הוא הצליח לבלבל אותי... (כוח המשיכה, קיים?)
- פותח הנושא Amir 1847
- פורסם בתאריך
הוא הצליח לבלבל אותי... (כוח המשיכה, קיים?)
אשמח אם מישהו יוכל לענות על הקושיות שהאיש הזה מעלה כאן מדקה 1:20 והלאה.
תודה.
אשמח אם מישהו יוכל לענות על הקושיות שהאיש הזה מעלה כאן מדקה 1:20 והלאה.
תודה.
BigBadWolf
Member
אין למרצה מושג על מה הוא מדבר
פשוט מדהים איך אנשים מדברים כאלו שטויות בכזה ביטחון עצמי. כל אחד מאיתנו בודק את כח המשיכה כל פעם שאנחנו עולים על משקל. המשקל למעשה לא מודד את המסה שלנו אלא את המשקל שהוא הכח המושך אותנו כלפי מטה (כלפי משטח מכשיר המדידה). אם תעלה על משקל במקום ללא כח משיכה הוא ימשיך להראות 0.
כח כלל לא נמדד בטון אלא בניוטון, לא ניתן להמיר ביניהם כי הם מייצגים מדדים פיזיקליים שונים. הכבידה של כדור הארץ גם לא נמדדת בזה אלא ביחידות של תאוצה (מטר לשניה בריבוע), ואותו מודד כל תלמיד תיכון בשעור פיזיקה בניסוי פשוט. קבוע הגרביטציה, עליו מדבר המרצה נמדד ביחידות של ניוטון כפול מטר בריבוע חלקי ק"ג בריבוע (המרצה כנראה עוד לא למד את החשיבות של רישום יחידות).
הכח עליו מדבר המרצה הוא כח המשיכה בין כדור הארץ לירח. תאמין לי, אף אחד עוד לא קטף את הירח ממסלולו ושם אותו על משקל. הכח המדובר נובע מחישוב שמקורו באותן משוואות פיזיקליות אותן מנסה המרצה להפריך. מסת כדור הארץ ומסת הירח נמדדו בנפרד בניסויים שונים לגמרי, ללא קשר למשקלם אחד כלפי השני.
עד כמה שזה נשמע מוזר, בלון הליום עולה דווקא בגלל כח המשיכה, העניין הוא שכח המשיכה מושך גם את האוויר ומכיוון שהאוויר יותר כבד מהליום, הוא נופל ביחס להליום. נעשה ניסוי מחשבתי. שמן (רגיל, לבישול) קל ממים. אם נקח כלי עם שמן ונפיל פנימה טיפת מים היא תשקע בגלל שכח המשיכה מושך אותה למטה. בגלל שטיפת המים יורדת למטה השמן עולה טיפה למעלה, בשביל לפנות מקום. נגדיל בהדרגה את כמות המים שנכניס לשמן עד שלבסוף נפח המים שנוסיף לשמן יהיה זהה לנפח השמן. עדיין, המים כבדים מהשמן וכשנוסיף אותם המים ישקעו והשמן יעלה בשביל לפנות מקום למים הכבדים. נקטין בהדרגה את כמות השמן עד שבכלי תהיה טיפה אחת של שמן. עכשיו נוסיף שוב את המים. עדיין המים כבדים מהשמן, כח המשיכה ימשוך אותם חזק יותר כלפי מטה ולכן המים ירצו להיות בתחתית, ולכן טיפת השמן תעלה בתוך המים בשביל לפנות מקום למים הכבדים יותר. זהו, הגענו לאנלוגיה מצויינת לבלון ההליום. האוויר, כמו המים, נמשך על ידי כח המשיכה חזק יותר מההליום (כמו השמן) ולכן ההליום עולה בכדי לפנות מקום לאוויר.
לגבי ההשפעה של מסת המכשיר על המדידה - אינני מומחה למדידה המסויימת הזו, אבל אני בטוח שחשבו על זה. סביר להניח, מכיוון שהמכשיר עשוי עץ והכדורים עשויים עופרת, שמשקל המכשיר (במרחקים קרובים ורלוונטיים) קטן מכדי להשפיע על המדידה עצמה. כשמסתכלים על הרישום רואים שחלקים מהמכשיר שקרובים לכדורים גם סימטריים (לדוגמה הריבוע שסביב הכדור הקטן) ומפעילים השפעה שווה מכל הכיוונים. אבל צריך לזכור שלניסוי של קוונדיש הייתה שגיאה של אחוז אחד שהושפעה כנראה בין היתר ממשיכת המכשיר עצמו. כיום כבר ביצעו ניסויים הרבה יותר מדוייקים, כולל בחלל ללא השפעות חיצוניות משמעותיות.
החומר האפל הוא לא פתרון מדעי אלא בעיה מדעית, ויש הבדל עצום בין השניים. קיימות תאוריות לגבי מהו החומר האפל, או אפילו איך מתקנים משוואות על-מנת שלא יהיה צורך בחלקו, אבל בסופו של דבר התשובה היא שאנחנו לא יודעים עדיין. זה יופיו של המדע, הוא לא מתיימר לתת את כל התשובות. יש נושאים פתוחים אותם צריך לחקור ולהבין וזה אחד מהם. מחוסר ההתאמה הזה יצאו תאורות חדשות שיוכלו לבצע חישובים עוד יותר מדוייקים ויתנו לנו הבנה יותר טובה של הייקום. האם נכון להגיד שהתאוריות שלנו עכשיו לא נכונות כי יש להן ניבוי בעייתי? לא ממש, אפשר להגיד שהן נכונות עד לגבול מסויים, בדיוק כמו שאנחנו יודעים כיום שהתאוריות של ניוטון לא מדוייקות ושהתאוריות של איינשטיין פותרות את הבעיות. אבל בחישובים פשוטים שרחוקים מגבול הדיוק של ניוטון עדיין שווה להשתמש בנוסחאות הפשטניות שלו, פשוט כי זה קל יותר.
אינני מבין למה מישהו מקשיב להרצאות על 'העולם השטוח', הרי כל אדם יכול בעצמו להוכיח שהתאוריה הזו איננה נכונה. המצרים הקדמונים כבר ידעו על העקמומיות של כדור הארץ. כל אחד יכול ללכת לים ולהסתכל איך אוניה רחוקה 'שוקעת' כתוצאה מהעקמומיות. כל אחד יכול להסתכל על המסלול של מטוס, או לעלות על אחד כזה. כל אחד יכול לשגר בלון הליום עם מצלמה וקיימות כל כך הרבה תמונות של כדור הארץ מהחלל שבכלל לא ברור לי איך מישהו יכול להאמין בשטות של ה-'עולם השטוח' או בכל שטות אחרת שמרצה שמאמין בעולם השטוח אומר.
פשוט מדהים איך אנשים מדברים כאלו שטויות בכזה ביטחון עצמי. כל אחד מאיתנו בודק את כח המשיכה כל פעם שאנחנו עולים על משקל. המשקל למעשה לא מודד את המסה שלנו אלא את המשקל שהוא הכח המושך אותנו כלפי מטה (כלפי משטח מכשיר המדידה). אם תעלה על משקל במקום ללא כח משיכה הוא ימשיך להראות 0.
כח כלל לא נמדד בטון אלא בניוטון, לא ניתן להמיר ביניהם כי הם מייצגים מדדים פיזיקליים שונים. הכבידה של כדור הארץ גם לא נמדדת בזה אלא ביחידות של תאוצה (מטר לשניה בריבוע), ואותו מודד כל תלמיד תיכון בשעור פיזיקה בניסוי פשוט. קבוע הגרביטציה, עליו מדבר המרצה נמדד ביחידות של ניוטון כפול מטר בריבוע חלקי ק"ג בריבוע (המרצה כנראה עוד לא למד את החשיבות של רישום יחידות).
הכח עליו מדבר המרצה הוא כח המשיכה בין כדור הארץ לירח. תאמין לי, אף אחד עוד לא קטף את הירח ממסלולו ושם אותו על משקל. הכח המדובר נובע מחישוב שמקורו באותן משוואות פיזיקליות אותן מנסה המרצה להפריך. מסת כדור הארץ ומסת הירח נמדדו בנפרד בניסויים שונים לגמרי, ללא קשר למשקלם אחד כלפי השני.
עד כמה שזה נשמע מוזר, בלון הליום עולה דווקא בגלל כח המשיכה, העניין הוא שכח המשיכה מושך גם את האוויר ומכיוון שהאוויר יותר כבד מהליום, הוא נופל ביחס להליום. נעשה ניסוי מחשבתי. שמן (רגיל, לבישול) קל ממים. אם נקח כלי עם שמן ונפיל פנימה טיפת מים היא תשקע בגלל שכח המשיכה מושך אותה למטה. בגלל שטיפת המים יורדת למטה השמן עולה טיפה למעלה, בשביל לפנות מקום. נגדיל בהדרגה את כמות המים שנכניס לשמן עד שלבסוף נפח המים שנוסיף לשמן יהיה זהה לנפח השמן. עדיין, המים כבדים מהשמן וכשנוסיף אותם המים ישקעו והשמן יעלה בשביל לפנות מקום למים הכבדים. נקטין בהדרגה את כמות השמן עד שבכלי תהיה טיפה אחת של שמן. עכשיו נוסיף שוב את המים. עדיין המים כבדים מהשמן, כח המשיכה ימשוך אותם חזק יותר כלפי מטה ולכן המים ירצו להיות בתחתית, ולכן טיפת השמן תעלה בתוך המים בשביל לפנות מקום למים הכבדים יותר. זהו, הגענו לאנלוגיה מצויינת לבלון ההליום. האוויר, כמו המים, נמשך על ידי כח המשיכה חזק יותר מההליום (כמו השמן) ולכן ההליום עולה בכדי לפנות מקום לאוויר.
לגבי ההשפעה של מסת המכשיר על המדידה - אינני מומחה למדידה המסויימת הזו, אבל אני בטוח שחשבו על זה. סביר להניח, מכיוון שהמכשיר עשוי עץ והכדורים עשויים עופרת, שמשקל המכשיר (במרחקים קרובים ורלוונטיים) קטן מכדי להשפיע על המדידה עצמה. כשמסתכלים על הרישום רואים שחלקים מהמכשיר שקרובים לכדורים גם סימטריים (לדוגמה הריבוע שסביב הכדור הקטן) ומפעילים השפעה שווה מכל הכיוונים. אבל צריך לזכור שלניסוי של קוונדיש הייתה שגיאה של אחוז אחד שהושפעה כנראה בין היתר ממשיכת המכשיר עצמו. כיום כבר ביצעו ניסויים הרבה יותר מדוייקים, כולל בחלל ללא השפעות חיצוניות משמעותיות.
החומר האפל הוא לא פתרון מדעי אלא בעיה מדעית, ויש הבדל עצום בין השניים. קיימות תאוריות לגבי מהו החומר האפל, או אפילו איך מתקנים משוואות על-מנת שלא יהיה צורך בחלקו, אבל בסופו של דבר התשובה היא שאנחנו לא יודעים עדיין. זה יופיו של המדע, הוא לא מתיימר לתת את כל התשובות. יש נושאים פתוחים אותם צריך לחקור ולהבין וזה אחד מהם. מחוסר ההתאמה הזה יצאו תאורות חדשות שיוכלו לבצע חישובים עוד יותר מדוייקים ויתנו לנו הבנה יותר טובה של הייקום. האם נכון להגיד שהתאוריות שלנו עכשיו לא נכונות כי יש להן ניבוי בעייתי? לא ממש, אפשר להגיד שהן נכונות עד לגבול מסויים, בדיוק כמו שאנחנו יודעים כיום שהתאוריות של ניוטון לא מדוייקות ושהתאוריות של איינשטיין פותרות את הבעיות. אבל בחישובים פשוטים שרחוקים מגבול הדיוק של ניוטון עדיין שווה להשתמש בנוסחאות הפשטניות שלו, פשוט כי זה קל יותר.
אינני מבין למה מישהו מקשיב להרצאות על 'העולם השטוח', הרי כל אדם יכול בעצמו להוכיח שהתאוריה הזו איננה נכונה. המצרים הקדמונים כבר ידעו על העקמומיות של כדור הארץ. כל אחד יכול ללכת לים ולהסתכל איך אוניה רחוקה 'שוקעת' כתוצאה מהעקמומיות. כל אחד יכול להסתכל על המסלול של מטוס, או לעלות על אחד כזה. כל אחד יכול לשגר בלון הליום עם מצלמה וקיימות כל כך הרבה תמונות של כדור הארץ מהחלל שבכלל לא ברור לי איך מישהו יכול להאמין בשטות של ה-'עולם השטוח' או בכל שטות אחרת שמרצה שמאמין בעולם השטוח אומר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.