קראתי בבוקר.

קראתי בבוקר.

בּוֹאִי נוֹרִיד אֶת הָאַהֲבָה
וְנִהְיֶה לְרֶגַע חֲבֵרִים טוֹבִים
אַתְּ תֹּאמְרִי לִי מָה אַתְּ מַרְגִּישָׁה
אֲנִי אַגִּיד לָךְ מָה אֲנִי מֵבִין
וּנְדַבֵּר עַל הַכֹּל, בֶּאֱמֶת עַל הַכֹּל
בַּצּוּרָה הֲכִי כֵּנָה וַאֲמִתִּית
אֲנִי אֹמַר לָךְ מָה הֲכִי כָּאַב
אַתְּ תְּסַפְּרִי לִי מָה הֲכִי מַפְחִיד
וְלֹא נִזָּהֵר
לֹא נִפָּגַע
לֹא נִתְנַצֵּל
לֹא נַבִּיעַ חֲרָטָה
לֹא נִשְׁפֹּט, לֹא נִדְרֹשׁ הֶסְבֵּרִים
נִהְיֶה הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים
בּוֹאִי נוֹרִיד אֶת הָאַהֲבָה
מִכָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַמְּסֻבָּכוֹת
אֲנִי אֲפַשֵּׁט לָךְ אֶת הַבְּעָיָה
אַתְּ תְּסַדְּרִי לִי אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת
וְנַגִּיד גַּם דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיִינוּ אוֹמְרִים
אַף פַּעַם, מֵעוֹלָם, לְאַף אֶחָד
אֲנִי אַסְבִּיר לָךְ עַל הַדָּפוּק, שֶׁהוּא אֲנִי
אַתְּ תַּעַזְרִי לִי עִם הַמְּסֻבֶּכֶת, שֶׁהִיא אַתְּ
וְלֹא נְצַפֶּה
לֹא נִתְאַּכְזֵב
לֹא נַשְׁאִיר דְּבָרִים בַּבֶּטֶן
לֹא נִקַּח הַכֹּל לַלֵּב
נִתְמוֹדֵד עִם הַמְּקוֹמוֹת הֲכִי קָשִׁים
כְּמוֹ שֶׁחֲבֵרִים טוֹבִים עוֹשִׂים
וְלֹא נְקַנֵּא
לֹא נְפַחֵד
שֶׁמִּישֶׁהוּ יֵלֵךְ
שֶׁיֵּשׁ הָמוֹן מָה לְאַבֵּד
נִמְצָא דֶּרֶךְ חֲזָקָה, יוֹתֵר טוֹבָה
וְאָז נַחְזִיר גַּם אֶת הָאַהֲבָה.

ברק פ.
 
למעלה