צמח "תלת-ביתי"

צמח "תלת-ביתי"

צמח חד-ביתי הוא צמח שמכיל גם את איברי הזכר וגם את איברי הנקבה על עצמו.
צמח דו-ביתי הוא צמח שיכול להיות אך ורק זכר או אך ורק נקבה. כלומר ההפריה נעשית על ידי 2 צמחים האחד זכר והשני נקבה.
האם המדע יוכל ליצור צמח תלת-ביתי, בו הרבייה נעשית על - ידי שלושה צמחים שונים? האם נוכל ליצור חרק שיבקר בשלושתם ועל-ידי כך תתבצע ההפריה? מה המכשולים בדרך? האם צמח הצאצא יהיה עקר? (האם יש דרך למנוע זאת)?
הסברים על שאלותיי יתקבלו ברצון!!
 

BigBadWolf

Member
אינני מומחה, אך לדעתי זה יהיה קשה מאוד לביצוע

לרבייה אל-מינית יש ייתרון ברור, אין צורך במפגש אקראי של שני פריטים על מנת להתרבות. לכן, קצב הרבייה תלוי רק באמצעים העומדים לרשות הייצור המתרבה.
רבייה מינית (זוגית) איטית הרבה יותר, אך גם לה יש ייתרון ברור - הערבוב הגנטי מגדיל את הסיכויים של שתי מוטציות מוצלחות להפגש ולכן משפר את עמידות הצאצאים.
רבייה של שלושה פריטים ומעלה היא בעייתית ואין בה ייתרון גדול על-פני שתי האפשרויות הקודמות. היא בעייתית מכיוון שמפגש של יותר משני פריטים ברגע מסויים נדיר הרבה יותר (לכן גם תגובות כימיות הן כמעט תמיד של מולקולה אחת או שתיים ולא יותר בכל שלב במנגנון). מבחינת ייתרונות, זיווג כזה יגדיל את השונות הגנטית ואת זרימת המידע הגנטי, אבל השיפור ילך ויקטן ככל שיש יותר פריטים מעורבים (2 פריטים מגדילים את זרימת המידע פי אינסוף יחסית לפריט אחד, 3 פריטים מגדילים את זרימת המידע רק פי 2 משני פריטים ו-4 פריטים מגדילים את זרימת המידע רק פי 1.5 משלושה פריטים). לכן, השיפור הקל בזרימת המידע לא מצדיק את הקושי שנוצר בהזדווגות.

לגבי יכולת טכנית, ברוב בעלי החיים שמתרבים בצורה זוגית, מין נקבע לפי כרומוזומי מין (ביונקים X ו-Y, בציפורים Z ו-W). אינני בטוח לגבי צמחים, יכול להיות ששם המצב שונה. בכל אופן, דבר זה מגביל מאוד את היכולת לייצר מין שלישי שיהיה הכרחי לצרכי הזדווגות. אם נקח יונקים לדוגמה, לנקבות יש שני כרומוזומי X בעוד לזכרים אחד X ואחד Y. נניח שאנחנו מייצרים מין שלישי שלו יש שני כרומוזומי Y. במקרה כזה, עדיין אין שום מניעה לייצר נקבות וזכרים סטנדרטיים מזיווג זוגי. אם לעומת זאת נייצר כרומוזום חדש, נניח כרומוזום V, והמין השלישי יהיה XV או YV, עדיין לא תהיה שום מניעה ליצירת זכרים ונקבות סטנדרטיים מזיווג זוגי. הדבר נובע מהמגבלה הטכנית שכרומוזומים באים בזוגות, ובשביל לשנות את זה תצטרך כבר לשנות את כל מבנה ה-DNA ברמה הכימית.

לבסוף, אציין שחיידקים כבר פתרו את הבעיה הזו. אצליהם אין מגבלה למספר הפריטים שיכולים לשתף DNA מכיוון ששיתוף ה-DNA לא מבוצע בעת הרביה אלא על-ידי העברת פלסמידים (מקטעי DNA מעגליים) מהאחד לשני. עם זאת, אסייג ואומר שלא מדובר בצורת רבייה שונה, החיידקים מתרבים בצורה אל-מינית. זה פשוט מנגנון נוסף להעברת מידע גנטי מחוץ למנגנון הרבייה.
 
למעלה