מענה לשאלה של מנהל הפורום
תוכל להרחיב איך אתה רואה אותה? למשל, מה זה "שמאל קלאסי" - ההגדרה הישראלית או הכללית?
1. אני לא מדבר על הערכים החיוביים של סוציאל-דמוקרטיה מתונה (דאגה לשכבות חלשות, התנגדות לפגיעה בקבוצות אתניות שונות, חתירה לשוויוניות במובן החיובי [דאגה לתנאי מינימום נאותים ומעבר לכך], נסיון למנוע עושק עובד בידי מעביד כל-יכול)
2. אני מדבר בעיקר על קיבעון מוחלט בנושא המדיני. אין שום דיון לגבי הבעיות, הפקת לקחים, שינוי כיוון וכו'.
ואם הפיתרון הישן נכשל, ואף אחד לא מדבר על שינוי הכיוון - "חתירה לשלום" הפך לסיסמא.
3. התוצאה היא "שינוי", "קדימה", "יש עתיד", וכו'.
אותן מפלגות "שואבות" את אותו "שמאל שהתפקח" אבל לא מסוגלות לתת לו מענה, ולכן מתפרקות.
כי מצד אחד הם יודעים שפיתרון 2/3 המדינות לא עובד כפי שתוכנן ומביא אותנו לאסון,
אבל מצד שני - בזים לנהנתנות שמאפיינת את הפוליטיקאים שבמקום להצהיר על סט ערכים שלא סוטים ממנו הפכו להיות "רודפי פופולריות".
4. התוצאה הזו מזכירה מאוד את "המפלגה הפרוניסטית" בארגנטינה.
פעם היה שם מנהיג בעל פופולריות עצומה - פרון. שהצליח להפוך את הגנרליסימוס השנואים לנסבלים.
ואז הוא מת - אז אישתו החליפה אותו.
ומאז שהיא מתה - כמעט כל מפלגה המתמודדת בבחירות, טוענת שהיא "פרוניסטית", בנסיון לגרוף מעט מהפופולריות שהייתה לו,
וכל פעולה של נבחרי הציבור נמדדת לפי היכולת שלה לשוות למבצעה ניחוח "פרוניסטי".
5. בישראל מילת הקסם היא "מדיניות חברתית" ריקה מתוכן, שהפכה גם לדאגה לעניים, גם לדאגה למעמד הבינוני נמוך, גם לדאגה למעמד הבינוני-גבוה, גם לשוק חופשי, גם לרגולציה, וגם דאגה לוועדי עובדים החזקים במשק.
וזאת לצד "חתירה לשלום", שגם היא ריקה כי היא עומדת בצמוד ל"בלי לוותר על ביטחון" - שהרי בעיות היסוד לא השתנו, ואותן מפלגות ריקות לא יעזו לחרוג מהקונצנזוס החם והריק ממשמעות.
6. שים לב - שבבחירות האחרונות אפילו הליכוד הפך גם הוא ל"מפלגה פרוניסטית", בנסיון לגרוף את קולות "מאוכזבי השמאל" שדולפים ממפלגות המרכז.
תוכל להרחיב איך אתה רואה אותה? למשל, מה זה "שמאל קלאסי" - ההגדרה הישראלית או הכללית?
1. אני לא מדבר על הערכים החיוביים של סוציאל-דמוקרטיה מתונה (דאגה לשכבות חלשות, התנגדות לפגיעה בקבוצות אתניות שונות, חתירה לשוויוניות במובן החיובי [דאגה לתנאי מינימום נאותים ומעבר לכך], נסיון למנוע עושק עובד בידי מעביד כל-יכול)
2. אני מדבר בעיקר על קיבעון מוחלט בנושא המדיני. אין שום דיון לגבי הבעיות, הפקת לקחים, שינוי כיוון וכו'.
ואם הפיתרון הישן נכשל, ואף אחד לא מדבר על שינוי הכיוון - "חתירה לשלום" הפך לסיסמא.
3. התוצאה היא "שינוי", "קדימה", "יש עתיד", וכו'.
אותן מפלגות "שואבות" את אותו "שמאל שהתפקח" אבל לא מסוגלות לתת לו מענה, ולכן מתפרקות.
כי מצד אחד הם יודעים שפיתרון 2/3 המדינות לא עובד כפי שתוכנן ומביא אותנו לאסון,
אבל מצד שני - בזים לנהנתנות שמאפיינת את הפוליטיקאים שבמקום להצהיר על סט ערכים שלא סוטים ממנו הפכו להיות "רודפי פופולריות".
4. התוצאה הזו מזכירה מאוד את "המפלגה הפרוניסטית" בארגנטינה.
פעם היה שם מנהיג בעל פופולריות עצומה - פרון. שהצליח להפוך את הגנרליסימוס השנואים לנסבלים.
ואז הוא מת - אז אישתו החליפה אותו.
ומאז שהיא מתה - כמעט כל מפלגה המתמודדת בבחירות, טוענת שהיא "פרוניסטית", בנסיון לגרוף מעט מהפופולריות שהייתה לו,
וכל פעולה של נבחרי הציבור נמדדת לפי היכולת שלה לשוות למבצעה ניחוח "פרוניסטי".
5. בישראל מילת הקסם היא "מדיניות חברתית" ריקה מתוכן, שהפכה גם לדאגה לעניים, גם לדאגה למעמד הבינוני נמוך, גם לדאגה למעמד הבינוני-גבוה, גם לשוק חופשי, גם לרגולציה, וגם דאגה לוועדי עובדים החזקים במשק.
וזאת לצד "חתירה לשלום", שגם היא ריקה כי היא עומדת בצמוד ל"בלי לוותר על ביטחון" - שהרי בעיות היסוד לא השתנו, ואותן מפלגות ריקות לא יעזו לחרוג מהקונצנזוס החם והריק ממשמעות.
6. שים לב - שבבחירות האחרונות אפילו הליכוד הפך גם הוא ל"מפלגה פרוניסטית", בנסיון לגרוף את קולות "מאוכזבי השמאל" שדולפים ממפלגות המרכז.