אופס, טעיתי....
ניסיתי היום לעקוב אחר המחשבות כדי להיות בשקט ואז הבנתי ש..
לא צריך לעשות כלום כדי להתעורר. אבל כלום.
שום מדיטציה. שום נון-מדיטציה.
לא צריך לשתוק מול קיר לבן
לא צריך לשאול מי אני
לא צריך לשאול כלום
לא צריך לעקוב אחרי מחשבות כדי להגיע עד למקור
לא צריך לשים לב לרווחים
לא צריך לשבת לוטוס
לא צריך לעשות יוגה
לא צריך לנשום בצורה מיוחדת
לא צריך להתרכז בנר
לא צריך למנטר
לא צריך לסוע לאשראמים
לא צריך לעשות סאטסנגים
לא צריך מורים
לא צריך ספרים
לא צריך לשכנע אחרים
לא צריך לכתוב בפורומים
לא צריך להיות במודעות
לא צריך למצוא את הריק
לא צריך להקשיב לצליל
לא צריך להגיע להארה, בליס, אחדות
אפשר לעשות את כל הנ"ל, אבל ממש לא צריך!
למה?
כי אין מי שעושה או לא עושה את זה
אין לזה שום קשר למי שאני חושב/ת שאני
דברים פשוט נעשים.
לא לעשות כלום זה אומר גם...
שלא צריך להתנגד ולהתאמץ ולהתווכח עם מה שקורה.
אם מצב דורש שינוי הוא יעשה מעצמו, אל דאגה.
זה קורה מתי שזה קורה כמה שזה קורה איך שזה שקורה
ואם זה לא קורה, זה לא קורה
ההוכחה היחידה שהבנתי ושחררתי זה התחושות.
הנאה.
רווחה.
הקלה.
נשימה משוחררת.
לפעמים גם צחוקים פרועים.
כלומר..
כל המילים שקראנו וכתבנו ונקרא ונכתוב רק מפריעים.
נכון שקראתי וכתבתי המון כדי להבין שבכלל לא צריך
אבל כשגיליתי שזה מיותר זה רגע מופלא
עכשיו באמת לא אכפת לי ממדיטציות והארות
ואם זה יצוץ שוב, סבבה, זה מה שצריך לקרות
אבל לפחות לא אסבול מזה יותר, לא אלקה את עצמי.
אהנה.
כנראה לא אשכח את התגלית הזו מהיום בו כל גופי הגיב בשמחה
גם אם לא- גם סבבה.
הכל אפשר, הכל מותר, שום דבר לא טוב, שום דבר לא רע.
לא צריכה לשכנע. לא צריכה להשכנע.
הנה, זה כבר מתחיל לפעול...
מדליק!
ניסיתי היום לעקוב אחר המחשבות כדי להיות בשקט ואז הבנתי ש..
לא צריך לעשות כלום כדי להתעורר. אבל כלום.
שום מדיטציה. שום נון-מדיטציה.
לא צריך לשתוק מול קיר לבן
לא צריך לשאול מי אני
לא צריך לשאול כלום
לא צריך לעקוב אחרי מחשבות כדי להגיע עד למקור
לא צריך לשים לב לרווחים
לא צריך לשבת לוטוס
לא צריך לעשות יוגה
לא צריך לנשום בצורה מיוחדת
לא צריך להתרכז בנר
לא צריך למנטר
לא צריך לסוע לאשראמים
לא צריך לעשות סאטסנגים
לא צריך מורים
לא צריך ספרים
לא צריך לשכנע אחרים
לא צריך לכתוב בפורומים
לא צריך להיות במודעות
לא צריך למצוא את הריק
לא צריך להקשיב לצליל
לא צריך להגיע להארה, בליס, אחדות
אפשר לעשות את כל הנ"ל, אבל ממש לא צריך!
למה?
כי אין מי שעושה או לא עושה את זה
אין לזה שום קשר למי שאני חושב/ת שאני
דברים פשוט נעשים.
לא לעשות כלום זה אומר גם...
שלא צריך להתנגד ולהתאמץ ולהתווכח עם מה שקורה.
אם מצב דורש שינוי הוא יעשה מעצמו, אל דאגה.
זה קורה מתי שזה קורה כמה שזה קורה איך שזה שקורה
ואם זה לא קורה, זה לא קורה
ההוכחה היחידה שהבנתי ושחררתי זה התחושות.
הנאה.
רווחה.
הקלה.
נשימה משוחררת.
לפעמים גם צחוקים פרועים.
כלומר..
כל המילים שקראנו וכתבנו ונקרא ונכתוב רק מפריעים.
נכון שקראתי וכתבתי המון כדי להבין שבכלל לא צריך
אבל כשגיליתי שזה מיותר זה רגע מופלא
עכשיו באמת לא אכפת לי ממדיטציות והארות
ואם זה יצוץ שוב, סבבה, זה מה שצריך לקרות
אבל לפחות לא אסבול מזה יותר, לא אלקה את עצמי.
אהנה.
כנראה לא אשכח את התגלית הזו מהיום בו כל גופי הגיב בשמחה
גם אם לא- גם סבבה.
הכל אפשר, הכל מותר, שום דבר לא טוב, שום דבר לא רע.
לא צריכה לשכנע. לא צריכה להשכנע.
הנה, זה כבר מתחיל לפעול...
מדליק!