כל פעם אחרי שכותבים פוסט חיובי יש ירידה

מילקי 73

New member
כל פעם אחרי שכותבים פוסט חיובי יש ירידה

כזאת של מצב רוח אין לי הסבר למה זה .
גם ממש פוגע שלא מגיבים שם כמובן שיש את אלומה המדהימה
ואת באמת אחת ויחידה אלומונת אבל נראה לי שהחליטו להחרים אותי אפילו אופירה כבר התייאשה ממני . ואני לא מרכלת זה פורום לפרוק על הפורומים ועל תחושותיי .
אפשר להתחבא פה קצת .
אכן כיף לי במה שהתחלתי ופה לא אציין מה וזה מרגיע את הנפש
כמו לתת לה את מה שהיא צריכה ואני יודעת כי עובדה שאחרי השיעור אין לי רעב פשוט אין הנה חזרתי הביתה וגם אחרי ברחוב יש מלא פיצויים ולא בא לי כלום בניגוד לעבודה ששם כל רגע בא לי משהו
כל רגע משהו בפה ולאו דווקא אוכל .שתייה .קפה .אוכל .מסטיק כל הזמן משהו בפה . והנה היא נרגעת הנפש הרעבה .
הנפש השבורה מחוסר חום ואהבה ולכו תסבירו את זה לאנשים .
בטן הם חושבים מה לא בסדר איתה ?? לכו תסבירו להם וגם אם אומר במילים עדיין אי אפשר להסביר את הריקנות את החסך את הצורך בחיבוק בחום ביחס חביב .אוכלי אפשר להסביר את זה .
 

מירב189

New member
מילקי יקירה ואהובה שלנו


קוראת מבין השורות את החרדה שלך מכתיבת פוסט חיובי, כאילו אחרי שאת משמחת את עצמך, פתאום יש הלקה עצמית, אולי החשיבה אומרת אל תגידי את זה, בטח אחרי זה יקרה משהו ואז זה נכנס לתודעה ומתגשם, למילים יש כח, אפילו אם הם לא מובעות באמת אלא בראשנו, אז המח מצווה, "אהיה לי כפקודה" ואז מרגישים שאולי שאשלנו את עצמנו ואנו רק אחראים לחשיבה הרגשית שלנו ולא אף אדם אחר.
מילקי יקירה, אף אדם לא עושה עליך חירם או מעוניין לפגוע בך ובטח לא אופירה שבאמת מקדישה לך הרבה לבביות ויחס חם כל הזמן, אבל לעיתים אדם נמצא במצב שהוא לא יכול להגיב אם הוא טרוד הוא בעצמו במשהו, או עסוק במשהו דחוף, לעיתים אין מה להגיב ולכן אין להסיק מזה דברים שלילים על עצמך.
אני חושבת שבפורום המדובר, כולם מאוד סימפטים כלפייך, תמיד מעודדים אותך במלוא אהבה ולכן זוהי רק חשיבה רגשית ולא באמת המציאות, אלא אותה ילדה קטנה שלא קיבלה חום ואהבה והחסך הזה מלווה אותך עם כל אדם באינטרקציה עימו וזה לא קשור כלל לפורום עצמו או לסובבים אותך.
מבינה שהתברכת באיזו פעילות שהסבה לך אושר ולא אגיד מהו כרצונך ולכן זה מרגיש כתרפיה לנפש ולגוף ולכן אין צורך באכילה רגשית והגוף פשוט לא מעוניין בזה, כי הוא כבר קיבל באמת את מה שהוא צריך ואין לו צורך בפיתויים לא בריאים בשבילו, כאילו המח מקבל את החיובי כעת ולא מוכן להשתעבד כעת לדברים שלא מסייעים לך ופוגעים בך.
לכן, באמת הנפש אינה רוצה את הפיתוי, למרות שהיא זקוקה לחום, אהבה, חיבוק ולפרגון, בגלל חסכי הילדות.
מאחלת לך הרבה אמונה בעצמך ותרשי לעצמך להיות את עצמך בלי לחשוב כל הזמן כהלקה עצמית, כחשיבה רגשית שאינה מציאותית, על התנהגותם של הסובבים אותך ועם כל ההבנה למצבך, זה בשבילך לא כדאי, תתחילי לדחות את החשיבה הזאת, בסוף המח יתרגל לקבל החיובי במקום השלילי ואז תהיה הבניית מציאות שונה משחשבת ואמיתית עבורך.
תוכלי להמשיך ולשתף אותנו עוד על מחשבותייך, הרגשותייך ונשמח לתמוך בך בהתאם.

בהצלחה בשינוי איכות חייך,

מירב

 

מילקי 73

New member
תודה מירבי

ולא הייתה כאן אפילו טיפ טיפה של ביקורת
על אופירה אני מאד מאד מעריכה את מה שהיא עושה למעני
בכל מיקרה תודה רבה לך יקירה.
 

מילקי74

New member
לא קל .כל יום זה הישרדות

משום מה חשתי שהיום היה יום קשה במיוחד
לא יודעת למה .בעיקר בגלל מה שקורה בעבודה יש אנשים שזה לא
משפיע עליהם אבל עליי זה משפיע .
וגם מה שקורה לי כאן וכן יש לי חלק אבל לא סובלים אותי כאן .
תחושה קשה .
והערב הייתי אמורה ללכת למדיטציה וסיימתי לעבוד והסתובבתי לשרוף זמן ואז הגעתי ונאמר לי שזה נדחה לשבוע הבא .הם הודיעו לכולם אמרה אחת שעובדת שם כנראה לא היית רשומה .דווקא כן הייתי רשומה אמרתי .טוב אז בואי נרד ואסביר לך קצת ויצאנו החוצה והיא הסבירה לי על מדיטציה לא הראתה רק הסבירה ואז אמרה טוב בגלל שבאת אז תיכנסי לשיעור יוגה בחינם .מאיפה באת שאלה .אמרתי
שמהעבודה אבל שנאלצתי להסתובב כדי לשרוף זמן .טוב תיכנסי ולא חשבתי שיהיה לי כוח כי גם אתמול עשיתי יוגה אז היא אמרה יש אנשים שעושים יוגה יום אחרי יום .יש כאלה שאפילו עושים פעמיים ביום .
טוב אמרתי כי אחרי הכל כבר הגעתי וזה היה מאמץ לא קטן .
היה לי לא קל בגלל שאתמול עשיתי אז השרירים קצת תפוסים אבל הצלחתי לעשות 99% .
שיעור טוב אבל הראש לא הפסיק לעבוד.
חלק מהזמן כן נרגעתי אבל חלק הראש עבד על מה שקורה בעבודה .כאן .. בכלל .
זהו הפעם הבאה של יוגה בשבוע הבא .לא התכוונתי ללכת לשיעור הערב חשבתי על שיעור בחינם של מדיטציה .
 

מירב189

New member
למילקי היקירה ואהובה


קוראת מבין השורות את תחושת הקיפוח, הדחיה והחרדת הנטישה.
כאילו את אותה ילדה קטנה מאז ילדותך אשר קיפחו אותך ולא נתנו לך את מה שרצית, את החום, האהבה והתשומת הלב.
תמיד השוו אותך הוריך לעומת אחרים, לא הגנו על האני העצמי, לא טפחו אותו ואולי היה גם בנוסף דברים שחשת שקיפחו אותך ולא קיבלת.
לכן, גם עכשיו את עדיין אותה ילדה בתוכך, לא יודעת מה קורה בעבודה, כל המתח, היחס המקופח שאת מקבלת מכולם וגם כאן, למרות שאת זוכה כאן ובפרומים אחרים להמון יחס, אהבה, אהדה, אך בחווייתך את אותה ילדה ולא משנה כמה שיתנו, כמה שיפנקו, יתייחסו, הקוד במוחך מקבל עדיין את "העתקה" מילדותך עד היום שאי אפשר לאהוב אותך או שאת לא ניתנת לאהבה.
כמו-כן, קרתה טעות ולא עדכנו אותך שהשיעור נדחה לשבוע הבא, את שרפת זמן להגיע, השקעת מעצמך הרבה מאמצים עוד אחרי עבודה ומה קרה בסוף? השיעור נדחה לשבוע הבא - אותך לא מעניין שקרתה טעות ולא עדכנו אותך, כי את אותה ילדה שמאוד זקוקה לתשומת לב, לאהבה ותחושת הקיפוח עדיין רובצת בתוכך והכאב הוא שם, העדר יחס והבנה למצבך.
אפילו לא נהנית מהשיעור היוגה, אלא חשבת כל הזמן איך קופחת והשקעת מאמצים להגיע ובסוף "רימו" אותך, למרות שעשית כמעט 100 אחוז, אך תחושת הקיפוח פוגגה את תחושת הסיפוק שלך.
יקירה, מציעה לך שזה קורה, לעצור לרגע ולהגיד לעצמך- למה אני מרגישה ככה? על איזו מחשבה יושבת הרגש, תני שם מדויק למחשבה שיושבת על הרגש? ותנסי להבין את עצמך לפני שאת פוסלת את עצמך ואת הסביבה.
מאמינה שבצורה כזו, המח יקבל את החידוד של הקודים ותהיה הבנייה מציאות חדשה, אך זה לא קורה ביום אחד, דרושה השקעה ואי ויתור לעצמך, ממש להילחם למען מילקי הילדה המקסימה שכל כך רוצה אהבה ותשומת לב ושלא ידחו אותו או יקפחו אותה.
מאחלת לך הרבה הבנה ואהבה עצמית ואינטרקציה טובה עם הסובבים אותך, לו יהי אמן ואמן סלע!
תוכלי להמשיך ולשתף אותנו עוד על מחשבותיך, הרגשותיך ונשמח לתמוך בך בהתאם, בלי שיפוטיות, אלא להחזיק את ידך ולהאמין יחד איתך שאת יכולה לשנות את חשיבתך הרגשית של אותה הילדה הקטנה והמקסימה, רק כאשר את עכשיו מילקי הבוגרת.

בהצלחה בשינוי איכות חייך,

מירב
 

irit irit

New member
לא מכירה את מי שהזכרת

ולכן הרשי לי, כבעלת נסיון, להגיב רק לעניין המלחמה האינסופית באכילה מנחמת.
כמי שנלחמת כל חיי באכילה שכזו, אני יכולה לומר לך שקשה מאוד להלחם בכמה חזיתות.
אם החלטת לטפל בעניין הזה, תתרכזי ותתמקדי בזה. כך יש סיכוי טוב הרבה יותר להצלחה.
האמיני בעצמך.
 
למעלה