זה נכון שהכל נראה כל הזמן

lightflake

New member
זה נכון שהכל נראה כל הזמן

גם רגעי השינה
אבל בהם אני פועל באוטומט
ויש בהם מן מאמץ וסבל
אני בו זמנית גם מודע להם אבל גם באמונה שאני זה דמות שיש לה תפקיד מסוים
מוזר כי זה נראה בו זמנית עם המאמץ של השינה
אז איך זה שאני גם ער וגם ישן
בו זמנית?
 

neophile

New member
הנזירים והנהר

אחרי שהנזיר הזקן עוזר לאישה לחצות את הנהר נזיר צעיר בא אליו בטענות למה נגעת באישה , זה נגד החוקים וכו' הנזיר הזקן אומר לו את האישה כבר הנחתי בגדה השנייה של הנהר ואתה עדיין סוחב אותה.
&nbsp
הנזיר הזקן מבין את התרגול אחרת מהנזיר הצעיר.
&nbsp
.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

Mist2

New member


 

lightflake

New member
אני יכול לחשוב על כמה קשרים

בין זה למה שכתבתי, אני יכול לבחור אחד והניח שלזה התכוונת, אבל יותר מעניין אם תסביר למה התכוונת ?
 

lightflake

New member
אתה לא חייב... רק אם תרצה

שאנסה להבין את תגובתך
זכותך כמובן להתחכם, אבל לא דיברתי על אמונה
 
הערות לא מחליפה את השינה אלא מצטרפת אליה.

"ערות" ו"שינה" הן רק מלים, כינויים שאולים להיבטים מסויימים של הקיום. בפועל, ניתן לומר, הערות יותר צופה בשינה, מאשר מחליפה אותה.
 

lightflake

New member
נחמד אבל בכל זאת

נראה לי שכשמדובר על ערות מדובר למעשה על ערות גם לעצם הערות.. ואז ההתנהגות האוטומטית לא מתאימה...
 
נחמדות אינסופית

תחת האור נוצרים אמנם שינויים, היצור מתנהג באופן אחר, אולם עדיין מדובר באותו יצור.
יצור זה הינו בין היתר סוג של אוטומט של הטבע, ממש כמו עשב בר או ענן בשמיים, למשל.
זאת, בין אם המואר הוא חתול ובין אם המואר הוא "קוף האדם" המפורסם, הנוהג לקרוא בתנ"ך ולבדל עצמו משאר היצורים.
כן, אין זה סביר שאדם יצרח "יא חתיכת חראאאא!!!" בעוד חובט באמוק בעזרת האלה שבידו, בעת שאור המודעות זוהר מעיניו, הסבירות לכך נמוכה ביותר, אולם לאכול את מנת הפלאפל ברעבתנות ולאפשר לאיזשהו דימוי אווילי שניטע בו בילדות להשתחזר שוב ולהוליד התנהגות בלתי יעילה כלשהי, זה לגמרי אפשרי.
כשאדם ער הוא רואה את המנגנון עושה כל מיני דברים מוזרים או תמוהים וזה בהחלט עשוי להשפיע על חלקם, אולם בסופו של דבר, היצירה האלוהית הזאת ממשיכה להתקיים עם אור ובלעדיו. האוכל נגרס, המחשבות נטחנות, ההרגלים המשונים נמשכים, רק אולי ליבת הטירוף - הנובע ישירות מתופעת ה"הזדהות" - נגוז ונעלם. המודעות יודעת את עצמה ולכן צללים מסויימים נעלמים - אלה שתלויים באופן ישיר ומיידי בהעדרה.
 

neophile

New member
יש חלומות שצריך להתאמץ כדי להתעורר מהם

&nbsp
אנחנו ממשיכים לחלום עליהם במהלך היום בטוחים שאנחנו כבר לא חולמים, יש הרבה מקום לדמיון בבורות הזאת.
&nbsp
אם לא נתאמץ להתעורר מהם , פשוט לא נתעורר מהם , נמשיך לחלום ממש בדיוק כפי שאנחנו חולמים את החלומות שאנחנו כן מזהים כחלומות וגם זה חלק מהחלום ... לזהות חלומות ונדמה לנו שאנחנו מסוגלים לעשות את זה במצבנו הנוכחי ובלי שום תמורה מצידנו.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

lightflake

New member
זה לא בלי שום תמורה

זה לוותר על כל מה שאתה אוחז בו
כל מה שאתה חושב שאתה יודע
אבל זה העניין, זה לוותר, לא לנסות יותר בכח. האמת כבר כאן.. כבר מתבוננת עליך מתאמץ...
 

neophile

New member
התמורה היא בעצמך , לא משהו שאתה נותן או לוקח או מוותר עליו .

תמורה זאת התמרה , להפוך את הגס לעדין.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

mydearudi

New member
מההתנסות שלי

כשאני ער אני כמו הופך יצור אחר.
[פחות אנושי- תודה לאל- זה כל כך מרענן להפסיק לתחזק את הדמות המעייפת]
לעיתים אני קיבולת מרחבית מקשיבה ולעיתים
מרוחק, בהיר, נקי.
הערנות מדגישה את המרחביות הריקה שהנני.

כתבת: " * אבל גם באמונה * שאני זה דמות שיש לה.. "
חשבתי על כך שאינני חדל להיות "אודי" הדמות, היא ממשיכה את האינטרסים הקטנים שלה,
רק משחק החיים שלי מתרחב.
מוזר, זו כבר לא "הוויה חיצונית" מול "נוכחות פנימית" אצלי, אלא
תכונות/ היבטים שונים של ההוויה שהנני.

אני חושב שההיתוך קרה כשהחלטתי
* להתחייב להשלכות * שנובעות ממי שאני באמת באמת.

דווקא הראיה הבו- זמנית הזו של הדמות בהכלה שהנני
מאפשרת להוציא לפועל את התכונות שאני:
כשאני בהיר ומרוחק- אני תבוני,
ורגשית אינני תגובתי עוד.

וכשאני בקיבולת- בהכלה
שכוללת את "אודי" וכוללת את האחרים שאיתי
אני בסוג בסיסי- עוצמתי של הכלה ואמפטיה
ואחריות (אחר- היות)
אני מתרגל להעיז ולקרוא לזה אהבה..

רק לאחרונה אני מצליח להבין מה פירוש
* לאהוב את עצמך* (אכתוב על זה בפוסט נפרד..)

וכול זה בזכות אותה יכולת
להתקיים בדמות השקרית והמעייפת והישנה בהרגלים וריחוק גופני מהאחרים,
וגם להעריך אותה על היותה ה"פוקל פוינט" שלי לעולם, הציוד ההכרחי,
ולהיות הרבה הרבה יותר מזה-
מלך שאינו עושה דבר: לרגעים- מלא בדמויות האחרים, ביצורים אחרים.

אתה חברי ער והחוויה דינאמית והיבטיה משתנים כול הזמן,
כייף להחליף חוויות עם שחקן נוסף
במשחק עובדות החיים.
 

lightflake

New member
מבחינתי כל עוד יש אמונה שאני

דמות זאת לא ערות...
באמונה אני בעצם מדבר על שכחה של מה שאני, שינה.
 
אם התעוררת אתה לא צריך להסביר את זה

ואם אתה ישן אתה לא יכול להסביר את זה.
אז בכל מקרה מה שאתה אומר לא קשור להתעוררות אלא לחוויה דמיונית שבה אתה חושב שאתה מתבונן בעצמך.
החוויה הזו נקראת "אגו" והיא הדבר שמונע ממך להתעורר.
אני לא חושב שאתה מוכרח להתעורר. מה יוצא לך בכלל מלהתעורר?
מה הקטע עם ההתעוררויות האלו? זה כמו נרקומנים שמדברים על סמים.
התעוררות זה רק מצב עיצבי.
למה להניח שהיא קשורה בכלל לדבר שקרוי "תודעה"?
תודעה לא קיימת בכלל. תודעה היא מיתוס. אין מצבי תודעה כי אין תודעה.
אז מהבחינה הזאת אין עירות כמצב תודעה.
אז אין משהו שמחבר בין עירות ושינה וכולי.
ואם אין משהו שמחבר אותן אין שום מניעה שהן יתקיימו במקביל. כלומר זה לא שתודעה משנה מצבים בזמן.
אין מימד של זמן שמפריד בין העירות לשינה.
עירות היא עוררות עיצבית והיא יכולה להתקיים בחלק אחד של מערכת העצבים ואילו בחלק אחר מתקיימת שינה ובחלק אחר מתקיימת מסיבה :)
מערכת העצבים היא כמו אירגון מורכב שאין שום קשר בין חלקיו אלא באמצעות מכתבים.
אז כל התהיות הקיומיות האלו על מצבי התודעה הן עקרות...
עדיף ללמוד את מערכת העצבים ולא לשמר תפיסות אנכרוניסטיות על תודעה שלא קיימת.
מהי תודעה? תודעה היא אידאה וכל עוד לומדים אותה כאילו היא קיימת ואפילו כאפשרות להתקיימות אז לא מבינים אותה.
תודעה היא דרגה של חשיבה. דרגה שבה החשיבה יכולה להתייחס לדרגות פחותות יותר של חשיבה.
לדוגמא- "אני חושב משמע אני קיים" זו תודעה. זו לא הסקת מסקנות מזהירה, זו חשיבה לא כל כך בהירה, אבל היא חשיבה ברמת התודעה.
&nbsp
 

mydearudi

New member
מושגים?

אני מתאר את החוויה שלי
מנקודת המבט האישית שלי-
באמת הבסיסית שלי
&nbsp
אז לימוד על מערכת עצבית- לא יכול להשפיע עלי
מבחינתי לדוגמא, המחשבות אינן בראש- הן מרחפות בעולם או
דבוקות לחפצים סביבי
הן חלק מהרשמים.
&nbsp
המצב אותו ניסיתי לתאר במילים- מושגים אינם נוגעים בו
אז המילה תודעה/ עירות איננה חשובה.
והגדרת המילה תודעה- אם היא חשיבתית.. גם לא משנה..
&nbsp
שאלת מה יוצא לך בכלל מלהתעורר?
מה שכתבתי רצוף ב-למה כדאי (כתבתי שמצאתי את עצמי הרבה פחות תגובתי,
יותר מכיל, אמפטי, תבוני)
&nbsp
השתמשת במילה "התבוננות"- אבל לא הזכרתי אותה בפוסט..
ועכשיו עולה בי שמבלי לשים לב ההתבוננות באמת עזבה-
הדמות מוכלת במרחביות- ואינני מוצא עוד ניתוח מאומץ, או אפילו בדיקה אנליטית שמפרקת לרבדים..
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה