לילה 2..
כל יום כשחוזרת הבייתה, יש לי תחושה חזקה בבטן של אולי היא השאירה לי משהו בדלת.
כל יום מחדש, יוצאת מהמעלית וכשצועדת במזדרון חושבת אם השאירה לי משהו על הדלת..
אולי חשבה עליי, אולי לא יכלה להתאפק, אולי בכל זאת אני משהו ולא העבר ששמה בצד.
איך אני מתגעגעת ככה לאישה שקמה ועזבה אותי והשאירה אותי בחלל ככ גדול עם כאב שהזמן מתקשה לרפא.
הלב שלי עוד כואב ממנה, בזמן שהלב שלה כבר שכח
מרכינה ראש פיזית ונפשית כאילו אני כבר לא קיימת. כנראה שאני כבר לא קיימת בשבילה.
אז איך כל פעם הצפייה הזאת שהשאירה לי משהו בדלת? שחושבת עליי וכבר לא יכולה לעצור את עצמה.
הרבה בדמיון מעט בחיים...זה מה שנשאר רק כמה רגעים.
רק שאצלי זה כל הזמן
הכי נוח לה היה להגיד לי להמשיך הלאה. ואני נותרתי כאן
כל יום כשחוזרת הבייתה, יש לי תחושה חזקה בבטן של אולי היא השאירה לי משהו בדלת.
כל יום מחדש, יוצאת מהמעלית וכשצועדת במזדרון חושבת אם השאירה לי משהו על הדלת..
אולי חשבה עליי, אולי לא יכלה להתאפק, אולי בכל זאת אני משהו ולא העבר ששמה בצד.
איך אני מתגעגעת ככה לאישה שקמה ועזבה אותי והשאירה אותי בחלל ככ גדול עם כאב שהזמן מתקשה לרפא.
הלב שלי עוד כואב ממנה, בזמן שהלב שלה כבר שכח
מרכינה ראש פיזית ונפשית כאילו אני כבר לא קיימת. כנראה שאני כבר לא קיימת בשבילה.
אז איך כל פעם הצפייה הזאת שהשאירה לי משהו בדלת? שחושבת עליי וכבר לא יכולה לעצור את עצמה.
הרבה בדמיון מעט בחיים...זה מה שנשאר רק כמה רגעים.
רק שאצלי זה כל הזמן
הכי נוח לה היה להגיד לי להמשיך הלאה. ואני נותרתי כאן