מה זה דז'ה-וו, והאם התופעה קשורה לתיאוריית היקומים המקבילים

uzi2

Active member
ההסבר ה- "בנאלי" שמוצג בכתבה,

הוא גם ההסבר המקובל, והוא גם נראה לי יותר הגיוני, בשל פשטותו וסבירותו האפריורית.
 

pynokyo

New member
לדעתי הלא מקצועית - הכל אפשרי בתיאוריה

מאחר ובני האדם מוגבלים ביכולת שלהם להשקיף על היקום מנקודת מבט עליונה, כל מה שאנו רואים, חווים, מחשבים הוא מנקודת מבט פנימית צרה.
על פי תפיסתי אין ליקום נקודת התחלה ונקודת סוף - לכן היקום הוא חסר זמן וחסר מימדים.
תפיסת הזמן והמימדיות קשורה להיותנו חיים בעולם בו אנחנו מודדים נקודות התחלה ונקודות סוף.
 

uzi2

Active member
אנחנו יכולים לחקור רק את נקודת המבט שלנו

על היקום, כלומר את מה שיש לנו אפשרות למדוד, ולהעריך.
כל השאר - לא נדע - ועדיף להכיר בכך. לא רואה טעם להתפלסף על מה שממילא אף אחד לא יודע להגיד
גם אם הזמן הוא מרכיב בתודעה שלנו, ולא ביקום, הוא עדיין מאפשר לנו לרשום חוקי פיסיקה ולבחון האם הם מסוגלים לנבא תוצאות של ניסויים באופן לא טריוויאלי ובדייקנות. לפיכך - מבחינתי הוא קיים.
 

pynokyo

New member
תשמע, אני המומה, בדיוק חשבתי לכתוב

שהעולם/היקום האובייקטיבי נצפה ונחווה ע"י כל אחד באופן סובייקטיבי

אתה נאמן לשיטה המדעית.
אני נאמנה לפילוסופיה, דהיינו להטיל ספק ולשאול שאלות.
מבחינתי המדע מבוסס על תיאוריות - שנבחנות ע"י העוסקים בתחום (כל תחומי המדע למיניהם), כאשר תוצאות המחקר מובילות לתוצאות שמועילות לאנושות/לאדם - הן הופכות להיות מוסכמות על הכלל.
זה לא אומר שמה שמועיל היום לאדם ימשיך להועיל לו בעתיד - דוגמה קטנה, שקיות הפלסטיק שלאחרונה מדובר עליהן שהינן מזיקות יותר מאשר מועילות, גזי החממה ועוד.
לא חסר דוגמאות של תגליות שהפכו להיות חלק מהחיים בתקופות מסויימות עד שהתגלה שהן מזיקות.
מדע הרפואה מגלה שיש תרופה למחלה מסויימת - האם זה אומר שכל מי שיקבל את התרופה יחלים? בהחלט לא.
ברור שהמדע תורם לאנושות - אבל לא כל הסכמה מדעית הופכת אותה לאמת המוחלטת.
 

uzi2

Active member
כמה הערות

א. השיטה המדעית בנויה על הטלת ספק ושאלת שאלות, אבל שאלות שניתן, לפחות ברמה העקרונית, לענות עליהן בכלים אמינים. והדגש העיקרי בשיטה המדעית, היא בקריטריונים נוקשים לניטרול כלים לא אמינים, ובכימות (במובן של הבנה כמותית) של מגבלות וגבולות כל תובנה. ברור שהחוויה היא סובייקטיבית, אבל עדיין מטוסים שנבנו על סמך חוקים "אובייקטיביים" טסים. אין לי מחלוקת על כך שהשיטה המדעית לא יכולה לענות על כל השאלות, ולפיכך יש דברים שלפחות כרגע נראה שלא נוכל לדעת. אבל לא רוצה להשלות את עצמי שאני מבין מה שאין לי כלים סבירים באמת להבין. לכן מעדיף שהיומרות שלי כמדען יהיו צנועות יותר.

ב. השאלה האם משהו מועיל או לא, לא קשורה לשיטה המדעית, אלא למה שעושים בפועל, בין אם זה נסמך על מדע, ובין עם על פסואודו-מדע, ובין אם על היצר האנושי או על שילוב.
ג. המדע לא מתיימר לענות על כל השאלות, אבל אני מעדיף להשתמש בכלים אמינים בלבד מאשר להשתמש גם בכלים שידועים כלא אמינים רק כדי להרגיש כאילו אני מבין יותר.
ד. צריך להבדיל בין מדע ובין מוסכמות. רופא אמור להציע דרך פתרון לכל לקוח שלו. אבל מדע הרפואה עוד לא הגיע לרמה שבה לכל בעיה של פציינט יהיה פתרון שבטוח יעבוד. זה מחייב את הרופא להציע את הפתרון הטוב ביותר שהוא מכיר, גם אם לא ברור מדעית אם הוא יעבוד או לא.
דוגמה נוספת. אני מלמד בשיטה מסויימת שפיתחתי. השיטה לא הוכחה כיעילה, ולמעשה בכלל לא נחקרה, אבל היא נסמכת על ידע שכן נבחן והוכח במחקרים, לכן הסיכוי האפריורי שלה להיות טובה גבוה.
יש הרבה דברים שאנחנו עושים מבלי שהוכח או הופרך מחקרית שהם טובים או לא.
המדע גם מכמת את גבולותיו. הרבה פעמים תרופות עוזרות לחלק מהחולים ולחלק מהחולים לא. אבל גם המחקרים בד"כ יראו אחוזי הצלחה ולא "תמיד עובד" או "תמיד לא עובד". לכן הדוגמה של התרופות היא דוגמה שבה דווקא התוצאות מסכימות עם המחקרים.

לא יודע מה זה אמת מוחלטת. השיטה המדעית מגדירה את גבולות התובנות של המדע. זה לא אומר שלא יהיו תקלות, אבל זה כן אומר שיחסית הן יהיו נדירות. כפי שכתבתי במכתב אחר, דווקא כאשר עוזבים את השיטה המדעית אי אפשר לבנות מגדל תובנות בין יותר מכמה נדבכים מבלי שתהיה אי הסכמה על השאלה האם השורה האחרונה עובדת או לא. בשיטה המדעית הצליחו לבנות מגדלים בני אלפי נדבכים של תובנות שכל אחת נסמכת על קודמותיה, ושאין מחלוקת על כך שהשורה האחרונה שלהם עובדת. למשל הסמארטפון.
אבל שוב, המדע זה לא מה שמוצג לתקשורת הרבה פעמים. בד"כ כשאנשים שאינם אנשי מדע מפרשים מסקנות מדעיות, הם מפרשים אותם בצורה לא זהירה ומכלילה, ואז יש להם טענות שזה לא עובד או שהמדענים מבולבלים - למשל "פעם טוענים שקפה טוב לבריאות ופעם טוענים שקפה לא טוב לבריאות" המחקר בפועל הרבה יותר זהיר מאמירות כאלו.
נתת דוגמה של שקיות ניילון. בעבר כשכמויות האשפה לא היו גדולות, פחות חשבו על החסרונות של שקיות הניילון. בשלב מסוים המודעות עלתה - אבל מבחינה מדעית התובנות של היתרונות והחסרונות של הניילון (פוליאתילן לא דחוס) היו ידועות גם אז. זה היה רק עניין של מודעות ומציאות שהשתנתה.
 

pynokyo

New member
תשמע, כל הכבוד לך על היכולת להסביר באופן שיטתי ומנומק

את דעותיך ואת ידיעותיך.
לי אין שום ידע מדעי - גם לא שום ידע בשיטה המדעית.
כל הכבוד על הצניעות - תכונה שהלוואי וכולנו היינו מתברכים בה.
אני לא חולקת על השיטה המדעית - מה הידע שלי בכלל לחלוק עליה?
אני טוענת, כפי שציינת, שגם למדע אין פתרונות ותשובות להכל, גם כאשר מדובר בכלים מכניים/טכנולוגיים שמתבססים על הידע המדעי שמוכיחים את עצמם כמצליחים, אינם חפים מתקלות ומתאונות, שלא לדבר על תגובות אנושיות שלא ניתן לצפות מראש ועל התוצאות שגם אותן לא ניתן לחזות מראש.
לא בכל מצב אפשר להסתמך על המדע - לעתים קרובות אנשים מסתמכים על הרגש/אינטואיציה שלהם.
תחום התודעה, המודע והתת-מודע עדיין הוא בגדר תעלומה למדע, למיטב ידיעתי.
 

uzi2

Active member
אופס - זה לא נראה טוב


בתגובה התייחסתי לתוכן - לא לכותרת.
 

uzi2

Active member
שתי הערות נוספות

תחום התודעה ותת המודע, יש הרבה תעלומה בו למדע, אבל זה לא שאין בכלל תובנות מדעיות.
אנו מנסים לאתר מקום שבו מרוכזת כל התודעה של האני המתקשר, ויש קנדידטים לחלק מהתודעה. תחושות של "טוב" ו- "רע" מגיעות לאזור מאוד מצומצם במוח (גודל של שקד) שנקרא PAG. כיבוי האזור הזה גורם לאיבוד ההכרה.
יש את התאוריה של ג'וליו טונוני שהזכרתי קודם, שגם אם היא לא שלמה כתאוריה, יש למחקרים שהוא עשה, הרבה מה להגיד על המודעות. אנחנו יודעים לא מעט על אזור הזכרון המודע, ועל קשרי זמן-מרחב שלו. ועל כל מה שמתרחש שלא במודעות (שזה מרבית המוח - אנחנו לא מודעים למרבית הדברים שמתרחשים במוח שלנו).
המחקרים של גזניגה (על מוח מפוצל) מלמדים הרבה עם המודעות, ומציע אפשרות שיש יותר ממודעות אחת במוח, אבל אין מודעות באופן רגיל לפיצול המודעות.

הערה שנייה. ממליץ מאוד לקרוא את הספר Blink של מלקולם גלאדוול (תורגם לעברית תחת השם "ממבט ראשון"). הספר עוסק בקבלת החלטות על סמך תחושת בטן וללא ניתוח רציונאלי, מתי ניתן לסמוך עליהן ומתי לא (ובהחלט יש מקרים בהם תחושת הבטן עדיפה גם על פני ניתוח ראציונלי), והוא ספר קל לקריאה ומאוד מהנה.

גם בספר של חתן פרס נובל, דניאל כהנמן "לחשוב מהר ולאט" יש עיסוק בנושא, ושם הוא מנתח מחקרים שהוא ביצע בתחום של קבלת החלטות וגיבוש דעות על סמך תחושות בטן, אבל למרות שהספר מכיל הרבה תובנות וידע בתחום, הוא ספר יותר כבד לקריאה ולא כולם יצליחו לסיים את קריאתו.
 

pynokyo

New member
דעתי הלא מושכלת - המוח הוא כלי דרכו עוברים כל השדרים

הביוכימיים, החשמליים וכו' - האם במוח נוצרת התודעה?
או המיקום במוח מראה פעילות של אותו עניין.
האם העניין כגון: תחושות, מחשבות, תודעת, הכרה, תת הכרה ועוד נוצרות במוח או מדובר בגל קוסמי המעביר מסרים למוח - המדע מוצא את הפעילות במוח בשעה שגל קוסמי מסויים מעביר את השדר/תובנה וכל השאר שמשפיע על החיים שלנו.
.
לדעתי, המדע מתמקד תמיד באופן נקודתי בדבר מסויים ספציפי, לא מתמקד בתמונה כולה, כבר דיברנו על זה קודם, מאחר ואי אפשר לראות את התמונה כולה כי אפשר לצאת מחוץ לעצמנו מחוץ לעולמנו וכד'.
.
כמובן שלמדע יש תרומה רבה לאנושות הן מבחינת תובנות, אפילו אם הן חלקיות בלבד, והן מבחינה טכנולוגית לטובת האנושות לפחות בזמן שהן נוצרות, לעתים מתגלה טכנולוגיה או גילויים אחרים כהרסניים לאנושות - הפצצה האטומית למשל, תחנות כוח גרעיניות, כורים גרעיניים וכד' שכל תזוזה של הטבע, כגון צונאמי, רעידת אדמה או תקלה כלשהי פוגעות קשות במבנים אלה, דולפים חומרים רדיואקטיביית לאוויר וגורמים הרס רב שנים.
.
כל מה שאני כותבת היא מנקודת מבט אישית, לא מושכלת, מתוך הבנה שלמדע יש חלק חשוב ונכבד בחיינו - אבל הוא לא חזות, ולא יכול לענות על הכל. כפי שכבר דיברנו קודם..
.
תודה על ההמלצה לקריאה.
תחושות בטן, דימיון, חלומות וכד' - אפשר לבדוק את הפעילות שלהם במוח, אבל אי אפשר לבדוק למה דווקא חלום כזה ולא אחר, למה תחושה כזו ולא אחרת, למה שני אנשים נמצאים באותו מקום, רואים אותו דבר וכל אחד חווה את החוויה באופן שונה.
אי אפשר לבדוק למה אדם טוען שהוא מתאהב בפלמוני ולא באלמוני.
כל העולם הרגשי הוא אישי ולא ניתן להוכחה הסיבה לרגש, המשיכה לאדם X ולא לאדם Y , למה עולה בדימיון דבר אלפא ולא דבר ביתא...
.
גם התיאוריות כולן מאין הן מגיעות? מהמחשבות. מאין מגיעות המחשבות ולמה אחד חושב ככה והשני אחרת?
למה איננו זוכרים כלום מהיווצרותנו הגופנית בתוך הרחם? למה האם התודעה היא חלק מובנה בגוף או חלק מתפתח שמתגבש ביחס ישיר לאינטילגצניה או שהיא דבר נפרד?
האם אדם בעל מוגבלות שכלית הוא חסר תודעה?
 

uzi2

Active member
על מרבית הנושאים שהזכרת

גם אם המדע לא יכול כרגע לתת תשובות מפורטות ומדויקות לחלוטין, הוא כן יכול להצביע על מנגנונים, ולהראות סטטיסטית שיש להם השפעה חזקה, ובעיקרון מה שניתן למדידה, ניתן לניבוי מדויק, לפחות ברמה הסטטיסטית. אני כותב "בעיקרון" כי זה לא שסיימנו את המחקר המדעי, ומיצינו את הפוטנציאל שלו.
 

pynokyo

New member
אגלה לך סוד

אני גימלאית משועממת, החיה בגפי (עם כלבה מתוקה), מחפשת דרכים לשתף את מחשבותיי, נהנית מדיונים ברמה הפילוסופית, כמובן ששמחה לשמוע עובדות חד-משמעיות
לאחר צפייה בהרבה תוכניות מדע- במיוחד בתחום האסטרופיסיקה - הבנתי ששום דבר לא הוא לא חד-משמעי.
אני אמביוולנטית לגבי כל הנושאים עליהם אני כותבת - שואלת את עצמי שאלות, עונה עליהן ומיד עולות שאלות חדשות.
יש לי נטייה ורצון להאמין שהחיים כפי שאנו תופסים אותם הם רק רובד דק של אמת קוסמית שאין לנו דרך לראות/להבין/לתפוס - וכמובן הייתי רוצה לחשוב/להאמין שמה שאנו מחשיבים כחיים לא מסתיים עם המוות אלא ישנה המשכיות כלשהי, ולא המשכיות גנטית אלא המשכיות רוחנית כלשהי.
לא חושבת שלמדע יש תשובות, לא כרגע ולא בעתיד, מאחר והטבע/היקום נמצא בתנועה ואין רגע אחד דומה למשנהו, אפילו אם לכאורה יש נתוני יסוד שכביכול אינם משתנים ועליהם מבוססת הפיסיקה.
לדעתי, כל התפיסה שלנו על הסביבה שלנו ועל החיים היא תפיסה צרה, גם אשלייתית במידת מה.
יש לי רגעים בהם אני מרגישה שלא משנה מה נגיד - זה מסתכם בדיבורים, פול גז בניוטרל, כלומר, לא משנה מה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים ולא משנה דעתנו, הטבע ימשיך לפעול באופן הפלאי והמסתורי שהוא פועל - היום אנחנו כאן, מחר איננו עוד.
אנחנו לא יכולים לשנות את הטבע - מה שנותר לנו זה לחוות אותו, דרך עצמנו ודרך הסביבה - הסיפור של הטבע אינסופי, הסיפור שלנו קצר - אם כי, יכול להיות שנשאר חקוק לנצח בסיפור של היקום.
המדע ימשיך בסיפור שלו - הפילוסופיה תמשיך בסיפור שלה - והחיים ימשיכו לזרום בדרך הטבע.
ועוד דבר, מאוד מוצא חן בעיני הגישה שלך, התגובות שלך והאנרגיה הנעימה שלך שעוברת באופן ההתבטאות שלך, וזה לא קורה לעיתים קרובות שזאת התחושה שלי לגבי אנשים ברשת ובכלל.
 
למעלה