ס פ א ר ט ק ו ס
New member
ביבי טוב רק לעשירים. מתוך הפייסבוק הרשמי שלו
מיומו הראשון במשרד האוצר הציב לעצמו בנימין נתניהו מטרה מרכזית אחת – להוריד את המסים לאנשים העשירים ביותר בישראל. סטנלי פישר התנגד, הארגונים החברתיים מחו, קרן המטבע הבינלאומית שיגרה אזהרה דחופה – אבל נתניהו לא הסכים לוותר. במשך שנים הוא עבד קשה כדי ליצור כאן את אחת ממערכות המיסוי ההרסניות והבלתי-צודקות במערב
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עושה כל שביכולתו כדי שנשכח על מה הלכנו לבחירות ומה היה הכישלון הצורב ביותר שלו – חוסר היכולת להעביר תקציב מדינה. זה הזמן להזכיר: מאחורי הרעש על הבנייה הפרובוקטיבית בשטחים, מסתתר ראש ממשלה שפיזר את הכנסת לאחר שהתעורר בוקר אחד וגילה בור אדיר של 26 מיליארד שקל בתקציב המדינה.
איך זה קרה? אובדן השליטה על תקציב המדינה הוא סיפור טרגי, שסופו ידוע מראש, על טירופו של קינג ביבי - ראש ממשלה שדבק באופן עיוור ואובססיבי במִצווה כלכלית חסרת כל קשר למציאות: הורדת מסים לעשירים.
נתניהו נכנס למשרד האוצר ב-2003, כשהוא מצויד באידאולוגיה שנלקחה היישר מהאייטיז, ובמרכזה האמונה הבלתי-מוכחת שאם העשירים והחברות הגדולות במשק ישלמו הרבה פחות מס, הם לא ישמרו את רווחי העתק לעצמם אלא ישקיעו אותם בחזרה בחברה – וכך כולנו נרוויח.
נתניהו פתח במהלך היסטורי של הורדה קיצונית בכמות הכסף שנכנסת מדי שנה למדינה מהאזרחים החזקים ביותר שחיים בה. כך צנח באופן הדרגתי מס ההכנסה המרבי מ-50 אחוז ל-45 אחוז, ומס החברות מ-36 אחוז ל-24 אחוז. לפי התוכנית, היינו אמורים להגיע ב-2016 למצב של מס חברות העומד על 18 אחוז ומס הכנסה מרבי של 36 אחוז. נתניהו, אגב, העניק לחברות הענק הבינלאומיות כל-כך הרבה הקלות ופטורים נוספים, שהיום הן כמעט לא משלמות מס בכלל.
כך או כך, תוך שנים ספורות, הפכנו למדינה בעלת מערכת מיסוי מהבלתי צודקות במערב כולו, וספגנו אובדן הכנסות של מילארדי שקלים בשנה. והצמיחה? לא הוכח כל קשר בינה לבין הורדת המסים האגרסיבית.
רק בעיה אחת קטנה צצה בדרכו של נתניהו – מדינת ישראל צריכה כסף. מדינה זקוקה למשאבים כדי לספק לאזרחיה שירותים בסיסיים כמו בריאות, חינוך ורווחה. מה עשה ראש הממשלה, כשכל שנה היה לו ביד תקציב הולך וקטן לשירותים החיוניים הללו? קיצץ, צימצם והפריט. כך הגענו למצב שבו ההשקעה של הממשלה באזרח בישראל נמוכה בהרבה מהנהוג בעולם המערבי. נתניהו עשה את כל זה לא כי היה חייב, לא כי לא היה במדינת ישראל מספיק כסף – אלא כי פשוט החליט לוותר עליו.
הארגונים החברתיים מחו, ה-OECD שיגר אזהרה, קרן המטבע הבינלאומית התנגדה, ואפילו בנק ישראל – לא בדיוק מעוז הסוציאליזם הישראלי – התריע בפני נתניהו: רק העשירים ביותר נהנים מהצעדים שלך, חייבים לעצור את ההורדה חסרת האחריות במסים.
"הרפורמה במס תפחית משמעותית את שיעורי מס ההכנסה על יחידים וחברות בישראל, שגם כיום אינם גבוהים ביחס לעולם, תוך אובדן הכנסות ניכר והגדלה של החוב והגירעון", הזהירו כלכלני בנק ישראל בדו"ח חמור שהגישו לנתניהו. "הרפורמה המוצעת מגדילה את הסיכון ארוך הטווח של המשק הישראלי". במלים אחרות: אם אתה רוצה להמשיך לנהל פה מדינה מערבית שמתייחסת לאזרחיה בכבוד, אתה חייב לבלום את הצניחה במיסוי - ומהר.
אבל קינג ביבי המשיך בשלו. הוא עצמו צוטט פעם אחר פעם בעיתונות כמי שהסביר כי העלאת מסים היא בשבילו לא פחות מ"מהמרת דת".
לאן כל זה הוביל אותנו? למצב שבו האי-שוויון בישראל הוא הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD אחרי מכסיקו, טורקיה וארצות-הברית (שם, אגב, כבר מבינים היום את גודל הצרה ומבצעים תיקון היסטורי במערכת המיסוי). האי-שוויון רק מחמיר משנה לשנה בגלל צמצום השירותים הציבוריים, כמו חינוך, דיור, בריאות ורווחה. למה? בגלל הצורך של משפחות בישראל להגדיל את ההוצאות הפרטיות שלהן על השירותים הבסיסיים הללו, שבעבר סופקו להם ברמה נאותה בידי המדינה. זה מה ששוחק עוד יותר את ההכנסה המצטמקת של האזרחים העובדים.
בעשור האחרון נשחק השכר הריאלי בכל ענפי המשק, בעוד שהתוצר המשיך לצמוח. כלומר: המשק הישראלי אכן צומח, אבל ממש לא בשבילנו. לאן מגיע כל הכסף הזה? נכון מאוד – היישר לכיסם של אלה שהודות לנתניהו, משלמים הרבה פחות לחברה הישראלית על ההון הרב שצברו. הם הולכים ומתעשרים, בזמן שישראלים רבים לא מצליחים לסגור את החודש.
היחידים שהצליחו לבלום, בסופו של דבר, את הרפורמה המסוכנת היו ההמונים שיצאו לכיכרות. רק בעקבות דו"ח טרכטנברג הוחלט לחסל את הרפורמה ההרסנית במס ואף להעלות במעט את המיסוי הישיר על מי שכבר יש להם, והרבה. דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי, אגב, היה מאוזן לחלוטין מבחינת הוצאות והכנסות – אלא שנתניהו סירב להעלאת המסים ולקיצוץ בתקציב הביטחון שעליהם המליצה הוועדה, וכך גרם להעמקה נוספת של הבור התקציבי.
ואז התעורר ראש הממשלה בסוף 2012, וגילה שאי-אפשר לנהל מדינה בריאה עם תקציב הולך ומצטמק. הוא עמד משתומם מול בור תקציבי של עשרות מיליארדים, והאשים את העולם כולו – רק לא את האשם היחיד: הוא עצמו. בכיר במשרד האוצר תיאר זאת כך: "זו הפעם הראשונה מאז שנות ה-80 שממשלת ישראל מאבדת שליטה על הוצאותיה".
המציאות אותתה לראש הממשלה פעם אחר פעם שהוא מוליך את מדינת ישראל בדרך הרסנית. נתניהו הוריד את המסים לרמה כל-כך נמוכה שהכנסות המדינה כבר לא יכולות לשרת את הוצאותיה. וכך, ישראל נתפסת היום – שעה שמשבר כלכלי חדש מאיים על המשק – כשהיא סובלת מגירעון גדול בהרבה מהמתוכנן ועם חוסר שליטה על ההוצאות.
והנה, הבוקר התברר שהכישלון אף חמור משחשבנו – הממשלה הבאה תצטרך להתמודד עם בור תקציבי עמוק מהצפוי. אחת הסיבות לכך היא הכישלון המוחלט של נתניהו ושטייניץ בגביית עשרות מיליארדי השקלים שחייבות לאזרחי ישראל חברות ענק בינלאומיות. מכיוון שראש הממשלה מסרב להופיע בתקשורת, לפרסם מצע או לשלוח את אנשי הליכוד ביתנו לכנסי בחירות, אנחנו אפילו לא יודעים איך הוא מתכוון לכסות על המצוקה התקציבית.
דבר אחד בטוח: יותר ויותר ישראלים – מפגינים ברחובות, כלכלנים בכירים ואפילו פקידים באוצר – התפכחו כבר מהטירוף שאחז בקינג ביבי ב-2003 ודירדר את כולנו יחד איתו.
מיומו הראשון במשרד האוצר הציב לעצמו בנימין נתניהו מטרה מרכזית אחת – להוריד את המסים לאנשים העשירים ביותר בישראל. סטנלי פישר התנגד, הארגונים החברתיים מחו, קרן המטבע הבינלאומית שיגרה אזהרה דחופה – אבל נתניהו לא הסכים לוותר. במשך שנים הוא עבד קשה כדי ליצור כאן את אחת ממערכות המיסוי ההרסניות והבלתי-צודקות במערב
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עושה כל שביכולתו כדי שנשכח על מה הלכנו לבחירות ומה היה הכישלון הצורב ביותר שלו – חוסר היכולת להעביר תקציב מדינה. זה הזמן להזכיר: מאחורי הרעש על הבנייה הפרובוקטיבית בשטחים, מסתתר ראש ממשלה שפיזר את הכנסת לאחר שהתעורר בוקר אחד וגילה בור אדיר של 26 מיליארד שקל בתקציב המדינה.
איך זה קרה? אובדן השליטה על תקציב המדינה הוא סיפור טרגי, שסופו ידוע מראש, על טירופו של קינג ביבי - ראש ממשלה שדבק באופן עיוור ואובססיבי במִצווה כלכלית חסרת כל קשר למציאות: הורדת מסים לעשירים.
נתניהו נכנס למשרד האוצר ב-2003, כשהוא מצויד באידאולוגיה שנלקחה היישר מהאייטיז, ובמרכזה האמונה הבלתי-מוכחת שאם העשירים והחברות הגדולות במשק ישלמו הרבה פחות מס, הם לא ישמרו את רווחי העתק לעצמם אלא ישקיעו אותם בחזרה בחברה – וכך כולנו נרוויח.
נתניהו פתח במהלך היסטורי של הורדה קיצונית בכמות הכסף שנכנסת מדי שנה למדינה מהאזרחים החזקים ביותר שחיים בה. כך צנח באופן הדרגתי מס ההכנסה המרבי מ-50 אחוז ל-45 אחוז, ומס החברות מ-36 אחוז ל-24 אחוז. לפי התוכנית, היינו אמורים להגיע ב-2016 למצב של מס חברות העומד על 18 אחוז ומס הכנסה מרבי של 36 אחוז. נתניהו, אגב, העניק לחברות הענק הבינלאומיות כל-כך הרבה הקלות ופטורים נוספים, שהיום הן כמעט לא משלמות מס בכלל.
כך או כך, תוך שנים ספורות, הפכנו למדינה בעלת מערכת מיסוי מהבלתי צודקות במערב כולו, וספגנו אובדן הכנסות של מילארדי שקלים בשנה. והצמיחה? לא הוכח כל קשר בינה לבין הורדת המסים האגרסיבית.
רק בעיה אחת קטנה צצה בדרכו של נתניהו – מדינת ישראל צריכה כסף. מדינה זקוקה למשאבים כדי לספק לאזרחיה שירותים בסיסיים כמו בריאות, חינוך ורווחה. מה עשה ראש הממשלה, כשכל שנה היה לו ביד תקציב הולך וקטן לשירותים החיוניים הללו? קיצץ, צימצם והפריט. כך הגענו למצב שבו ההשקעה של הממשלה באזרח בישראל נמוכה בהרבה מהנהוג בעולם המערבי. נתניהו עשה את כל זה לא כי היה חייב, לא כי לא היה במדינת ישראל מספיק כסף – אלא כי פשוט החליט לוותר עליו.
הארגונים החברתיים מחו, ה-OECD שיגר אזהרה, קרן המטבע הבינלאומית התנגדה, ואפילו בנק ישראל – לא בדיוק מעוז הסוציאליזם הישראלי – התריע בפני נתניהו: רק העשירים ביותר נהנים מהצעדים שלך, חייבים לעצור את ההורדה חסרת האחריות במסים.
"הרפורמה במס תפחית משמעותית את שיעורי מס ההכנסה על יחידים וחברות בישראל, שגם כיום אינם גבוהים ביחס לעולם, תוך אובדן הכנסות ניכר והגדלה של החוב והגירעון", הזהירו כלכלני בנק ישראל בדו"ח חמור שהגישו לנתניהו. "הרפורמה המוצעת מגדילה את הסיכון ארוך הטווח של המשק הישראלי". במלים אחרות: אם אתה רוצה להמשיך לנהל פה מדינה מערבית שמתייחסת לאזרחיה בכבוד, אתה חייב לבלום את הצניחה במיסוי - ומהר.
אבל קינג ביבי המשיך בשלו. הוא עצמו צוטט פעם אחר פעם בעיתונות כמי שהסביר כי העלאת מסים היא בשבילו לא פחות מ"מהמרת דת".
לאן כל זה הוביל אותנו? למצב שבו האי-שוויון בישראל הוא הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD אחרי מכסיקו, טורקיה וארצות-הברית (שם, אגב, כבר מבינים היום את גודל הצרה ומבצעים תיקון היסטורי במערכת המיסוי). האי-שוויון רק מחמיר משנה לשנה בגלל צמצום השירותים הציבוריים, כמו חינוך, דיור, בריאות ורווחה. למה? בגלל הצורך של משפחות בישראל להגדיל את ההוצאות הפרטיות שלהן על השירותים הבסיסיים הללו, שבעבר סופקו להם ברמה נאותה בידי המדינה. זה מה ששוחק עוד יותר את ההכנסה המצטמקת של האזרחים העובדים.
בעשור האחרון נשחק השכר הריאלי בכל ענפי המשק, בעוד שהתוצר המשיך לצמוח. כלומר: המשק הישראלי אכן צומח, אבל ממש לא בשבילנו. לאן מגיע כל הכסף הזה? נכון מאוד – היישר לכיסם של אלה שהודות לנתניהו, משלמים הרבה פחות לחברה הישראלית על ההון הרב שצברו. הם הולכים ומתעשרים, בזמן שישראלים רבים לא מצליחים לסגור את החודש.
היחידים שהצליחו לבלום, בסופו של דבר, את הרפורמה המסוכנת היו ההמונים שיצאו לכיכרות. רק בעקבות דו"ח טרכטנברג הוחלט לחסל את הרפורמה ההרסנית במס ואף להעלות במעט את המיסוי הישיר על מי שכבר יש להם, והרבה. דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי, אגב, היה מאוזן לחלוטין מבחינת הוצאות והכנסות – אלא שנתניהו סירב להעלאת המסים ולקיצוץ בתקציב הביטחון שעליהם המליצה הוועדה, וכך גרם להעמקה נוספת של הבור התקציבי.
ואז התעורר ראש הממשלה בסוף 2012, וגילה שאי-אפשר לנהל מדינה בריאה עם תקציב הולך ומצטמק. הוא עמד משתומם מול בור תקציבי של עשרות מיליארדים, והאשים את העולם כולו – רק לא את האשם היחיד: הוא עצמו. בכיר במשרד האוצר תיאר זאת כך: "זו הפעם הראשונה מאז שנות ה-80 שממשלת ישראל מאבדת שליטה על הוצאותיה".
המציאות אותתה לראש הממשלה פעם אחר פעם שהוא מוליך את מדינת ישראל בדרך הרסנית. נתניהו הוריד את המסים לרמה כל-כך נמוכה שהכנסות המדינה כבר לא יכולות לשרת את הוצאותיה. וכך, ישראל נתפסת היום – שעה שמשבר כלכלי חדש מאיים על המשק – כשהיא סובלת מגירעון גדול בהרבה מהמתוכנן ועם חוסר שליטה על ההוצאות.
והנה, הבוקר התברר שהכישלון אף חמור משחשבנו – הממשלה הבאה תצטרך להתמודד עם בור תקציבי עמוק מהצפוי. אחת הסיבות לכך היא הכישלון המוחלט של נתניהו ושטייניץ בגביית עשרות מיליארדי השקלים שחייבות לאזרחי ישראל חברות ענק בינלאומיות. מכיוון שראש הממשלה מסרב להופיע בתקשורת, לפרסם מצע או לשלוח את אנשי הליכוד ביתנו לכנסי בחירות, אנחנו אפילו לא יודעים איך הוא מתכוון לכסות על המצוקה התקציבית.
דבר אחד בטוח: יותר ויותר ישראלים – מפגינים ברחובות, כלכלנים בכירים ואפילו פקידים באוצר – התפכחו כבר מהטירוף שאחז בקינג ביבי ב-2003 ודירדר את כולנו יחד איתו.