פינת השאלה הקטנה

ה מוזה

New member
פינת השאלה הקטנה


אם הייתם יכולים לאסוף את כל הכעס

לתוך מעטפה(גדולהההה
) ולשלוח אותו במעטפה סגורה
אז........ מי יקבל את מעטפת הכעס שלכם



תארו לכם שהיה אפשר לקנות בדואר "מעטפות כעס"
ובמקום שנשמור אותו בפנוכו עד שהוא יתפרץ כהר געש
היינו פשוט שולחים אותו ל.......... ולא סוחבים אותו איתנו לכל מקום
 
שאלה טובה

אם זה כעס שממוען למישהו ספציפי אז הייתי שולחת אותו לכמה אנשים יש בי הרבה כעס...(יודעת שלא בריא)

שולחת מעטפה ראשונה לזה ששם למעלה שדאג לקחת לי את סבא שלי בטרם עת...(לפני 6 שנים)

שולחת מעטפה שניה לאבא שלי שבכלל לא ראוי שאקרא לו בכינוי הזה...

ואמממ נראלי שזהו
 

ה מוזה

New member
שומרת לך כאן


דפים כדי שתוכלי למלא את מעטפות הכעס שלך
[גם אם הן לא ישלחו,אני יכולה להעיד שעצם הכתיבה
מוציאה החוצה ה מ ו ן וחשוב יותר מפנה ה מ ו ן מקום בפנים ]


ברוכה הבאה
ועוד משו.......מה שלא בריא,הוא לאגור את הכעס
מי אמר לך שלא בריא לכעוס? הרבה יותר בריא לכעוס אותו מאשר לשמור אותו לעצמנו
 

יעל :-)

New member
הממ...

כשקראתי את השאלה, ישר חשבתי...
לקחת מעטפה גדולה
לשים בה את כלללל הכעס
לסגור טוב טוב (מה זה לסגור?! לאטום!)
ולזרוק לים או משהו כזה.
כי אין טעם לשלוח את זה למישהו מסוים. זה לא מגיע לאף אחד. זה מה שאני צברתי. ומצד שני, גם לא מגיע לים לספוג הכל.
אז פשוט למצוא איזה חלל שאפשר לשלוח אליו את כל הכעס,
ולשחרר אותי :)


ווואו.. כמה כיף זה יכול להיות!
 
חשבתי הרבה

ובסוף גם אני הגעתי למסקנה שאין טעם לזרוק אותו על מישהו ספציפי (הרי לצערי יש הרבה יותר מדי "ספציפיים" כאלה). אז החלטתי לשלוח אותו לאלוהים. שזה קצת כמו לשלוח אותו לים, לחלל, לאוויר. כי אלוהים הוא הכל ולכן יוכל לספוג הכל.
 

ה מוזה

New member
מכל הנמענים

המעטפה היחידה שעדיין מלאה ב

היא למרבה פלא לא ממוענת לאמא שלי
[אליה (לא) נשלחו רבבות מעטפות מלאות
והכעס דעך עם המילים והשנים]

היא ( לכשתכתב) תשלח
לפחד
ששיתק לי את החיים
 
הייתי שולחת בעיקר לעצמי.

לפעמים בנ"א מחליט לעצמו דברים בחיים ולא חושב קדימה.
חושב רק מנקודה של עכשיו היום מה קורה
ולצערי זה מה שעשיתי בחיים. והיום אני אוכלת את "הפירות"...
 

ויוי 55

New member
הכעס שלי=עצב גדול

מעטפת הכעס שלי,
אינה נוסעת לשום מקום,
אינה נשלחת לשום מקום.

הכעס שלי הוא בד"כ על עצמי,
איך לא ידעתי להגיב,
איך לא עצרתי הדברים בזמן,
תמיד שוקלת וחושבת היטב לפני כל תגובה,
מעדיפה לבלוע ולא להגיב במקום.

את חוכמת המדרגות אתם מכירים?
כאשר מסיימים ראיון/פגישה/שיחה,
שרק בירידה במדרגות/מעלית,
חוזר ועולה שוב כל מהלך השיחה,
ואתה יודע שהיית צריך להגיב(חשת זאת במהלך השיחה),
אך...אתה חושש לחשוף את פגיעותך.
חושש להגיב ענינית,
שאולי תחשוף את חולשתך.

את המעטפה לא הייתי קונה לצערי,
איני רוצה להחזיק מטענים כבדים,
ולשלוח אותה לנמען זה או אחר,
איני חשה שיעשה עבורי את ההקלה.

מאמינה גדולה במילים,
מאמינה שבבא היום,
תהיה לי שוב האפשרות לעמוד ולשוחח,
כאשר הפעם אני כבר מוכנה ומגיבה בנועם,
כדי שלא חלילה יאמרו דברים שלא אוכל לקחת חזרה.

תגובה בנועם אך באסרטיביות,
אינה גוררת אותנו לספיגת כעסים.

אם אני מאמינה בדרכי,
לא יגררו אותי למקומות שאיני רוצה להיות בהם.
למדתי היום(כן,זה לקח לי המון זמן להטמיע זאת בתוכי)...
שזה הם,שלהם,זה לא שלי.
איני חייבת לקחת אלי,עלי,
את השיחות שנותבו למקום בו חשתי אי נוחות.
אי הנוחות נגרמה בגלל שקו המחשבה של זה הדובר/אומר,
אינו תואם את קו המחשבה שלי.

כן,לימדתי את עצמי,
לשמור עלי.
מותר לי להעמיד את עצמי במקום ראשון.
לא חייבת להיות שותפה/לקחת חלק במה שאינו עושה לי טוב.

מוזר,לא הכרתי רגשות אלה בעבר,
אך,משהחלטתי,הוטב לי.
לא להיות מעורבת מתוך בחירה.

יודעת שלא ענה לשאלתך ה מוזה יקרה,
אך,שאלתך הזמינה התגובה מתוך תחושותי בעבר ובהווה

 

Carnelian

New member
יודעת היטב למי

זה לא יעלה על הכתב, אבל אני יודעת טוב מאוד למי.
ובפרספקטיבה של 5 שנים כמעט, אני יודעת שהוא הרוויח את זה ביושר.
אני כבר לא מרגישה אשמה, אבל הכעס בהחלט עוד שם, יוקד לו על אש קטנה.
 
למעלה