רועי החושב
New member
הארה חסרת זרע
את המושג הזה פגשתי פעם בפסוקי היוגה של פטנג'לי.
הוא מבחין בין הארה בעלת זרע והארה נטולת זרע.
ובהינדואיזם יש גם מושג של "גוף הזרע" או "גוף הבורות".
אני חושב שהרעיון המרכזי שעולה מהמושגים האלו הוא שאולי קיימת הארה שאין בה כל רבב, שהיא החירות המוחלטת.
הרעיון הזה, אם הוא נתפס כהארה שיש להשיגה, הוא קאונטר-אינטואיטיבי, לא מתקבל על השכל הישר.
ומי שבטוח שהארה היא משהו שיש להשיגו על ידי מעשה, רצון, בחירה, כוונה וכו' מוכרח לומר שלא תיתכן הארה כזו ושאפשר רק לשאוף לדרגות יחסיות של שיחרור.
אלא מה- אותו אדם יוצא מנקודת הנחה שהארה היא אך ורק מה ששואפים אליו.
בהכרתו אין מושג של הארה שמתרחשת מאליה.
יטען אותו אדם כנגד דברים אלו ויאמר- "אי אפשר לחכות למתת משמיים, לניסים ולמכת ברק שתנחת עליך out of the blue ולכן האפשרות ההיפותטית הזו עקרה לחלוטין ואין טעם לדבר עליה."
יש אף שירחיקו לכת ויעשו מעשה מחיקון בשפה, כמעשה הפוסיטיביסטים הלוגיים והמפלגה הדיסטופית מ1984 של אורוול, למען לא נצליח לדבר על הארה זו וקבוע יקבעו- "הגדרת ההארה היא אך ורק כתולדת המאמץ לשיחרור פנימי".
אבל אותם אנשים לא מביאים בחשבון שהלוגיקה שלהם תקפה רק במידה שההגדרה שלהם תקפה, וההגדרה שלהם תקפה רק במידה שהלוגיקה שלהם תקפה, כלומר אותה הלוגיקה שאומרת שאין הארה נטולת זרע ולכן יש להגביל את ההגדרה מסתמכת בעצמה על ההגדרה של הארה כבעלת זרע של מאמצים בתחום החשיבה וההגות.
אך הארה נטולת זרע קיימת, ולא כמכת ברק נדירה אלא כמעין "טבע הבודהא" שרוחש וגועש בתוכך... מעין לבה נוזלית מתחת לפני השטח שאינך מרגיש אותה אך היא שואפת להתפרץ בהתפוצצות וולקנית אדירה והיא מודיעה על נוכחותה בתופעות שונות ומשונות- גייזרים, רעידות אדמה, תנועת היבשה עצמה וכו'
ומה אם הדבר שמונע ממנה להתרחש הוא כל הניסיון הזה "להגיע" להארה- תהא זו נטולת זרע או בעלת זרע.
הלבה רוחשת וגועשת והטבע חכם מהאדם. ההארה נטולת הזרע היא הדבר שממנו בורח האדם שמחפש הארה... אמנם הוא חושב שהוא מחפש אחר שיחרור אבל הוא בעצם רוצה לברוח מההארה נטולת הזרע, הוא רוצה לשמר את ה"אני" שלו והוא מקווה שבכך שיעלה את ה"אני" לדרגת העירות- יצליח לחמוק מגזירת הגורל ולשמור על ה"אני" היקר שלו.
הוא אינו מחפש... הוא בורח! הוא מנסה לכרות עיסקה עם האלים, עם המגמא האדומה התת קרקעית.
הוא משרת של זיכרון החשיבה האנושית שנמסר מדור לדור ושואף לחיי אלמוות.
אבל זיכרון החשיבה האנושית- ימות!
כי דבר אינו בן אלמוות.
ויפה שעה אחת קודם.
כי צרת העולם, צרת האנושות, היא העבר הרובץ עליה.
אין מסקנות מהכתוב הזה.
אין דרך פעולה.
תעשו מה שאתם רוצים, זה בכלל לא קשור לזה, ושלום על ישראל.
את המושג הזה פגשתי פעם בפסוקי היוגה של פטנג'לי.
הוא מבחין בין הארה בעלת זרע והארה נטולת זרע.
ובהינדואיזם יש גם מושג של "גוף הזרע" או "גוף הבורות".
אני חושב שהרעיון המרכזי שעולה מהמושגים האלו הוא שאולי קיימת הארה שאין בה כל רבב, שהיא החירות המוחלטת.
הרעיון הזה, אם הוא נתפס כהארה שיש להשיגה, הוא קאונטר-אינטואיטיבי, לא מתקבל על השכל הישר.
ומי שבטוח שהארה היא משהו שיש להשיגו על ידי מעשה, רצון, בחירה, כוונה וכו' מוכרח לומר שלא תיתכן הארה כזו ושאפשר רק לשאוף לדרגות יחסיות של שיחרור.
אלא מה- אותו אדם יוצא מנקודת הנחה שהארה היא אך ורק מה ששואפים אליו.
בהכרתו אין מושג של הארה שמתרחשת מאליה.
יטען אותו אדם כנגד דברים אלו ויאמר- "אי אפשר לחכות למתת משמיים, לניסים ולמכת ברק שתנחת עליך out of the blue ולכן האפשרות ההיפותטית הזו עקרה לחלוטין ואין טעם לדבר עליה."
יש אף שירחיקו לכת ויעשו מעשה מחיקון בשפה, כמעשה הפוסיטיביסטים הלוגיים והמפלגה הדיסטופית מ1984 של אורוול, למען לא נצליח לדבר על הארה זו וקבוע יקבעו- "הגדרת ההארה היא אך ורק כתולדת המאמץ לשיחרור פנימי".
אבל אותם אנשים לא מביאים בחשבון שהלוגיקה שלהם תקפה רק במידה שההגדרה שלהם תקפה, וההגדרה שלהם תקפה רק במידה שהלוגיקה שלהם תקפה, כלומר אותה הלוגיקה שאומרת שאין הארה נטולת זרע ולכן יש להגביל את ההגדרה מסתמכת בעצמה על ההגדרה של הארה כבעלת זרע של מאמצים בתחום החשיבה וההגות.
אך הארה נטולת זרע קיימת, ולא כמכת ברק נדירה אלא כמעין "טבע הבודהא" שרוחש וגועש בתוכך... מעין לבה נוזלית מתחת לפני השטח שאינך מרגיש אותה אך היא שואפת להתפרץ בהתפוצצות וולקנית אדירה והיא מודיעה על נוכחותה בתופעות שונות ומשונות- גייזרים, רעידות אדמה, תנועת היבשה עצמה וכו'
ומה אם הדבר שמונע ממנה להתרחש הוא כל הניסיון הזה "להגיע" להארה- תהא זו נטולת זרע או בעלת זרע.
הלבה רוחשת וגועשת והטבע חכם מהאדם. ההארה נטולת הזרע היא הדבר שממנו בורח האדם שמחפש הארה... אמנם הוא חושב שהוא מחפש אחר שיחרור אבל הוא בעצם רוצה לברוח מההארה נטולת הזרע, הוא רוצה לשמר את ה"אני" שלו והוא מקווה שבכך שיעלה את ה"אני" לדרגת העירות- יצליח לחמוק מגזירת הגורל ולשמור על ה"אני" היקר שלו.
הוא אינו מחפש... הוא בורח! הוא מנסה לכרות עיסקה עם האלים, עם המגמא האדומה התת קרקעית.
הוא משרת של זיכרון החשיבה האנושית שנמסר מדור לדור ושואף לחיי אלמוות.
אבל זיכרון החשיבה האנושית- ימות!
כי דבר אינו בן אלמוות.
ויפה שעה אחת קודם.
כי צרת העולם, צרת האנושות, היא העבר הרובץ עליה.
אין מסקנות מהכתוב הזה.
אין דרך פעולה.
תעשו מה שאתם רוצים, זה בכלל לא קשור לזה, ושלום על ישראל.
