are you ready
New member
אני מקווה שתוכלו לעזור לי
שלום לכולם,
אני אם לנער בן 17. לפני שנתיים, כשהוא היה בן 15 הוא עבר לתיכון חדש, כמו כולם, אבל הוא קיבל את השינוי לא טוב. המסגרת הייתה גדולה יותר מחטיבת הביניים האינטימית, הדרישות היו גבוהות יותר, הייתה תחרות והמבחנים והציונים הכניסו אותו ללחץ (בגרויות).
כתוצאה מכך הוא נכנס לדיכאון, מיעט לאכול, לצאת או לחייך. שלחנו אותו לפסיכולוגית. יום אחד הוא ניסה לפגוע בעצמו ואנו עברנו לילה מסויט בבית החולים. במשך שנה הוא עבר טיפולים פרטיים, עד שהוא השתקם.
כרגע הוא עומד לפני גיוס. במהלך הצו הראשון הוא לא דיווח על מצבו הנפשי שהיה משום שהרגיש שזה לא רלוונטי והוא לא רצה לפגוע בסיכוייו. נרשמו לו נתונים גבוהים ופרופיל קרבי.
כבר הרבה זמן שהוא רוצה מאוד להתגייס לקרבי, עם הנתונים שלו אני בטוחה שיקבלו אותו, אבל אני דואגת מאוד מה יקרה כששוב יהיה לו מצב של שינוי מסגרת, דרישות גבוהות והפעם גם יתווספו לזה מרחק מהבית והקושי שבמסלול. אני פוחדת מאוד שהוא יהיה רחוק מעינינו הבוחנות, שהמפקדים הצעירים לא ישכילו לראות את סימני האזהרה ושבמצב מסוים הוא עלול להשתמש בנשק שלו..
ניסיתי להגיד לו שהוא יכול לתרום גם בדרכים אחרות, אבל הוא כל כך נעול על קרבי שאני חושבת ברצינות לדווח לצבא על מצבו (מן הסתם שיש לי אסמכתות).
האם כדאי לי לעשות את זה? אני בטוחה שאם אספר הם לא ייקחו אותו לקרבי, הרי מי רוצה להפקיד נשק בידי נער המועד לנפילה, או לקחת אחריות אם יקרה משהו. מצד שני אני גם לא רוצה לקצץ את כנפיו או למנוע ממנו את מה שיעשה אותו מאושר.
אשמח לתובנות..
שלום לכולם,
אני אם לנער בן 17. לפני שנתיים, כשהוא היה בן 15 הוא עבר לתיכון חדש, כמו כולם, אבל הוא קיבל את השינוי לא טוב. המסגרת הייתה גדולה יותר מחטיבת הביניים האינטימית, הדרישות היו גבוהות יותר, הייתה תחרות והמבחנים והציונים הכניסו אותו ללחץ (בגרויות).
כתוצאה מכך הוא נכנס לדיכאון, מיעט לאכול, לצאת או לחייך. שלחנו אותו לפסיכולוגית. יום אחד הוא ניסה לפגוע בעצמו ואנו עברנו לילה מסויט בבית החולים. במשך שנה הוא עבר טיפולים פרטיים, עד שהוא השתקם.
כרגע הוא עומד לפני גיוס. במהלך הצו הראשון הוא לא דיווח על מצבו הנפשי שהיה משום שהרגיש שזה לא רלוונטי והוא לא רצה לפגוע בסיכוייו. נרשמו לו נתונים גבוהים ופרופיל קרבי.
כבר הרבה זמן שהוא רוצה מאוד להתגייס לקרבי, עם הנתונים שלו אני בטוחה שיקבלו אותו, אבל אני דואגת מאוד מה יקרה כששוב יהיה לו מצב של שינוי מסגרת, דרישות גבוהות והפעם גם יתווספו לזה מרחק מהבית והקושי שבמסלול. אני פוחדת מאוד שהוא יהיה רחוק מעינינו הבוחנות, שהמפקדים הצעירים לא ישכילו לראות את סימני האזהרה ושבמצב מסוים הוא עלול להשתמש בנשק שלו..
ניסיתי להגיד לו שהוא יכול לתרום גם בדרכים אחרות, אבל הוא כל כך נעול על קרבי שאני חושבת ברצינות לדווח לצבא על מצבו (מן הסתם שיש לי אסמכתות).
האם כדאי לי לעשות את זה? אני בטוחה שאם אספר הם לא ייקחו אותו לקרבי, הרי מי רוצה להפקיד נשק בידי נער המועד לנפילה, או לקחת אחריות אם יקרה משהו. מצד שני אני גם לא רוצה לקצץ את כנפיו או למנוע ממנו את מה שיעשה אותו מאושר.
אשמח לתובנות..
