אופס, טעיתי....

[זה פשוט]

אופס, טעיתי....

ניסיתי היום לעקוב אחר המחשבות כדי להיות בשקט ואז הבנתי ש..
לא צריך לעשות כלום כדי להתעורר. אבל כלום.
שום מדיטציה. שום נון-מדיטציה.

לא צריך לשתוק מול קיר לבן
לא צריך לשאול מי אני
לא צריך לשאול כלום
לא צריך לעקוב אחרי מחשבות כדי להגיע עד למקור
לא צריך לשים לב לרווחים
לא צריך לשבת לוטוס
לא צריך לעשות יוגה
לא צריך לנשום בצורה מיוחדת
לא צריך להתרכז בנר
לא צריך למנטר
לא צריך לסוע לאשראמים
לא צריך לעשות סאטסנגים
לא צריך מורים
לא צריך ספרים
לא צריך לשכנע אחרים
לא צריך לכתוב בפורומים
לא צריך להיות במודעות
לא צריך למצוא את הריק
לא צריך להקשיב לצליל
לא צריך להגיע להארה, בליס, אחדות
אפשר לעשות את כל הנ"ל, אבל ממש לא צריך!

למה?
כי אין מי שעושה או לא עושה את זה
אין לזה שום קשר למי שאני חושב/ת שאני
דברים פשוט נעשים.

לא לעשות כלום זה אומר גם...
שלא צריך להתנגד ולהתאמץ ולהתווכח עם מה שקורה.
אם מצב דורש שינוי הוא יעשה מעצמו, אל דאגה.

זה קורה מתי שזה קורה כמה שזה קורה איך שזה שקורה
ואם זה לא קורה, זה לא קורה
ההוכחה היחידה שהבנתי ושחררתי זה התחושות.
הנאה.
רווחה.
הקלה.
נשימה משוחררת.
לפעמים גם צחוקים פרועים.

כלומר..
כל המילים שקראנו וכתבנו ונקרא ונכתוב רק מפריעים.
נכון שקראתי וכתבתי המון כדי להבין שבכלל לא צריך
אבל כשגיליתי שזה מיותר זה רגע מופלא

עכשיו באמת לא אכפת לי ממדיטציות והארות
ואם זה יצוץ שוב, סבבה, זה מה שצריך לקרות
אבל לפחות לא אסבול מזה יותר, לא אלקה את עצמי.
אהנה.
כנראה לא אשכח את התגלית הזו מהיום בו כל גופי הגיב בשמחה

גם אם לא- גם סבבה.
הכל אפשר, הכל מותר, שום דבר לא טוב, שום דבר לא רע.
לא צריכה לשכנע. לא צריכה להשכנע.
הנה, זה כבר מתחיל לפעול...

מדליק!

 

[ינוקא1]

אני שמח שאת שמחה

אני חושב שטוב לנקות את השולחן פה ושם.

השורות ש"תפסו אותי" בעיקר הן :

"עכשיו באמת לא אכפת לי ממדיטציות והארות
ואם זה יצוץ שוב, סבבה, זה מה שצריך לקרות
אבל לפחות לא אסבול מזה יותר, לא אלקה את עצמי. "

אני כן מאמין שיש ערך רב לעשיה מכוונת , ושלא ניתן הגיע להארה בלעדיה - וכפי שבודהה כתב.

אבל יותר חשובה מהעשיה היא הגישה אל העשיה.
היא צריכה להיות כמו משחק - בהנאה.
זה הסוד האמיתי של ה"חוסר עשיה".

ולכן אני שמח מהתהליך שעברת , קצת לשחרר את ה"לחץ" מהעשיה ... זה תהליך נכון וטוב.

 

[זה פשוט]

בדיוק. לשחרר לחץ מעשייה זה תהליך מעולה!

קראתי פעם אצל מורה אחד בשם סטיבן האריסון
"מחשבות באות והולכות.
מודעות קיימת.
מי שחושב לא קיים.
לשבת בלי שום כוונה (intention)
ייתכן ונחוש את הרווח בין המחשבות,
ונגלה את טבענו האמיתי".
&nbsp
היום לא עשיתי כלום (הטאבו הכי גדול)
וגיליתי שהוא צודק...
ומה שעוד זה נתן זה שחרור חרטות על העבר ודאגות על העתיד
ואם מחר זה יחזור (סביר להניח?...) - סו בי איט.

 

[מודטחדש]

שוב הבולשיט הרוחניקי

"

היום לא עשיתי כלום​

". ב א מ ת??? לא נשמת? לא חשבת? לא הרגשת? לא פחות בולשיט ממה שצטטת את ה-"

מורה סטיבן האריסון​

".

 

[lightflake]

בודהידהרמה:

As long as you look for a Buddha somewhere else you'll never see that your own mind is the Buddha

 

[זה פשוט]

 

[בן טל-שחר]

מזל טוב

נשמע לי, כקורא, כמו עוד הצצה נפלאה לפשטות הזאת, שכאן תמיד

 

[זה פשוט]

תודה. אנצלש לשאול לגבי משהו מוזר שקרה לי אתמול.

אתמול בלילה קרה משהו נוסף להבנה ש"אין מה לעשות/זה פשוט".
(בתקווה שלא אהפוך את זה לעוד שיטה או דוגמה, כלומר לאמונה..)
&nbsp
אוקי..זה קצת מוזר וגם זה חלף כבר אבל הסקרנות לא מאפשרת התעלמות
במשך תקופה של בין עשר דקות לחצי שעה לא הרגשתי שיש מישהי בתוכי...
כלומר לא הייתה תחושה אישית של מי שעושה מה שנעשה (טיפול בניירת)
כאילו, נעלמתי ודברים פשוט קרו.
&nbsp
אמנם זה כבר חלף אבל מעניין אותי דעתך.

 

[בן טל-שחר]

הצצות מתוקות

דעתי שזוהי כנראה הצצה מתוקה.
ושאולי טוב יהיה לך לא להיאחז בה ובשכמותה.
ושאולי טוב יהיה לך לא לייחס חשיבות מיוחדת לתחושת ה"יש מישהו כאן" ולהעדרה.
כך, תחושת ה"יש מישהו כאן" נוטה להיות שקופה יותר, בלי לעשות ממנה סיפור.
תרתי משמע.
ביג דיל: אז יש תחושה של "יש מישהו כאן", אז מה?
תחושת ה"יש מישהו כאן" היא עוד חוויה לאוסף.
יש כאן, אחר הכל, צרור חוויות ותחושות.

 

[זה פשוט]

גם אני חשבתי שזה כנראה עוד גלימפס..

כמו הגלימפסים לפניו הם באים וחולפים מעצמם, כמו כל תופעה אחרת,
לכן לא ייחסתי לכך חשיבות. אבל שיתפתי.
והנה עוד שנייה גם הודעה זו יחלוף ויעטפו איתה דגים כמו עיתונים של פעם ..
אבל לא הבנתי מה שכתבת בסוף. כנראה התבלבלת.
הרי יש הבדל משמעותי בין תחושה שאני עושה לבין העדרה, גם אם היא תופעה שחולפת
לאנשים מסויימים לא רק שלא חלפה אלא היא נשארה. קוראים להם מוארים. לא?

 

[בן טל-שחר]

לא.

הטעות/תיאוריה הזאת אכן גורמת לאנשים ששמעו על כך - לרוץ אחר ה"הארה" (שהינה קונספט דמיוני) או לחלופין להתאמץ "לאבד את תחושת העצמי" בשביל "להיות מוארים".

להתעסק בתחושת העצמי, אם איננה או ישנה, לייחס לזה חשיבות - כל זה אינו התעוררות.

הערות היא רובד רגוע יותר מזה, שלם יותר מזה.

 

[זה פשוט]

לא בטוחה שהבנתי...

אי אפשר לאבד משהו שלא קיים (אגו) ולהשיג משהו אחר (הארה). נכון. על זה הפוסט.
הבנה עמוקה ושלמה שאין "מי שעושה" משחררת מהצורך בעשייה ומאמץ.
אבל יש הבדל תהומי בין אמונה ותחושה שיש מי שעושה לבין העדרה
(כפי שהרגשתי באותה "הצצה מתוקה")
האם שנינו מתכוונים לאותו דבר, רק משתמשים במילים שונות?
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

שחרור

ערות משמעה, בין היתר, לא להזדהות עם כל מה שחולף בתודעה.

מה שחולף בתודעה, יכול להיות בין היתר גם חוויה כגון "זה אני עושה את זה עכשיו".

החוויה הזאת מורשית להיות, ככל חוויה אחרת; מה שמרשה לה להיות, הוא מצב הערות.

בהעדר ערות, כלומר במצב של הזדהות עמוקה עם כל מה שחולף בתודעה, כל חוויה הופכת להיות "עצמי" במידה מסויימת.

סילוק של חוויה כזאת או אחרת, איננו ערות. גם אם החוויה המסולקת היא ממשפחת "אני עושה את זה עכשיו" המפורסמת.

מבחינה זו, הערות היא יותר משהו שמתווסף, מאשר משהו שמוחסר. הערות היא לא מחשבה מסויימת ולא העדרה של מחשבה מסויימת; הערות היא לא חוויה מסויימת ולא העדרה של חוויה מסויימת.

הערות, אמנם, מחוללת חוויות אופייניות באדם ו"מסלקת" ממנו חוויות מסויימות, בלי לנסות כלל לסלקן (כמו שהאור "מסלק" את החושך בלי לנסות כלל לסלקו). האור רק מאיר, כך גם הערות.

הערות יודעת את עצמה.

 

[זה פשוט]

נפלא! הבנתי עכשיו ובהחלט מסכימה. גיליתי כשל בפוסט שלי

כתבתי שלא צריך לעשות כלום אבל זה מרמז כאילו מישהו מציע למישהו אחר מה לעשות. ואין כזו חיה. אני (שלי), זו רק מילה.
&nbsp
כלומר אין ישות פנימית שאחראית למחשבות, או מי שמתנגדת להן או צריכה לשחרר אותן
יש רק מחשבות חולפות ותחושות של כיווץ והתרחבות בגוף.
&nbsp
כלומר גם אין כשל בפוסט שלי. הוא נכתב, וזהו. הלאה.
בעצם אין שום בעיה בשום מקום.
&nbsp
יש רק את החיים האלה, המציאות.
וזה כולל גם את המחשבות שזכותם להתקיים ומה שקורה איתן קורה.
רצוי להתייחס אליהן בפתיחות ובהנאה אחרת זה סתם הורס לגוף..
&nbsp
המשחק הזה מתחיל לחשוף את עצמו בפני הגוף הזה פה יותר ויותר וזה די משעשע
אינשאללה ימשיך ככה

 

[זה פשוט]

הנה עוד דוגמא

Just be aware that a thought is arising and let it go.
כל המשפט הזה שגוי חוץ מהחלק שמחשבות עולות
&nbsp
הרבה דובר על הכשל הלשוני בהוראת האמת/המציאות וזה באמת מאוד מבלבל
אבל בעצם אי אפשר שלא לכתוב ככה,
השפה כבר נוצרה ובאה בילט אין עם גוף ראשון, שני, שלישי, יחיד, רבים, עבר הווה עתיד
כלומר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה
&nbsp
מה שניתן לעשות זה להסביר למי המורים מתייחסים כשהם נותנים את העצות שלהם.
הם נותנים אותה לתודעה שמחופשת למחשבה.
מבין השתיים רק אחת מבינה כי מחשבה לא יכולה לעשות כלום..

 

[רועי החושב]

לא רק שלא צריך לעשות משהו

אלא שעשיה על פי הסמכות של כל אלו שמתיימרים להורות לך כיצד להתעורר או להתבונן מרחיקה אותך מהתעוררות ומהתבוננות.
העשיה הזו, תירגול שיטה, היא כבר החלטה כאילו דברים הם כך ולא אחרת.
והתבוננות עירנית פירושה להישאר פתוח לכל אפשרות שהיא.
כשמתרכזים בהוראת שיטה- נסגרים, אוטמים את העיניים למה שאינו במסגרת השיטה.
אין שום שיטה שמוליכה לעירות כמו שאין שום זיון שמוליך לנזירות.
מי שמזיין ואומר לעצמו שככה הוא יהיה נזיר- מזיין בשכל.
יש ערך לכל מיני שיטות ידועות כדי להשיג דברים בתחום החשיבה.
שיטה יכולה להביא את החשיבה למצוא מבנה מחשבה שאינו אלא הרחבתה של השיטה.
ואין שיטה, ולעולם לא יכולה להיות שיטה, שמובילה לעירות.
אין העירות מושגת על ידי חלום עמוק אלא על ידי סיומו של החלום.
וכל שיטה אינה אלא העמקתו של החלום ולא סיומו.

 

[זה פשוט]

"כל שיטה אינה אלא העמקתו של החלום ולא סיומו".

כל השיטות בעצם אומרות שיש להגיע למקום אחר מאיפה שאני כבר עכשיו.
הצריך הזה, הוא הבעיה. גם הצריך להשתפר הפסיכולוגי וגם הצריך להתעורר הרוחני
הצריך הפסיכולוגי בא עם ספרי עזרה עצמית ושיטות שונות (ומשונות) של טיפולים
הצריך הרוחני בא עם עם הכתבים העתיקים הנחשבים ("אני הוא זה"!) ומיליונים שיטות
והכי מצחיק, כמו שניתן לראות בפורום, השיטות מתנגחות אחת בשנייה כשכל אחת טוענת לכתר האמת.
אר יו קידינג מי?
אם היה לי רואה חשבון הוא היה מוציא חתיכת דו"ח הוצאות על כל הכסף ששילמתי
בניסיון להבין את עצמי ולשפר את חיי והיה מוסיף בסעיף "שונות" גם את מערכות היחסים ההרוסות והזמן המבוזבז.
אמנם אין בי שום חרטה כי זה קרה/היה "צריך" לקרות, אבל זה לצורך העברת הנקודה.
&nbsp
השכל התאהב בחיפוש, במירוץ, במילים, בידע העצום, ובאמונה המטופשת הזו של התקדמות והתפתחות וצמיחה...
השווצתי בידע העצום שצברתי, שזה לא שונה מלהתמודד בתחרות טריוויה טלויזיונית על פרס מיקרוגל
&nbsp
הקול הפנימי שבי כבר נבח עלי לפני שנים לא לקחת את עצמי בכזו רצינות, והתעלמתי.
אבל עכשיו אני לפחות יודעת שב"עצמי" הכוונה למחשבותי.
אז משו בכל זאת קיבלתי מהטריפ הרוחני המתעתע.
מה עכשיו?
מחשבות יבואו ויחלפו והמודעות תראה אותם ולא אתרגש.
החיים ממשיכים בדיוק מאיפה שעזבתי אותם...
&nbsp

 

[זה פשוט]

כל שיטה כולל חקירה עצמית שעליה הייתי אמונה..

ועליה הגנתי בחירוף נפש כי זו שיטה שכביכול לא מחזקת את האני המזויף
היום אני כבר לא בטוחה בזה כ"כ..
&nbsp

 

[ינוקא1]

אני בעד מי שהיית ....

ויקטור פרנקל מדבר על סוג של "מתח" שמבחינתו הוא בריאות נפשית -
המתח בין "שאיפה" ל"הגשמה".

כשהייתי מטפל , היה סוג אחד של בעיות שהעמיד אותי במבוכה , ואלו היו חולי ניוון השרירים למינהם (שלצערי גם לא הצלחתי לעזור להם) :
בעוד רוב הבעיות היו בעיות שנבעו כתוצאה מ"מתקיעויות" שונות וממתח , וכאשר הייתי משחרר את התקיעות הבעיה היתה נפתרת , אצלם לא היה אפילו "מה לשחרר" .... הכל היה רפוי וגמיש - יותר מידי !
עמדתי מולם אובד עצות , כי ראיתי בעיה שלא נגרמת ממתח , אלא ההיפך - מרפיון.
לא ידעתי בזמנו איך לגשת לזה.

אך דרכם הבנתי כי רמה מסוימת של מתח , היא חיונית ובריאה.
אדם "חסר מתח" בכלל , זהו אדם חולה.

כנ"ל במישור הנפשי , המתח הזה אותו הגדיר פרנקל , הוא מתח בריא.
זהו המתח שגורם לך ליצור , להתקדם , להגשים , לחפש , לחקור , להתלהב ....

מבחינתי החיפוש הוא אינסופי , וההארה היא בלתי מושגת.
כמו העצים , אנחנו צומחים כלפי השמש , גם אם לעולם לא נגיע אליה.

זה נכון שצריך לשחרר "מתח עודף" , במיוחד כאשר הוא גורם לתקיעות וחוסם את הזרימה.
זה נכון שצריך להתייחס אל החיים ואל החיפוש הרוחני כמשחק , בקלילות.

אך עדיין - צריך קצת מתח , צריך קצת שאיפות , צריך קצת לראות ש"לא הכל מושלם" כרגע.
גם במשחק יש מתח ויש לאן לשאוף - למרות שהכל זה רק משחק.

מי שאין לו לאן לצמוח , זה מישהו שבעצם אין לו שמש.
אין בתוכו "אש".
אל תכבי את ה"אש" שלך

 

[זה פשוט]

מי הייתי? ומי אני עכשיו?

קטעים פה היום, ללא ספק..