ואם רק ארצה
New member
היי ג'ודי
היי ג'ודי,
שלומות.
בדיוק הצצתי בתמונה שלי, ספונטנית, חורפית בתוך פוך, מציצה כדי רק לשמח את הצלם וכבר חוזרת לנום לי. כמה שנים עברו מאז דיברנו? הרבה. אני בטוחה שאת עוד זוכרת אותי.
באותה תקופה נברתי כמו תולעת בעולם ספרים עשיר, לא היה ספר עיון או פרוזה שלא קראתי והנה, מדף הספרים שלך תמיד היה מושא תשוקתי. לזפזפז בין המדפים ולזכור את השמות החדשים עליהם ואז לרוץ-לקנות-לקרוא, כשבכלל הרי הגעתי אלייך למטרה אחרת.
אני עדיין אוהבת ספרים, עם קצת (הרבה) פחות זמן אבל אני מאוד אוהבת. צוללת אל תוך מעמקי נשמות כתובות וחווה איתם את מנעד ניגון נשמתם. תאמיני או לא, נעוץ על הלוח האישי שלי עדיין הפתק עם שם הספר הבא אותו אני רוצה לקרוא ואני לא מגיעה לזה. ספר לא חדש ואני שמחה שקיבלתי אותו בהמלצה מקוראת ספרים נלהבת לא פחות ממני. כמו תזכורת עקיפה לזמן איכות עם עצמי, לבד.
קראתי בשקידה את הספרים שעל מדפך. וגם אלו שרק המלצת לי עליהם למען האמת. זה לא שלא היתה הבנה בעבר, אבל בפעם העשירית כשקראתי, אחרי כל השנים שהם היו מונחים על מדפי, היתה להם משמעות אחרת. עמוקה יותר.
הרבה יותר עמוק לקרוא את מושג האנימה על גבר מאשר אפקט פרספונה, שזו הייתי לדעתי אני, בשלב כלשהו בחיי כששיתפתי אותך. ועדיין, יש בי חיבור רגשי עצום לגברים המפגינים את האנימה שלהם, עמוקים כמעמקי אוקיינוס ורכים לגלות אותם, כמו שונית עשירה בצבעים ורוך ולהיטבל בה.
עברתי אי אלו שינויי גולם. מה שנצרכתי רגשית בזמנו כששוחחנו כבר אינו מתאים ונכון לי יותר. אני לא יודעת אם זה בגלל שכרונולוגית עבר הזמן אלא אני מנסה לשייך את זה לדינמיקה החיצונית שגם אם לא כך כך רציתי, היא שינתה בי משהו.
שלמה המלך, החכם באדם אמר שארבעה דברים ישארו תמיד עלומים בעיניו, אך רק שלושה (הראשונים) נפלאו ממנו:" דרך הנשר בשמים, דרך הנחש בסלע, דרך אוניה בלב ים ודרך גבר בעלמה". הרי שלושת הראשונים אינם משאירים עקבות ועדיין, לא הביא ביאור לכיצד גבר קושר נפשו לאישה.
אולי כבר אז היינו מסכימות מול מי לא נכון לי לקשור את חיי אך, שנכון היה לאותה תקופה ולהיום, לנסות לראות אותי.
איך אמרת לי כולך מלאת חיים - "קחי מחברת, כתבי עליה ג'ודי ותכתבי"... כמה שזה היה מצחיק בזמנו, הנה, אחרי כל אותם השנים באירוניה מוחלטת, כתבתי לך משהו אחר.
משום מה, קיימת לאנשים תכונה כזו, שאם הם לא בסדר - הם שותקים או משקרים או מחפשים אשמים אחרים והעיקר, לא להעביר ביקורת, לא לראות את מה שלא בסדר, לא לדבר על זה כי אז הם ייראו קטנוניים ומתקרבנים. לא מבינה מדוע אנשים בורחים כל כך בשקט מאחריות? אחריות היא מקום עוצמתי. כשאדם לוקח אחריות הוא בעצם מעמיד את עצמו בעוד אתגר שהחיים מציבים. המטרה היא לחיות ולא להצמיח שורשים נתקעים מעצלנות. לא יודעת, נשגב מבינתי.
ועדיין, אני כן מתעקשת לדבר על הדברים, לקחת אחריות, ללמוד !
אני יודעת שרצית לעזור. גם נורא כאב לך אבל עברה תקופה ארוכה, חשבתי הרבה על מה שדיברנו בזמנו. דברים מאוד חשובים שאני לוקחת איתי עד היום ודווקא היום רלוונטיים יותר, לאני הפנימי הנשי שלי.
אני שלמה עם הרבה מהתכונות שבי ועדיין, מתקיימת תמיד מלחמה פנימית לשלמות שאף פעם לא תושג כי כולם צודקים, אין דבר כזה מושלם.
מבחינתי, להכיר אותך בזמנו ולזכור אותך היום, זה ה-דבר המושלם. זה לעבד אחרת דברים ולחשוב מנקודת מבט אחרת.
מי יודע מה יהיה על הפרק, אולי יום אחד אצליח להסביר לך כיצד דרכו של גבר בעלמה, אבל לנצח אהיה אסירת תודה!
היי ג'ודי,
שלומות.
בדיוק הצצתי בתמונה שלי, ספונטנית, חורפית בתוך פוך, מציצה כדי רק לשמח את הצלם וכבר חוזרת לנום לי. כמה שנים עברו מאז דיברנו? הרבה. אני בטוחה שאת עוד זוכרת אותי.
באותה תקופה נברתי כמו תולעת בעולם ספרים עשיר, לא היה ספר עיון או פרוזה שלא קראתי והנה, מדף הספרים שלך תמיד היה מושא תשוקתי. לזפזפז בין המדפים ולזכור את השמות החדשים עליהם ואז לרוץ-לקנות-לקרוא, כשבכלל הרי הגעתי אלייך למטרה אחרת.
אני עדיין אוהבת ספרים, עם קצת (הרבה) פחות זמן אבל אני מאוד אוהבת. צוללת אל תוך מעמקי נשמות כתובות וחווה איתם את מנעד ניגון נשמתם. תאמיני או לא, נעוץ על הלוח האישי שלי עדיין הפתק עם שם הספר הבא אותו אני רוצה לקרוא ואני לא מגיעה לזה. ספר לא חדש ואני שמחה שקיבלתי אותו בהמלצה מקוראת ספרים נלהבת לא פחות ממני. כמו תזכורת עקיפה לזמן איכות עם עצמי, לבד.
קראתי בשקידה את הספרים שעל מדפך. וגם אלו שרק המלצת לי עליהם למען האמת. זה לא שלא היתה הבנה בעבר, אבל בפעם העשירית כשקראתי, אחרי כל השנים שהם היו מונחים על מדפי, היתה להם משמעות אחרת. עמוקה יותר.
הרבה יותר עמוק לקרוא את מושג האנימה על גבר מאשר אפקט פרספונה, שזו הייתי לדעתי אני, בשלב כלשהו בחיי כששיתפתי אותך. ועדיין, יש בי חיבור רגשי עצום לגברים המפגינים את האנימה שלהם, עמוקים כמעמקי אוקיינוס ורכים לגלות אותם, כמו שונית עשירה בצבעים ורוך ולהיטבל בה.
עברתי אי אלו שינויי גולם. מה שנצרכתי רגשית בזמנו כששוחחנו כבר אינו מתאים ונכון לי יותר. אני לא יודעת אם זה בגלל שכרונולוגית עבר הזמן אלא אני מנסה לשייך את זה לדינמיקה החיצונית שגם אם לא כך כך רציתי, היא שינתה בי משהו.
שלמה המלך, החכם באדם אמר שארבעה דברים ישארו תמיד עלומים בעיניו, אך רק שלושה (הראשונים) נפלאו ממנו:" דרך הנשר בשמים, דרך הנחש בסלע, דרך אוניה בלב ים ודרך גבר בעלמה". הרי שלושת הראשונים אינם משאירים עקבות ועדיין, לא הביא ביאור לכיצד גבר קושר נפשו לאישה.
אולי כבר אז היינו מסכימות מול מי לא נכון לי לקשור את חיי אך, שנכון היה לאותה תקופה ולהיום, לנסות לראות אותי.
איך אמרת לי כולך מלאת חיים - "קחי מחברת, כתבי עליה ג'ודי ותכתבי"... כמה שזה היה מצחיק בזמנו, הנה, אחרי כל אותם השנים באירוניה מוחלטת, כתבתי לך משהו אחר.
משום מה, קיימת לאנשים תכונה כזו, שאם הם לא בסדר - הם שותקים או משקרים או מחפשים אשמים אחרים והעיקר, לא להעביר ביקורת, לא לראות את מה שלא בסדר, לא לדבר על זה כי אז הם ייראו קטנוניים ומתקרבנים. לא מבינה מדוע אנשים בורחים כל כך בשקט מאחריות? אחריות היא מקום עוצמתי. כשאדם לוקח אחריות הוא בעצם מעמיד את עצמו בעוד אתגר שהחיים מציבים. המטרה היא לחיות ולא להצמיח שורשים נתקעים מעצלנות. לא יודעת, נשגב מבינתי.
ועדיין, אני כן מתעקשת לדבר על הדברים, לקחת אחריות, ללמוד !
אני יודעת שרצית לעזור. גם נורא כאב לך אבל עברה תקופה ארוכה, חשבתי הרבה על מה שדיברנו בזמנו. דברים מאוד חשובים שאני לוקחת איתי עד היום ודווקא היום רלוונטיים יותר, לאני הפנימי הנשי שלי.
אני שלמה עם הרבה מהתכונות שבי ועדיין, מתקיימת תמיד מלחמה פנימית לשלמות שאף פעם לא תושג כי כולם צודקים, אין דבר כזה מושלם.
מבחינתי, להכיר אותך בזמנו ולזכור אותך היום, זה ה-דבר המושלם. זה לעבד אחרת דברים ולחשוב מנקודת מבט אחרת.
מי יודע מה יהיה על הפרק, אולי יום אחד אצליח להסביר לך כיצד דרכו של גבר בעלמה, אבל לנצח אהיה אסירת תודה!