמחלקים את האני, בין אם למרכזים או לריבוי אני- הם נראים ממשיים רק לרגע קט ואז הם בעצמם משפיעים על התוצאה ולבסוף הם מאבדים ממשמעותם.
הרקליטס האפל טען שהכל מים. אני הרקליטי בתפיסותי. אני לא יודע מה באמת קיים בי או בעולם אבל אני יכול כן להגיד לך שכל מי שטוען שהוא יודע רק מחלק מים עם האצבע...
 
למעלה