"אנני ואני"...

azmaspik

New member
"אנני ואני"...

כך אמר וודי אלן בסרט שלו, שהוא הסרט שלנו בעצם.
אמנם לא ברחתי כגנבה אבל רגשית כבר הלכתי ממך.
סתם, לראות את החיים שלנו מפריסקופ, איך אני רואה את הדברים ואיך אתה, ספירות אחרות ממש.
אם אתה חושב לרגע שאני לא מכירה את כל הנשים מאחורי הגב שלי, אתה טועה.
אני יודעת ומכירה כל אחת מהן, איזו בושה. דווקא כאלה אתה שם בצד השני של המתרס.
הריטואל הקבוע שלך למאהבת חדשה, מדהימה אותי כל פעם מחדש. המחוות שאתה עושה כלפיי, ההתנהגות שלך, אפילו ההליכה שלך מסגירה שמישהי חדשה קיימת.
כולך מלא ברגשות אשם, חושב שקיימת הפרדה בין המעשים שלך לבין המחוייבות שלך אליי.
זו לא אהבה, זה סירוס איטי.
הנבגדת הסדרתית בחבר'ה שלנו, זאת שאין ספה של פסיכולוג שלא ביקרה והיחידה שסיפרתי לה, אמרה שאתה בוגד כדי לומר לי משהו, עד כמה אני חסרה לך.
והרי מה לעזאזל כבר החסרתי ממך?
שב עם עצמך ותחשוב, כי אולי זה נכון, ושאל את עצמך האם מישהי מהן באמת מילאה משהו שהחסרתי בך? הרי החלפת אותן כמו גרביים, כל פעם במפח נפש אחר שגרמת, הרגשת שהחיים טובים, מישהי שמה עליך ואתה כמו גיבור הרגשת כובש (שלא נדבר שאיתן אולי בגדת בי והן הרגישו פיקחיות בזה, אבל המטומטמות לא יודעות שאין ולא קיימת מישהי שמכירה אותך יותר ממני ויודעת איך הן לא לבד איתך שם במערכה. כמו שאתה עושה לי, אתה עושה להן, רק שאותי אתה לא רוצה לשחרר ממך).
כל המחוות שאתה עושה לי בכל פרק חדש עם מישהי אחרת, אני מרגישה את אותם משפטים רצים לי בראש. מתבוננת בך בעצב ושואלת את אלוהים למה אתה עושה את זה, מה קורה בנפש שלך שצריך את זה כל כך עד מחיר בלהקריב אותי כל פעם מחדש לאיזו תחושה קדושה שמחזירה אותך לנקודת מעגל אינסופי ועוד בלתי מספק כי אתה לא מאושר.
ביקרתי בנבכי נשמתך, לא טוב שם כל כך, חדרים מלאי מסיכות. משהו שם הרוס מיסודו ומסתבר שאולי אתה מצפה שגם את זה אתקן בך.
אתה חושב שאתה יודע לאהוב וכולך מלא אהבה כל פעם שזה קורה עם מישהי אחרת אבל אתה טועה, אתה בוחש במי ביצה סרוחה.
הנוכחית, נראית לי גם מכוערת וגם מטומטמת, אבל לא שאלת אותי מן הסתם, אז תישאר עם הסתומה ותן לי לחיות, אני רוצה לנשום כבר.
כלוב זהב שסוגר אותי כל פעם בבריח אחר, יפה יותר וכמה מכוער מבפנים. גם אני רוצה מישהו לידי ועם גברים כמוך איך אפשר לבטוח בשאר? אין יום שלא מסתכלים ומנסים להתחיל איתי אבל הרטיות עדיין מפריעות לי ואולי הגיע הזמן להסיר אותן כי השוט שאני מרגישה מכל סיפור כזה, כואב ומצלק מדי.
אגב, בגלל שאתה מספר הכל לחבר שלך עופר, שתיכף מקיא ממך, ניסה לדובב אותי ורק בכיתי מבלי יכולת לומר מילה. הוא מרחם עלי, ועליך לא פחות על שאתה כזה.
נראה לי שאעזוב אותך, טרם החלטתי, אני לא יכולה יותר, אני כבר לא מכירה את עצמי מרוב כאב.
וגם זה יהיה עוד סוד שלי ושלך.
 
למעלה