1+1= . . .
בא לי לכתוב, להריץ את האצבעות על המקלדת ולשחרר אותן למרתון ארוך של אותיות, פסיקים ונקודות; שורות ארוכות של מילים חסרי כל משמעות לאחרת, ועבורי הם בעלי כל כך הרבה רגש.
השעון מתחיל לתקתק ואני מתחילה לחשב:
מה עשיתי?
מה עושה?
מה יהיה ?
פעולת חשבון פשוטה, חיבור עבר הווה עתיד - רצון לגרום ליקום לבצע את האושר הפשוט עבורי. נשמע קל, פשוט, אך אז למה פתאום נעצרות האצבעות ולא מוכנות לשתף פעולה?! יש מצב שהרגש שם מכתיב להן את הקצב, הוא פוחד לעלות על הכתב זיכרון קטן, אולי געגוע? אני עוצרת נושמת.
עשיתי – הרבה אפילו הרבה מאוד. אהבתי ולא הבנתי, שנאתי מרוב שאהבתי, בכיתי, לא אכלתי. רימתי את עצמי, שיקרתי לה, ברחתי ממנה ניתקתי קשר, עשיתי Delete בכל הקשור בה. עקפתי כל שביל כביש ומקום שלנו, שנה שלמה, עבודה בית, מקלחת מיטה – אבלה הייתי.
כמו רעם ביום בהיר הבנתי, היא סך הכל היא הייתה המפתח לעצמי, ואני, אני לא טיפשה התחלתי לחפש עצמי, הלכתי באתי, הכרתי, כתבתי, אישה כזו... אישה כזו... גרושה.... רווקה... ילדה... את אשר מצאתי את אשר אהבה נפשי.
עושה – הרבה אפילו הרבה מאוד. אוהבת, מערכה ומכבדת, בונה ומגדלת משפחה, מחזקת את עצמי, מקיימת לעצמי, נאהבת, מוערכת, מקבלת בלי סוף, נותנת בלי די, אוגרת רגעים יפים למאגד של אלבומים, צוררת זיכרונות יפים, מפליגה למחוזות של אהבה בלתי ידועים לעצמי ולזוגתי.
יהיה - רק טוב וטוב יותר. האושר יצמח, המשפחה תתרחב, בסופו של דבר יהיה אמא, אמא לבן / בת שלי פרי בטני, אוהב אותו עד סוף ימי, אוהבו אותו משפחתו לעד, אימהות יהיו לו שניים, נשיקות חיבוקים הכל יהיה כפול.
ואת, את פה ושם חוזרת, באה, קופצת לביקור אבל מהר מאוד אני מבריחה אותך מכל גופי נפשי ושכלי.
מה קשקשתי כאן אין לו מושג, רק יודעת שכל אישה חייבת לעשות לעצמה סדר, חשבונאות אינה מילה גסה.
חוה, לאחר אכילת פרי עץ הדעת היא כמו נשים רבות, שבאמצע חייהן מתעוררות למצבן, רואות את עצמן ואת החיים בעיניים פקוחות ומתחילות בחיים אחרים.
רגעי שינוי תודעה כאלו הם מרים-מתוקים. אלו רגעי משבר, שבהם החיים כפי שהכרנו אותם עד כה משתנים ואנחנו יכולות להרחיב את התודעה שלנו ולהכיר את עצמנו.
חוה אימנו היא הראשונה. היא אומרת כן לשינוי, אומרת כן לפקיחת העיניים. בכך היא מנחילה לנו, בנותיה, את האומץ להסתכל במציאות כפי שהיא, לסבול את סבל השינוי ולשלם את המחיר הנדרש. אך לא רק בקללות וייסורים אנו זוכות כשאנו מעיזות להתקדם לשלב חדש. אנו, כמו חוה בזמנה, זוכות לשם חדש וזהות חדשה.
תודה
בא לי לכתוב, להריץ את האצבעות על המקלדת ולשחרר אותן למרתון ארוך של אותיות, פסיקים ונקודות; שורות ארוכות של מילים חסרי כל משמעות לאחרת, ועבורי הם בעלי כל כך הרבה רגש.
השעון מתחיל לתקתק ואני מתחילה לחשב:
מה עשיתי?
מה עושה?
מה יהיה ?
פעולת חשבון פשוטה, חיבור עבר הווה עתיד - רצון לגרום ליקום לבצע את האושר הפשוט עבורי. נשמע קל, פשוט, אך אז למה פתאום נעצרות האצבעות ולא מוכנות לשתף פעולה?! יש מצב שהרגש שם מכתיב להן את הקצב, הוא פוחד לעלות על הכתב זיכרון קטן, אולי געגוע? אני עוצרת נושמת.
עשיתי – הרבה אפילו הרבה מאוד. אהבתי ולא הבנתי, שנאתי מרוב שאהבתי, בכיתי, לא אכלתי. רימתי את עצמי, שיקרתי לה, ברחתי ממנה ניתקתי קשר, עשיתי Delete בכל הקשור בה. עקפתי כל שביל כביש ומקום שלנו, שנה שלמה, עבודה בית, מקלחת מיטה – אבלה הייתי.
כמו רעם ביום בהיר הבנתי, היא סך הכל היא הייתה המפתח לעצמי, ואני, אני לא טיפשה התחלתי לחפש עצמי, הלכתי באתי, הכרתי, כתבתי, אישה כזו... אישה כזו... גרושה.... רווקה... ילדה... את אשר מצאתי את אשר אהבה נפשי.
עושה – הרבה אפילו הרבה מאוד. אוהבת, מערכה ומכבדת, בונה ומגדלת משפחה, מחזקת את עצמי, מקיימת לעצמי, נאהבת, מוערכת, מקבלת בלי סוף, נותנת בלי די, אוגרת רגעים יפים למאגד של אלבומים, צוררת זיכרונות יפים, מפליגה למחוזות של אהבה בלתי ידועים לעצמי ולזוגתי.
יהיה - רק טוב וטוב יותר. האושר יצמח, המשפחה תתרחב, בסופו של דבר יהיה אמא, אמא לבן / בת שלי פרי בטני, אוהב אותו עד סוף ימי, אוהבו אותו משפחתו לעד, אימהות יהיו לו שניים, נשיקות חיבוקים הכל יהיה כפול.
ואת, את פה ושם חוזרת, באה, קופצת לביקור אבל מהר מאוד אני מבריחה אותך מכל גופי נפשי ושכלי.
מה קשקשתי כאן אין לו מושג, רק יודעת שכל אישה חייבת לעשות לעצמה סדר, חשבונאות אינה מילה גסה.
חוה, לאחר אכילת פרי עץ הדעת היא כמו נשים רבות, שבאמצע חייהן מתעוררות למצבן, רואות את עצמן ואת החיים בעיניים פקוחות ומתחילות בחיים אחרים.
רגעי שינוי תודעה כאלו הם מרים-מתוקים. אלו רגעי משבר, שבהם החיים כפי שהכרנו אותם עד כה משתנים ואנחנו יכולות להרחיב את התודעה שלנו ולהכיר את עצמנו.
חוה אימנו היא הראשונה. היא אומרת כן לשינוי, אומרת כן לפקיחת העיניים. בכך היא מנחילה לנו, בנותיה, את האומץ להסתכל במציאות כפי שהיא, לסבול את סבל השינוי ולשלם את המחיר הנדרש. אך לא רק בקללות וייסורים אנו זוכות כשאנו מעיזות להתקדם לשלב חדש. אנו, כמו חוה בזמנה, זוכות לשם חדש וזהות חדשה.
תודה