EdisonGirl
New member
../images/Emo202.gifפרק 6 ../images/Emo58.gif
רן, אחיו של שי גולדן, חוגג, אם אפשר לומר ככה, יום הולדת 40 (4.3.10). שי מזמין אותו לאירוע לכבוד צאת ספרו החדש, שעוסק בנושא אימוץ, והשאלה העיקרית בו: "האם יש אימוץ מושלם?". שי חושב ש"אם יש חיים מושלמים, ואם יש עולם מושלם, אז יש אימוץ מושלם" (אבל אין, לדעתו). רן מסכים. שי שואל את רן איך הוא מרגיש כלפי החיים שלו. הוא מרגיש שרן נדפק, אך רן חושב אחרת. שי חש אשמה על כך, שאחיו לא אוהב אותו, ומצדיק אותו. דודו לוקח את נטלי לאכול במסעדה בשכונת התקווה (ת"א), ומספר לה שאבא שלו היה פראייר, מבחינתו, שאירח הרבה אנשים, הכין להם אוכל בשפע, ובסוף גם שטף את הכלים. הוא לוקח אותה אליו הביתה לקפה, והם שומעים מעבר למרפסת את המשחק שמתנהל באיצטדיון- בני יהודה נגד הפועל ת"א. כאוהד בני יהודה הוא מודה שהיום הוא אוהד מניאק: כשהם שמחים- הוא שמח, כשהם עצובים - "תהיו עצובים לבד". ישי מציג את הספרים האינטלגנטיים שדפנה קוראת, ומספר לדפנה על ההסתבכות של אביו עם השוק האפור. הוא אומר לה: "הסיבה שאני בזבזן היא שכל החיים שלי ידעתי שמה שאני לא מבזבז ההורים שלי יקחו לי". ישי מבקר את המושב בו גדל עד גיל 8 לפני שעבר לנתניה, מושב משמרת. אבא שלו בנה שם את הבית והעסק במו ידיו וגידל שם פרחים ואבוקדו, עד שפשט את הרגל ונאלץ למכור את הבית. הוא מבקר גם בנתניה את הוריו. הוא מודה בנטיה הרסנית שיש לו להתקשר הרבה פעמים לאמא שלו להזכיר שהוא מגיע, ואז להבריז בסוף. הוא טוען שזה נובע מכמיהה לכך שהיא תצפה ותחכה לו. כשהוא מגיע, הוא שואל אותה אם היא צריכה עזרה כספית, והיא מסרבת. הם יושבים מחוץ לבית, וישי מתעקש שהוא רוצה למצוא לאבא שלו עבודה. הוא בטוח שהוא מסוגל. כשהוא שואל את אביו מה הוא, כבן, יכול לעשות למען הוריו. אביו עונה: "אתה צריך לבוא לבקר". הוא נשבר ובוכה. וואו, זה היה ארוך הפעם.
פרק ממש טוב, לדעתי! אז מה דעתכם על מה שקרה כאן? האם השנאה של רן מוצדקת, לדעתכם? ולגבי ישי- הוא צודק בקשר לאביו?
רן, אחיו של שי גולדן, חוגג, אם אפשר לומר ככה, יום הולדת 40 (4.3.10). שי מזמין אותו לאירוע לכבוד צאת ספרו החדש, שעוסק בנושא אימוץ, והשאלה העיקרית בו: "האם יש אימוץ מושלם?". שי חושב ש"אם יש חיים מושלמים, ואם יש עולם מושלם, אז יש אימוץ מושלם" (אבל אין, לדעתו). רן מסכים. שי שואל את רן איך הוא מרגיש כלפי החיים שלו. הוא מרגיש שרן נדפק, אך רן חושב אחרת. שי חש אשמה על כך, שאחיו לא אוהב אותו, ומצדיק אותו. דודו לוקח את נטלי לאכול במסעדה בשכונת התקווה (ת"א), ומספר לה שאבא שלו היה פראייר, מבחינתו, שאירח הרבה אנשים, הכין להם אוכל בשפע, ובסוף גם שטף את הכלים. הוא לוקח אותה אליו הביתה לקפה, והם שומעים מעבר למרפסת את המשחק שמתנהל באיצטדיון- בני יהודה נגד הפועל ת"א. כאוהד בני יהודה הוא מודה שהיום הוא אוהד מניאק: כשהם שמחים- הוא שמח, כשהם עצובים - "תהיו עצובים לבד". ישי מציג את הספרים האינטלגנטיים שדפנה קוראת, ומספר לדפנה על ההסתבכות של אביו עם השוק האפור. הוא אומר לה: "הסיבה שאני בזבזן היא שכל החיים שלי ידעתי שמה שאני לא מבזבז ההורים שלי יקחו לי". ישי מבקר את המושב בו גדל עד גיל 8 לפני שעבר לנתניה, מושב משמרת. אבא שלו בנה שם את הבית והעסק במו ידיו וגידל שם פרחים ואבוקדו, עד שפשט את הרגל ונאלץ למכור את הבית. הוא מבקר גם בנתניה את הוריו. הוא מודה בנטיה הרסנית שיש לו להתקשר הרבה פעמים לאמא שלו להזכיר שהוא מגיע, ואז להבריז בסוף. הוא טוען שזה נובע מכמיהה לכך שהיא תצפה ותחכה לו. כשהוא מגיע, הוא שואל אותה אם היא צריכה עזרה כספית, והיא מסרבת. הם יושבים מחוץ לבית, וישי מתעקש שהוא רוצה למצוא לאבא שלו עבודה. הוא בטוח שהוא מסוגל. כשהוא שואל את אביו מה הוא, כבן, יכול לעשות למען הוריו. אביו עונה: "אתה צריך לבוא לבקר". הוא נשבר ובוכה. וואו, זה היה ארוך הפעם.