בננות יקרות

[לילהלבן10]

גם אצלי אף אחד לא יודע

אני חולקת את הסוד הזה רק איתכן, בנות הפורום. זה קשה, לשקר ככה לכל האנשים שאני אוהבת.

 

[סיבוכית]

ממש אף אחד ;(

 

[לסנשית]

בנות יקרות

ידידה שלי עוברת משבר עכשיו היה לה קשר עם נשואה במשך חודשים ארוכים והיא הרגישה אליה קשר נפשי עמוק ואף נפגשה איתה סתם לשם היכרות בקיצור אותה אחת שאני לא יודעת מי היא ואני לא יודעת אם היא שייכת לפורום היא בשום אופן לא רצתה לספר לי מטעמי דת היא
קיבלה ברגע האחרון רגליים קרות ועזבה אותה לאנחות לדעתי רצוי שכל אחת מאיתנו תשדל לא לפגוע באף אחת אנחנו קראנו רבות פה על ללבבות שבורים צער ומכאוב די לנו בהתמודדות שיש לנו עם הבעל הילדים והארון אנחנו לא צריכות להוסיף אחת לשניה עוד צער ואני מתכוונת לכולנו כולל אותי צריך לכבד אחת את השניה כדי שלא נגיע לידי פגיעה

 

[סיבוכית]

כל מילה!

אני תמיד משתדלת לא לשפוט כי הסיטואציה גם ככה מורכבת. אבל להשאיר בנאדם ככה בלא נודע אלה ייסורים שאין לתאר. תודה על ההערה וההארה. אולי בעלה גילה או משהו?!

 

[מכורהלאושר]

צודקת...

לדעתי חובה שיהיה תיאום ציפיות ברור כדי למנוע פגיעה.. לא ככ הבנתי מה הקשר מטעמי דת אם בא לך להסביר..

 

[frust]

לצערינו...

במיוחד בעולם הנשואות, אך לא רק בו, נשים לפעמים נבהלות לגלות את המשיכה לאישה שבתוכן. במיוחד כאשר הן מרגישות נמשכות לאשה אחת ואמיתית - אז זה מפחיד אותן עוד יותר. לפעמים אישה חושבת שרק אם תרחיק את האישה שהיא כל כך רוצה, הכל יבוא על מקומו בשלום והמשיכה תעלם. או במילים אחרות במקום להבין שהמשיכה היא נטית ליבה שלה, היא מפקידה את המשיכה אצל האישה שהיא נמשכת אליה. קוראים לזה הכחשה. ואז היא מפסיקה את הקשר עם זאת שהיא כל כך רוצה בה, זאת שמסבה לה אושר ויוצרת כאב בליבה ובלב האחרת.
לפעמים אין לנו הכוח להחזיק את האור הגדול, לכן אנחנו שוברות את הכלים. דרכו של העולם.
וכל מי שרוצה ללכת בעולם הזה של הנשים צריכה לדעת שיש בו כאב. כי להתחבר לתשוקה הכי גדולה שלך, להתחבר לרגש, משמעו להפוך להיות פגיעה. כשאת רוצה ומביעה את זה, יש אפשרות להפגע כשהדבר אליו את מתאווה נלקח ממך.
אפשר לפחד להפגע ולהשאר במאורה - מוגנת מפגיעה, או לצאת מן המאורה, להסתכן בפגיעה וכאב, אך גם לאפשר לאור לגעת בך.
זו דרכה של האהבה.

אירית א. נהר מנהלת פורום לסביות בארון נשואות לגבר
מטפלת משפחתית וזוגית ומנחת קבוצות מתמחה בבמגדר ומעברים באמצע החיים הקשוריים לגילויים הנוגעים להעדפה מינית
יוזמת ומקימה של תלתן - תמיכה וליווי לנשים לסביות נשואות לגבר

 

[כל הדרכים מובילות]

זה נשמע לי כמו

הודעת פרידה שוקראים בסופר..
אין מה לעשות כל קשר מחייב פרידה, וכל פרידה היא כואבת,
ונפגעים בה שני הצדדים.
ואף אחת לא פוגעת בכוונה.
ואין לנו דרך לשפוט את הסיטואציה
כשלא היינו שם , ואת בתור חברה תהי שם בשבילה
ואנחנו נמשיך להתאהב וכנראה גם להיפגע, כי פרידה זה דבר כואב
אבל אין לאף אחת (מקווה לפחות)
איזה שהיא מטרה לפגוע בכוונה...

 

[frust]

אחלה שירשור

תודה!

אירית א. נהר מנהלת פורום לסביות בארון נשואות לגבר
מטפלת משפחתית וזוגית ומנחת קבוצות מתמחה במגדר ובמעברים באמצע החיים הקשורים לגילויים מאורחים בנוגע לזהות מינית
יוזמת ומקימת תלתן - תמיכה וליווי לנשים לסביות נשואות לגבר

 

[מחפשת דרכים]

להלן הסיפור שלי

לפני כחצי שנה התחלתי להבין על עצמי מי אני ולהבין נכון את הרגשות שהיו בחיי מאז שאני זוכרת את עצמי. מאז שהבנתי את עצמי והשלמתי עם זה היתי במשבר. לא יכולתי לתפקד נורמלי בעבודה, עם חברות, עם בעלי. עד שמצאתי את הפורום הזה והבנתי שאני לא לבד. פעם ראשונה שסיפרתי למישהו היה במפגש תמיכה קבוצתי מיוחד לנשים כמונו. ומאז הרגשתי הקלה רבה בלב. כאשר מספרים פעם אחד, יש יותר אומץ לספר פעם נוספת. סיפרתי לבעלי, וגיליתי שאינו מתנגד עם נרצה להיות בקשר עם אישה. יש לי הרגשה שאינו באמת מבין את המשמעות של זה. אבל קיבלתי אור ירוק.
ועדיין נשארו הבעיות, המשיכה הלא ממומשת, המחשבות, החשדות, הפחד. הפחד להיפגע או לפגוע. הפחד לספר לחברים ולעבד אותם. הפחד לא לממש את המשיכה אף פעם.
אני רוצה שכולם יהיו מודעים. כווווולם. אין אומץ.
אני רוצה להכיר את האישה שלי. אין אומץ.

 

[Odel054]

היי בלך להכיר ולנסות

����

 

[זאתי שחושבת]

אז ככה

הכרתי מישהי שטלטלה את עולמי. התאהבתי כמו שמעולם לא קרה לי כך. בהדרגה המשיכה גם נתגלתה בעוצמה מסעירה. הקשר לא מומש, אך כנראה הוא הדדי. מאז לאט לאט הכרתי יותר במשיכה שלי לנשים ומן הסתם זה מעלה שאלות רבות.
אצלי משהו פנימי לוחץ כאילו להגדיר ולהכריע מי אני מה זהותי. זה מוזר כי שנים רבות רבות לא היתה לי תזוזה פנימית שכזו. לא הפריע לי לא להיות מוגדרת.

 

[סיבוכית]

אני כל כך מבינה אותך

גם אני שנים רבות ידעתי ולא היה דחוף לי "לטפל" בזה, חייתי עם זה, השלמתי עם הידיעה ש"זה מה יש" בשנים האחרונות ככל שעובר הזמן זה צף ועולה ובועט ומפריע , אני משתוקקת לזה, ולא יודעת מה לעשות ואיך. ימים יגידו מה יהיה/יקרה.