התארגנות
לפני למעלה מתריסר שנים, כאשר קלטנו כמה אנחנו מפוצלים ולא הרמוניים פה ב"בן טל-שחר", התארגנו בצורה רצינית לכדי עבודה משותפת על אחדותנו (לא אחידותנו, חלילה) ונעשינו בהדרגה לצוות איכותי יותר ויותר.
זה היה מסע כביר והוא עודנו נמשך, אם כי הוא כבר בשלבים אחרים לגמרי שלו.
אחד מהדברים שהנהגנו למשך תקופה מסויימת בהתחלה, היה מעין "עצור סיסמה" שכזה בתוכנו:
כאשר תופעה כלשהי התיימרה להיות "עצמי" לזמן מה ולנסות להנהיג/לנהל/להשפיע במערכת, היתה איזושהי בדיקה (שהשתפרה עם הזמן והנסיון) שוידאה מי זה ומה זה.
הדוגמה של חישת הגוף תוך כדי הקריאה, שנתתי פה בעבר, היא מהמשפחה הזאת בדיוק.
ואכן, לפעמים התגלה לנו שה"עצמי" הפעיל, החולף, שהתיימר להיות "בן טל-שחר", היה לא יותר מאשר מחשבה שתלטנית/יומרנית/מבולבלת שבדיוק עוברת.
כאשר היתה זו תופעה ניהולית פנימית מועילה באמת, היא נטתה בדרך כלל לוותר בשמחה על כל אצטלה מזוייפת של "העצמי האחד והיחיד, שליט האדם הזה" ושאפה מיד ללמוד ולהשתפר, בצניעות, כך שהתהליך שהופעל באותו רגע עזר לה להמריא, לצמוח או לתפקד טוב יותר, בתור מה שהיא באמת.
כאשר היתה זו תופעה טפילית כלשהי או סתם חסרת תועלת יחסית, היא נטתה להתעצבן או לנסות להתנער מה"שטות" הזאת, שהיא חוותה כ"הפרעה" ובצדק, שהרי היתה זו הפרעה מבחינתה.
בהקשר זה, אני אוהב את הציטוט הבא מתוך הודעה שלי מלפני כשלוש שנים:
"אם רק מחשבה מכנית שתלטנית היתה קוראת את זה עכשיו, שום דבר אחר לא היה אפשרי.
המחשבות הן דבר שטחי בעיקרו; רובן תופעות שטח, תוצאה של תהליכים אחרים, נטולות השפעה על העומק.
אם מתחיל להופיע הרקע תוך כדי קריאת מלים אלה - תחושות גוף, צלילים, ראיה פריפרית וכדומה - משהו נוסף החל להצטרף לקריאה.
זהו עדיין מרווח זעיר, אולם משהו גדול הרבה יותר מכך מנסה להציץ דרך החרך הזעיר הזה שמתאפשר לו עכשיו."
לפני למעלה מתריסר שנים, כאשר קלטנו כמה אנחנו מפוצלים ולא הרמוניים פה ב"בן טל-שחר", התארגנו בצורה רצינית לכדי עבודה משותפת על אחדותנו (לא אחידותנו, חלילה) ונעשינו בהדרגה לצוות איכותי יותר ויותר.
זה היה מסע כביר והוא עודנו נמשך, אם כי הוא כבר בשלבים אחרים לגמרי שלו.
אחד מהדברים שהנהגנו למשך תקופה מסויימת בהתחלה, היה מעין "עצור סיסמה" שכזה בתוכנו:
כאשר תופעה כלשהי התיימרה להיות "עצמי" לזמן מה ולנסות להנהיג/לנהל/להשפיע במערכת, היתה איזושהי בדיקה (שהשתפרה עם הזמן והנסיון) שוידאה מי זה ומה זה.
הדוגמה של חישת הגוף תוך כדי הקריאה, שנתתי פה בעבר, היא מהמשפחה הזאת בדיוק.
ואכן, לפעמים התגלה לנו שה"עצמי" הפעיל, החולף, שהתיימר להיות "בן טל-שחר", היה לא יותר מאשר מחשבה שתלטנית/יומרנית/מבולבלת שבדיוק עוברת.
כאשר היתה זו תופעה ניהולית פנימית מועילה באמת, היא נטתה בדרך כלל לוותר בשמחה על כל אצטלה מזוייפת של "העצמי האחד והיחיד, שליט האדם הזה" ושאפה מיד ללמוד ולהשתפר, בצניעות, כך שהתהליך שהופעל באותו רגע עזר לה להמריא, לצמוח או לתפקד טוב יותר, בתור מה שהיא באמת.
כאשר היתה זו תופעה טפילית כלשהי או סתם חסרת תועלת יחסית, היא נטתה להתעצבן או לנסות להתנער מה"שטות" הזאת, שהיא חוותה כ"הפרעה" ובצדק, שהרי היתה זו הפרעה מבחינתה.
בהקשר זה, אני אוהב את הציטוט הבא מתוך הודעה שלי מלפני כשלוש שנים:
"אם רק מחשבה מכנית שתלטנית היתה קוראת את זה עכשיו, שום דבר אחר לא היה אפשרי.
המחשבות הן דבר שטחי בעיקרו; רובן תופעות שטח, תוצאה של תהליכים אחרים, נטולות השפעה על העומק.
אם מתחיל להופיע הרקע תוך כדי קריאת מלים אלה - תחושות גוף, צלילים, ראיה פריפרית וכדומה - משהו נוסף החל להצטרף לקריאה.
זהו עדיין מרווח זעיר, אולם משהו גדול הרבה יותר מכך מנסה להציץ דרך החרך הזעיר הזה שמתאפשר לו עכשיו."
