אלוהים
שוב כותבת לך כי אין עם מי לדבר
היום הבנתי שוב, שאין לי שום סיכוי לשקט ושלווה בחיים האלה, ובטח לא לקצת אושר...
שום דבר לא הולך, פשוט לא הולך.
כל פירור, כל שארית, אני צריכה להלחם ולהלחם ולהלחם, וגם אז אני מקבלת סטירה מצלצלת שמזכירה לי...אין סיכוי שמשהו יצליח לך.
גם היום נוכחתי בזה שוב.
מה ששוב מניע אותי לאותה מסקנה, שחבל על הטרחה שלי, אושר לא יהיה כאן...
כאילו כל מה שיכול להשתבש, משתבש אצלי, כאילו כל מה שיכול להיות דפוק, דפוק אצלי, כל מה שיכול להיות רע, הוא אצלי..
ואני מנסה הרבה מעבר לכוחותי, להיות אופטימית, מנסה להשתדל להאמין, מנסה לעשות כל מה שאני יכולה והרבה יותר מזה, מודה על כל דבר טוב שקורה, מעריכה את הדברים הכי קטנים שיש..משתדלת לפחות, שמחה כשיכולה...
ועדיין, שום דבר לא מסתדר, שום דבר לא נופל למקום הנכון, שום דבר לא הולך כמו שצריך..
הכל נדפק, הכל משתבש.
אין אף דבר שאני יכולה להגיד שהוא בסדר, שהוא הסתדר, לרגעים נדמה שהנה...הנה...אולי משהו יסתדר..אבל תמיד קורה משהו להזכיר שאין שום סיכוי שבעולם.
אז כנראה שככה זה יהיה, אני אבכה היום, ואז אמשיך כמו מטומטמת לעוד יום, לספר לעצמי שיש תקווה...כמה בולשיט..כמה בולשיט אני מספרת לעצמי.
הרי בסופו של דבר, זה יגמר בשתי דרכים...אני אסבול מאוד כל חיי ואז יום אחד פשוט אמות...כאילו לא היה כלום או שאני לא אוכל לעמוד בזה ואתאבד...
אני מהמרת על מוות טבעי...
מעולם לא היה לי אומץ, בטח לא להתאבד ולסיים את הבדיחה הגרועה הזאת שנקראת אני.
הייתי ונשארתי ילדה תמימה שרוצה להאמין בסוף טוב.. חבל שאני לא קולטת שזו לא אגדה, אלו החיים האמיתיים.
כל כך עצוב, כל כך עצוב, והכי עצוב לדעת שזו אני, ואלו החיים שלי.
פשוט עצוב
שוב כותבת לך כי אין עם מי לדבר
היום הבנתי שוב, שאין לי שום סיכוי לשקט ושלווה בחיים האלה, ובטח לא לקצת אושר...
שום דבר לא הולך, פשוט לא הולך.
כל פירור, כל שארית, אני צריכה להלחם ולהלחם ולהלחם, וגם אז אני מקבלת סטירה מצלצלת שמזכירה לי...אין סיכוי שמשהו יצליח לך.
גם היום נוכחתי בזה שוב.
מה ששוב מניע אותי לאותה מסקנה, שחבל על הטרחה שלי, אושר לא יהיה כאן...
כאילו כל מה שיכול להשתבש, משתבש אצלי, כאילו כל מה שיכול להיות דפוק, דפוק אצלי, כל מה שיכול להיות רע, הוא אצלי..
ואני מנסה הרבה מעבר לכוחותי, להיות אופטימית, מנסה להשתדל להאמין, מנסה לעשות כל מה שאני יכולה והרבה יותר מזה, מודה על כל דבר טוב שקורה, מעריכה את הדברים הכי קטנים שיש..משתדלת לפחות, שמחה כשיכולה...
ועדיין, שום דבר לא מסתדר, שום דבר לא נופל למקום הנכון, שום דבר לא הולך כמו שצריך..
הכל נדפק, הכל משתבש.
אין אף דבר שאני יכולה להגיד שהוא בסדר, שהוא הסתדר, לרגעים נדמה שהנה...הנה...אולי משהו יסתדר..אבל תמיד קורה משהו להזכיר שאין שום סיכוי שבעולם.
אז כנראה שככה זה יהיה, אני אבכה היום, ואז אמשיך כמו מטומטמת לעוד יום, לספר לעצמי שיש תקווה...כמה בולשיט..כמה בולשיט אני מספרת לעצמי.
הרי בסופו של דבר, זה יגמר בשתי דרכים...אני אסבול מאוד כל חיי ואז יום אחד פשוט אמות...כאילו לא היה כלום או שאני לא אוכל לעמוד בזה ואתאבד...
אני מהמרת על מוות טבעי...
מעולם לא היה לי אומץ, בטח לא להתאבד ולסיים את הבדיחה הגרועה הזאת שנקראת אני.
הייתי ונשארתי ילדה תמימה שרוצה להאמין בסוף טוב.. חבל שאני לא קולטת שזו לא אגדה, אלו החיים האמיתיים.
כל כך עצוב, כל כך עצוב, והכי עצוב לדעת שזו אני, ואלו החיים שלי.
פשוט עצוב
