Blue arrow
New member
עצה
בשנות החמישים המאוחרות, פרודה אבל גרה בבית בחדר נפרד מזה כמה שנים. ילדים בשנות העשרים ובעלי חיים. תמיד ידעתי שאני אוהבת נשים אבל ניסיתי להיות נורמטיבית ולהדחיק. שלושים וכמה שנות נישואין לגבר טוב לב ותומך. לפני 4 שנים התאהבתי באשה והיתה ביננו מערכת יחסים הרסנית. היא התעללה בי רגשית ועזבה אותי. היתה במצב דומה. חיה עם בת זוג. נשברתי ועברתי משבר קשה אבל לא יכלתי יותר להיות עם הבעל שהייתי איתו כנה מהתחלה. החלטתי שאני רוצה להיות מי שאני.אבל לא היה לי אומץ לעזוב את הבית. מזה שנה מנהלת מערכת יחסים עם אשה בחו״ל ונמצאת איתה כמה שבועות מדי חודש וחצי. הבעל והילדים יודעים. לא יכולה לעבור לגור בחו”ל עקב אם מאד מבוגרת. הבטחתי לבת הזוג לפני שהתחלנו מערכת יחסים שברגע שתהיה לי אהבה אצא מהבית. התכוונתי לכל מילה אבל קיבלתי רגליים קרות. ממש חרדה. כבר הייתי בתהליך של חיפוש דירות בארץ והפסקתי. בת הזוג עושה לי את המוות בנושא ואני מבינה אותה אבל לא מצליחה לעשות את הצעד. לא אאלץ את הבעל והילדים לצאת מהבית הנוח וסביבת החיים שלהם כדי למכור את הבית ולקנות לעצמי מקום קטן ונעים, כי זו אני שרוצה לשנות ולא הם. גם פוחדת מהניתוק שיהיה מהילדים (הם קיבלו את המצב אבל לא נמרים בקשר כשאני בחו״ל)ומהלבד כשאני בארץ. גם מרגישה שזה יהיה בזבוז לשכור דירה שתעמוד ריקה חלק גדול מהזמן. בת הזוג יודעת שלאמי לא נותר זמן רב ושלאחר 120 אעבור לגור איתה או לידה בחו״ל ובכל זאת עושה לי המון בעיות וכל פעם המצב ביננו טרום סיום מערכת היחסים. הבעל מאד טוב ונחמד אלי אבל ברגע שאני מנסה לדבר על יציאה מהבית כועס מאד ואני פוחדת כשכועסים עלי. טוען שבת הזוג לא מתחשבת וסוחטת אותי רגשית ולא מגלה הבנה למצבי. אני מבינה אותה והיא צודקת אבל לא מצליחה עדיין לעשות את הצעד. כתוצאה אנחנו כל הזמן במתחים קשים ואני מרגישה ממש גרוע. איך מקבלים אומץ?? האם מישהי נקלעה למצב דומה? ברור לי שאם תסתיים מערכת היחסים איתה, לא אכנס לשום מערכת יחסים יותר עד שיהיה לי אומץ לצאת מהבית. אני לא. תלויה בבעל מבחינה כלכלית כך שלו כאן טמונה הבעיה. אשמח לשמוע דעתכן
בשנות החמישים המאוחרות, פרודה אבל גרה בבית בחדר נפרד מזה כמה שנים. ילדים בשנות העשרים ובעלי חיים. תמיד ידעתי שאני אוהבת נשים אבל ניסיתי להיות נורמטיבית ולהדחיק. שלושים וכמה שנות נישואין לגבר טוב לב ותומך. לפני 4 שנים התאהבתי באשה והיתה ביננו מערכת יחסים הרסנית. היא התעללה בי רגשית ועזבה אותי. היתה במצב דומה. חיה עם בת זוג. נשברתי ועברתי משבר קשה אבל לא יכלתי יותר להיות עם הבעל שהייתי איתו כנה מהתחלה. החלטתי שאני רוצה להיות מי שאני.אבל לא היה לי אומץ לעזוב את הבית. מזה שנה מנהלת מערכת יחסים עם אשה בחו״ל ונמצאת איתה כמה שבועות מדי חודש וחצי. הבעל והילדים יודעים. לא יכולה לעבור לגור בחו”ל עקב אם מאד מבוגרת. הבטחתי לבת הזוג לפני שהתחלנו מערכת יחסים שברגע שתהיה לי אהבה אצא מהבית. התכוונתי לכל מילה אבל קיבלתי רגליים קרות. ממש חרדה. כבר הייתי בתהליך של חיפוש דירות בארץ והפסקתי. בת הזוג עושה לי את המוות בנושא ואני מבינה אותה אבל לא מצליחה לעשות את הצעד. לא אאלץ את הבעל והילדים לצאת מהבית הנוח וסביבת החיים שלהם כדי למכור את הבית ולקנות לעצמי מקום קטן ונעים, כי זו אני שרוצה לשנות ולא הם. גם פוחדת מהניתוק שיהיה מהילדים (הם קיבלו את המצב אבל לא נמרים בקשר כשאני בחו״ל)ומהלבד כשאני בארץ. גם מרגישה שזה יהיה בזבוז לשכור דירה שתעמוד ריקה חלק גדול מהזמן. בת הזוג יודעת שלאמי לא נותר זמן רב ושלאחר 120 אעבור לגור איתה או לידה בחו״ל ובכל זאת עושה לי המון בעיות וכל פעם המצב ביננו טרום סיום מערכת היחסים. הבעל מאד טוב ונחמד אלי אבל ברגע שאני מנסה לדבר על יציאה מהבית כועס מאד ואני פוחדת כשכועסים עלי. טוען שבת הזוג לא מתחשבת וסוחטת אותי רגשית ולא מגלה הבנה למצבי. אני מבינה אותה והיא צודקת אבל לא מצליחה עדיין לעשות את הצעד. כתוצאה אנחנו כל הזמן במתחים קשים ואני מרגישה ממש גרוע. איך מקבלים אומץ?? האם מישהי נקלעה למצב דומה? ברור לי שאם תסתיים מערכת היחסים איתה, לא אכנס לשום מערכת יחסים יותר עד שיהיה לי אומץ לצאת מהבית. אני לא. תלויה בבעל מבחינה כלכלית כך שלו כאן טמונה הבעיה. אשמח לשמוע דעתכן